איך להיות אמא חד הורית הפכה את לורה דרן לשאפתנית יותר

לכריכה שלנו ביוני, בסטייל העורך הראשי לורה בראון ישב איתו חמשת הכוכבים של שקרים קטנים גדולים לשמוע מה יש להם לומר על סדרות הלהיט שלהם, על חייהם ועל מערכות היחסים ביניהם. כל ראיון, כמו ההצגה עצמה, נוגע באהבה, בחברות, במאבק ובאמביציה - שיש לנשים אלה בזרועות.

לורה בראון: עד כמה היית שאפתנית כשהתחלת לשחק?

לאורה דרן: בכלל לא. "שאפתנות" הייתה מילה גסה לנשים כשהייתי ילדה קטנה. נשים שאפתניות הן קרות, מחשבות וחסרות סקסיות - זה היה הרעיון שהוצג לדור שלי. להיות סקסי היה להיות צנוע, אפילו כפוף. וגדלתי על ידי שחקניות, כמו אמי [דיאן לאד], הסנדקית שלי וינטרס, חברתה של אמי ג'יין פונדה, וג'נה רולנדס. ראיתי נשים עוצמתיות כאומניות או להעז לאתגר את מקצוע הרפואה ונלחמים להיות רופאים - אבל הם לא היו בחדר ישיבות. הם לא היו מנכ"לים. שם נכנסו המכנסיים. ונשים לא לבשו מכנסיים, ולכן לא יכלו לעשות זאת.

LB: הרגליים שלהם לא עבדו כך. [צוחק]

LD: זה הספיק, אני חושב, בשביל ריס, ניקול, ואנו להיות שאפתניים בתחום שלנו. אמרו לי שבגדול שכדי להיות שחקנית באיכות לא כדאי להרוויח כסף כי שחקניות רציניות לא הרוויחו כסף. שחקנים הרוויחו כסף.

LB: לא!

LD: בשנת [1992] התמזל מזלי להיות מועמד לאוסקר יחד עם אמי ורד משוטטת. הציעו לנו קמפיין שיער יוקרתי מאוד למגזינים אופנתיים. סוכן אמר לי, "גברים יכולים לעשות את זה, אבל נשים שמוכרות דברים 'זונות'." נשים סווגו כ"זונות "על היותן נשות עסקים.

LB: למכירת דברים, להרוויח כסף.

LD: במקביל, גברים ייצרו. ואני זוכר שדיברתי פעם על כמה השראה אני מרוברט רדפורד ומה שהוא עושה כמפיק לסרטי צדק חברתי וכיצד הוא יצר את סאנדנס [פסטיבל הסרטים] כמעבדה לקולנוע. באותה שיחה אמרו לי, "טוב, רוברט רדפורד יכול לעשות את זה, אבל ג'יין פונדה לא יכולה. נשים לא צריכות לייצר. הם צריכים לדבוק במה שהם יודעים. תנו לגברים לבצע את הגיוס. תנו לנשים לעשות את העבודה בהישג יד ”.

LB: איך זה השפיע עליך?

LD: אני חושב שניקול וריס גדלו עם קצת יותר קרב רחוב בתוכם, כי הם לא הגיעו מהעסק. נכנסתי למחשבה שעלי להתנצל על כך שכבר יש לי שם. והיה לי מזל. יצא לי לעבוד עם דייוויד לינץ ', רוברט אלטמן, פול תומאס אנדרסון, ג'ונתן דמה ופיטר בוגדנוביץ' - ליוצרים שזכו לעשות את סרטיהם [ללא הפרעה], ללהק את מי שהם רוצים, יש את הסיומות שהם מבוקש. הסרטים שלהם הרוויחו רק כל כך הרבה כסף, אבל למדתי כשגדלתי בבית הספר [במאי] האל אשבי של שנות ה -70, שיש לנו מזל לעשות את האמנות שלנו. ואני לא מצטער על כלום. הבנתי את סוג השחקן שאני רוצה להיות, סוג של מספר סיפורים שאני רוצה להיות, איזה סוג של תוכן אני רוצה לעשות עכשיו בגלל אותם מורים.

סרטון: אישה עם שולחן וכיסא: איך להיות חברה טובה עם צוות השחקנים שקרים קטנים גדולים

LB: איך לעזאזל יצאת מהוליוודלנד כרגיל?

LD: אני מקיף את עצמי באנשים דומים. זה נורמלי להגיד שאני מסובך כי כולם כן. המשפחה שלי נראית מסובכת כי כל המשפחות מסובכות. החיים מפחידים כי כולנו מפחדים מהם. אין מסתור מאחורי זה "אני מעולה, הכל בסדר, הייתי נורמלי כל חיי". ואני אוהב את זה.

LB: אתה אחד האנשים הפחות ציניים שפגשתי, וזה די מנוגד לכל הסיכויים.

LD: אני אגיד שהדבר שאני הכי גאה בו הוא שאני יכול להיות ציני לגבי עסקים, פוליטיקה וסביבה, אבל אני לא ממש ציני לגבי אהבה בשום רמה. ככל שאני לומד יותר על הטעויות שלי כאמא, כך אני נהנה יותר לעומק עד כמה אני אוהב את הילדים שלי [הבן אלרי, 17, ו הבת ג'יה, 14]. כי אני יכול להודיע ​​להם שאני ממש דפוק לפעמים. אני מתחבא מהאשמה בהרבה תחומים בחיי, אבל אני מנסה לא לעשות זאת כאמא. זו הפעם הראשונה בחיי שאני שאפתנית מכיוון שאני חד הורית. גידול ילדים נתן לי מספיק רחוב בכדי להרגיש שמגיעה לי הזכות להרוויח כסף. הרגע הזה בחיי הוא כל כך סקסי ומשחרר כי היו לי מערכות יחסים רבות, היו לי נישואים, אני יש לי את הילדים המדהימים שלי, אז אני לא מסתיר מי אני כדי להשיג מישהו שמוכן להביא ילדים לעולם או להיות נָשׂוּי.

LB: האם אתה זוכר את הפעם הראשונה בה הייתה התגלות זו במערכת יחסים של "אני צריך את זה, ואם אתה לא בעניין", משהו לוחץ, ואתה כאילו "נתראה"?

LD: אני זוכר שהייתי בטורונטו לפני שנים וחבר שלי אמר לי, "אתה יודע מה הבעיה שלך?" הוא שיתף אותו, ואני, עם א קול נבהל שנסדק, אמר, "לא, זה לא." ואני זוכר את הרגע כעבור 10 שנים, כשהלכתי ברחוב בסנטה מוניקה, כאשר א גבר שהייתי מאוהב בו אמר לי, "אתה יודע מה המאבק שלך?" - מילה טובה יותר מ"בעיה " - וכאשר אמר זאת צחקתי ו אמר, "הו! אתה כל כך צודק." נהניתי לקרוא לי. לא הייתי מרוסק.

LB: כן, לא היית אוהב, "משהו לא בסדר איתי".

LD: או לנסות להסתיר את זה כדי שלא יעזבו. כי הפחד תמיד היה על העזיבה, ועכשיו חצי מהזמן הוא בתקווה שהם יעשו אם הם לא רוצים להיות כאן. אם זה לא עובד בשבילך, זה כל כך בסדר. אבל אם אתה בעניין מה הפגמים שלי, אתה מוצא אותם מצחיקים, מסובכים וטעימים, אז נהדר. כי גם אני מנסה להבין את עצמי, ואני מוכן לשחק ולהנות. זה מה שמעניין אותי.

LB: כיצד זה השפיע על מה שאתה בוחר לעשות באופן מקצועי?

LD: אני אוהב להיות שחקן. אני אוהב סרטים, אמנות, סרטים דוקומנטריים, סיפור סיפורי. קיבלתי יותר הזדמנויות לעשות את הדברים האלה. וזה מעולה. הדבר העמוק יותר שקורה עכשיו הוא שאני מתחיל להרגיש שהקול שלי יכול להיות חשוב.

קשורים: ריס ווית'רספון כיצד להשיג את מבוקשך

LB: בזכר/נקבה הגדול, #MeToo, הזמן עבר נדנדת מטוטלת אנחנו נמצאים בה, איך מנווטים כל כך הרבה דברים שהם מקטבים?

LD: אני חי במצב קבוע של ריבוי משימות, וזה מלחיץ מאוד. יש לי הרבה מה ללמוד מנשים שעושות את זה בחן כזה, כמו אמא שלי. לאחרונה ראתה שחקנית צעירה ומוכשרת בהצגה באוניברסיטה. כשחזרה אל מאחורי הקלעים וסיפרה לה כמה היא טובה, הנערה הצעירה סיפרה שיוצרת קולנוע שלחה לה תסריט לאחר שראתה את המחזה ורצתה להיפגש. אמי אמרה, "מעולה. אני המנהל שלך. אני הולך איתך." [כשהיא אמרה לי את זה] אמרתי, "את דיאן לאד. הם יידעו מי אתה כשתגיע לשם. " היא אומרת, "לא אכפת לי. אני יכול לומר שאני מנהל כמה אנשים עכשיו. היא לא הולכת לבד. " ורק חשבתי, "זה מה שאנחנו [אמורים] לעשות אחד לשני: להרים קולות אחרים, לתת לנשים זריקות שלא היו להם, ו להגן עליהם בחדר. " יש דבר אחד לומר, "שחקנים צעירים תמיד צריכים להגן על עצמם". אבל הנה מה שאתה אף פעם לא עושה: אל תלך לחדר במלון ליד עַצמְךָ. ודא שבמאי ליהוק תמיד נמצא בחדר. למדנו את מה שלמדנו. עכשיו עלינו לחנך אחרים.

LB: בסדר, בואו נגיע למיץ: מה אהבת ב העונה השנייה של שקרים קטנים גדולים?

LD: זה הרגיש מדהים לחזור לקהילה של חברים אמיתיים - אתה יודע שזה לא BS. זה כל כך מוערך מאוד כי זה נדיר. ואני לא יודע אם אחד מהאחרים שקרים קטנים גדולים השחקנים הזכירו שיש לנו שחקנית חדשה. היא טובה.

LB: זאת מריל... סטריפ. האם יש לי את השם הנכון?

LD: היא מקסימה וחכמה מאוד. עיצבנו אותה קצת. עזרנו לה לצאת. היא רק צריכה לסמוך על האינסטינקטים שלה. [צוחק] אבל עם זאת, אנחנו הנשים הכי בר מזל בעולם שיצאו לעבוד עם המוזה שלנו, המדריך שלנו, הגיבור שלנו. כלומר, בשבילי היא לא רק שחקנית אלא אישה שהראתה לי את הדרך, מתוצרת אורגנית במטבח ועד לשוויון בחדר הישיבות. היא נלחמת למען שינוי בשביל כולם.

LB: ואין בה שום גרנדיוזיות.

LD: מעולם לא הרגשתי מאוימת עד שקראו "פעולה". ואז חשבתי: "אוי, וואו, בסדר, זאת מריל סטריפ." למרות שהכרתי אותה מספר שנים לפני כן.

LB: מה היה הזמן הטוב ביותר שהיה לכם כולכם ביחד מחוץ לסדר?

קשורים: זואי קרביץ נמצאת במקום המתוק

LD: ארוחות הערב שלנו הן כמו חופשות של 10 ימים באי נטוש. כל ארוחת ערב היא שלוש וחצי שעות מינימליות עם אוכל ויין. אנחנו מפרקים את הכל. כך אני חושב שכולנו מרגישים כשאנחנו נפגשים עם קבוצת נשים, במיוחד באותו תחום, כאילו חצית את המדבר במשך חמישה ימים ואתה רואה מים.

LB: כשחקן, עד כמה חשובה המסתורין מול השיתוף עם התרבות?

LD: אני חושב שמסתורין שנוצר הוא ממש לא מעניין. אני אוהב אנשים זמינים. כמו, "איך האדם הזה כל כך פתוח למרות חייו?" אני מעדיף סוג כזה של מסתורין. למדתי הרבה עם השבט הזה - מריל, ניקול וריס בפרט - על זה. אין מדע כיצד יש לעשות זאת. אני יודע, בעצמי, אני אוהב להיות פתוח לגבי התשוקות שלי והדעות שלי. אבל אני תמיד אגן על הילדים שלי על ידי שמירה על מסתורין סביב הדברים ששלושתנו יקר בהם.

LB: מה למדת מכל אחת מהנשים?

LD: למדתי שטיפול עצמי הוא מפתח ולא אנוכי אלא רחום. למדתי שצריך להתעלם מרכילות. למדתי שהגירושין קשים, לא משנה מי אתה. למדתי ששברון הלב פוגע בכולם ונשאר איתך כל החיים. למדתי שכל אישה מכירה התעללות - לא רק כנתון קטן כלשהו. זו הייתה תובנה מדהימה שנבעה מהצגה זו יחד, כי אלימות במשפחה, תקיפה מינית והתעללות פסיכולוגית הם חלק מהשיחה. זה פועל על הסולם, כך שדיברנו על זה דרך העבודה, עם העיתונות ועם נשים שעולות אלינו. אנו מבינים שבכל מקום שאנו פונים, להיות נקבה פירושה שיש לך ניסיון [מזה]. אני לא ידעתי ש. כי הם מבודדים אותנו.

LB: זה מזה.

LD: כן. אז להיות חלק משבט המטפל בנושא זה ולהבין שכולם יודעים שהסיפורים האלה היה ממש מרפא ועוצמתי. למדתי גם שאושר הוא זכות מלידה, וכך גם השאפתנות למה שאנו רוצים להשיג, כיצד אנו רוצים לשנות את העולם ואת האדם שאנו רואים את עצמנו צומחים אליו.

צולם על ידי: פמלה הנסון. סטיילינג: ג'וליה פון בוהם. שיער: קרייטון באומן מקבוצת הניהול טומלינסון. איפור: פטי דוברוף לאמנים קדימה. מניקור: מישל סונדרס לאמנים קדימה.

לעוד סיפורים כאלה, קח את הגיליון של יוני בסטייל, זמין בדוכני עיתונים, באמזון וב- הורדה דיגיטלית 17 במאי.