הכירו את הסטייליסטית האדפטיבית סטפני תומאס

"אני מכירה את הכוח בלכלול קולות אותנטיים ולראות אנשים שנראים כמוך בתקשורת", אומרת הסטייליסטית סטפני תומאס. היא קטיעה מולדת עם ספרות חסרות בידיה וברגליה שעיצבה שחקנים ומשפיעים עם מוגבלויות במשך למעלה מ 13 שנים. עבודותיה נראו בכל מקום החל מהשקת הבגדים ההסתגלותיים של קוהל ועד קמפיינים של נייקי.

תומאס החל להבין את היעדר הלבוש לנכים בשנת 1992, רק שנתיים לאחר שנחתם חוק האמריקאים עם מוגבלויות (ADA). בשנים שחלפו מאז ביצעה את ייעודה לא רק למגר תפיסות שליליות של אנשים עם מוגבלות באמצעות סטיילינג אלא גם לנרמל טכנולוגיה אדפטיבית. תומאס עצמה מתקשה בהנעלה, כפתורים וסוגרים 

"מכאן הכל התחיל בשבילי", היא מספרת בסטייל. "רציתי לעשות פתרונות לאנשים". עשר שנים לאחר מכן, פיתחה את Disability Fashion Styling System ™, אשר סובבת סביב שלושה עמודים: נגישות (קל ללבוש ולהוריד), חכם לבריאותך (בטוח מבחינה רפואית) ואופנתי (אהוב על הלובש, פועל לאורח חייהם סוג גוף).

המערכת היא חלק מתנועה הולכת וגדלה של אנשי אופנה הסוללים את הדרך לאנשים עם מוגבלויות בתעשייה הבנויה על יכולות מסוגלות. "[סטיילינג] התחיל כתחביב והפך למשהו שפשוט לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו", אומר תומאס.

בארצות הברית 61 מיליון מבוגרים חיים עם מוגבלות על פי CDC, שהוא אחד מכל ארבעה מבוגרים. אבל דוגמניות וסלבריטאים עם מוגבלויות מופיעים לעתים רחוקות בדפי מגזינים או בקמפיינים אופנתיים. בנוסף, חנויות אופנה אינן בנויות בדרך כלל מתוך מחשבה על נגישות, ובגדים הניתנים להתאמה הם עדיין מחשבה מחודשת; הדוגמניות ממשיכות לצפות "ללכת" לאורך המסלול.

אולם לאחרונה הגישות משתנות. אלי גולדשטיין, למשל, שחי עם תסמונת דאון, הופיע לאחרונה על עטיפות של קֶסֶם, זוֹהַר, ו אל, וכיכבה בקמפיין של גוצ'י, בעוד דוגמניות אחרות עם מוגבלויות, אוהבות אהרון פיליפ ו ג'יליאן מרקאדו, ממשיכים לעלות בין הדרגות. אלה צעדים קטנים קדימה, ובעוד תומאס שמח לראות את האבולוציה הזו, היא רוצה לנכות את הנכות כי זה נורמלי לה ולמיליונים ברחבי העולם.

בסטייל ישבה עם תומאס כדי לדון במערכת הסטיילינג שלה, ברגשותיה לגבי מצב האופנה ההסתגלותית וייצוג הנכות, והחלק האהוב עליה בעבודתה.

בסטייל: מהו התהליך שלך לעבודה מול לקוחות?

תומאס: אני מאוד אישי לגבי האנשים שאני עובד איתם. סטיילינג הוא יצירה משותפת ואנחנו צריכים להיות מסוגלים להיות באותו דף. הם צריכים לסמוך עלי. אני חייב לסמוך עליהם. אני אוהב לנהל שיחה. בדרך כלל אני אוהב להוביל על ידי הקשבה כי ככה אני ילמד על אנשים. ואז השלב הבא של אותה שיחה, אם אני מרגיש שאני באמת יכול לעזור להם, הוא לעשות בדיוק את זה. כרגע אני ממוקד יתר על המידה בשחקנים, משפיעים ואנשים בתעשיית הבידור, כי זו הדרך המהירה ביותר שאני יכול לעזור לשנות תרבות.

אחרי זה, אנחנו פשוט מתחילים לעבוד כמו כל סטייליסט אחר. הם הודיעו לי כשיש להם אירועים ואני חושב 'בואו נתכנן את זה'. בואו נהיה אסטרטגיים. בוא נעשה זאת כאילו בכל פעם שמישהו רואה אותך, זו הזדמנות״. ואני חושב שהדבר ששונה במה שאני עושה הוא שאולי אני יחשוב עליו יותר את הבגדים שאני בוחר כי אני רוצה לוודא שהוא נותן להם את ההזדמנות להתלבש בכבוד ועצמאות רבים ככל האפשר.

מה כוללת מערכת הסטיילינג שלך?

[כשהתחלתי] אפילו לא ידעתי שאני סטייליסטית. אחרי עשור של דיבור עם אנשים עם מוגבלויות ושאלתם אותם על הלבוש שלהם ואיך הם התלבשו, והכרת שלי ניסיון אישי - זה מה שהוביל אותי [לשאול מותגים], 'האם הבגדים שלך נגישים, חכמים, אופנתיים?' וזה היה הראשון שלי סִימָן מִסחָרִי. זו לא הייתה מערכת "עיצוב אופנה לנכים". [המילה "נכות"] היא רק משהו שהוספתי לאחרונה כיוון שאנשים שונאים את המילה. אז חשבתי לשים את זה בכותרת שלי. חשבתי לקרוא למערכת שלי כך מכיוון שאנשים לא אוהבים את המילה ואני רוצה שהם יתמודדו עם המילה המטורפת.

אני משתמש במערכת הסטיילינג שלי בכדי להעצים אנשים. אני לא משתמש במערכת הסטיילינג שלי כדי להתנצל על הגוף הנכה. אני לא משתמש במערכת הסטיילינג שלי בכדי לקבל כוח. המציאות היא שעד שתעשיית האופנה לא תעסוק ביכולת שלה, אני אומר, "הנה מערכת עיצוב אופנת הנכים שלי זה יעזור לך לגשר על הפער בין המקום בו נמצאת תעשיית האופנה לבין המקום שבו הן בהכרח חייבות להגיע כדי להיות יותר כָּלוּל."

אני לא מתכוון לשים אנשים עם מוגבלות באינסטגרם שלך, זה לא כולל. הכנסת אותם למודעה אחת ולאחר מכן שליחת הודעה לעיתונות אינה כוללת. מה שאני מספק כסטייליסטית כאן בהוליווד הוא שאמרתי, 'אתה יודע מה? אנשים עם מוגבלות הולכים להפוך לדומיננטיים יותר בענף הזה '.

מסר אחד שאני רוצה להעביר הוא שאתה לא צריך להיות מישהו שמאמבולט באופן עצמאי ללא כיסא גלגלים כדי שיהיה לך סטייל. אתה יכול להיות מישהו שמשתמש בקב, במקל או בכיסא גלגלים שבעצם נשען לאחור כל הזמן ועדיין מבטא את עצמך באופנה. עבור אנשים עם מוגבלויות, ביגוד יכול להיות טכנולוגיה מסייעת. זה יכול להקל על חייהם.

קשורים: עלי סטרוקר "הגביר את הווליום" בנושא ייצוג נכים

מה החלק האהוב עליך בעבודה שלך?

לראות את הנורה דולקת בעיני הלקוח שלי, ולראות איך נועלים נעל לראשונה הזמן, או מה שבאמת גורם לי להרגיש מדהים הוא כשהם לא חשבו שהם יכולים לעשות זאת משהו. ואני מציג להם צללית אחרת שמאפשרת להם ללבוש את הדבר שהם אוהבים.

מה התחושות שלך על המשמרות שחלו לאחרונה עם ייצוג מוגבלויות? מה הגבול בין אסימון לייצוג?

אני מכיר את הכוח בלכלול קולות אותנטיים ולראות אנשים שנראים כמוך בתקשורת. אז המחשבה הראשונה שלי היא, אני שמח לראות את זה. הדבר שגורם לי ללכת "אה" הוא כשזה מרגיש כמו פורנו של השראה, כשזה מרגיש שאנחנו הולכים לשים את האדם הזה על השער כי זה הניסיון שלנו להיות כוללני.

הדבר הראשון שאני עושה הוא לדפדף בשאר המגזין. אני מעיין בהיסטוריה של כתבי העת שלהם. האם יש לך נשים עם מוגבלות על ראש התורן שלך? האם יש לכם אנשים עם מוגבלויות המייצגים את הרעיון הזה? אני מסתכל לא רק על הכריכה. אני מעמיק יותר בכדי לראות מה קורה. אבל אם זה חד פעמי, או שאתה רואה את זה מדי פעם, זה עדיין עוזר לתרבות כי זה עושה משהו.

מה אתה חושב על המצב של תעשיית האופנה ועל הגישה שלה להכללה?

התעשייה בנויה על רעיון הבלעדיות ולעתים קרובות אנשים אינם כנים לגבי הכללה. כל מי שחושב שזה לא בלעדי, מטעה את עצמו. אני לא שונא את התעשייה. אני אוהב את זה בגלל מה שאני חושב שזה יכול לעזור לאנשים. אני רואה באופנה משהו כמו טכנולוגיה מסייעת, אך יחד עם זאת, סיימתי לבקש אישור. סיימתי לבקש מאנשים שיראו אותי. סיימתי לבקש את הדברים שאני רוצה לראות בעולם. אני פשוט הולך לעשות את זה. הסיבה שאני לא מרגישה כועסת כל הזמן היא כי אנשים יכולים להיות רק מי שהם. אני יכול להביע רק רעיונות שנחשפתי אליהם.

אנחנו לא מלמדים נכות בכלל. אנחנו לא לומדים על זה בבית הספר מלבד התוכנית המיוחדת כאן, או תוכנית טלוויזיה. אני באמת יוצא מגדיל להתקרב לעבודה שלי באמצעות המודל החברתי של מוגבלות, כלומר הבעיה היא לא נכות, זה המחסומים שנוצרים על ידי יכולת. זו הבעיה האמיתית.