ברוכים הבאים לביוטי בוס, סדרה שחוזרת על עצמה שוב ושוב בה אנו שמים אור על שחקני הכוח המניעים את עולם היופי קדימה. ראו בכך את ההזדמנות שלכם לגנוב את סודות ההתקדמות שלהם ולהתפתח מהשיעורים שהם למדו בעבודה.
עודכן ב -20 באפריל 2017 בשעה 15:45
כיום, טיפוח העור הטבעי הוא חלק מאוד משיחת היופי המרכזית-והמעברים של קמעונאים גדולים כמו נורדסטרום וספורה. אבל לא תמיד היה קל להיות ירוק. רק תשאל את טטה הארפר, שהייתה חלוצית התנועה באמצעות הקו האמיתי שלה, שהניב תעשייה ושבחי הצרכנים על הניסוחים הממוקדים לתוצאות שלו-שבמקרה הטבעיים הם 100% לא רעיל. אז עם יום כדור הארץ ממש מעבר לפינה, צלצלנו להארפר בביתה/חווה/בית העסק בוורמונט שלה. לשוחח על דרכה הבלתי סבירה להפוך לשגריר הבלתי רשמי של יופי בר קיימא.
איפה גדלת?
גדלתי ב Barranquilla, קולומביה. זה באמת התגלמות התרבות הלטינית. מוזיקה הייתה בכל מקום, ואנשים רקדו רק באופן ספונטני בכל עת במהלך היום. ברור שהיה חם - היינו ממש בקו המשווה. היו גם הרים יפים, שבהם גדלנו חוות. הייתי מבלה הרבה זמן ברכיבה על סוסים.
מה היו שאיפות הקריירה המוקדמות שלך?
חשבתי שאני עומד להיות מעצב. פשוט אהבתי אופנה. אפילו בסופי שבוע, הייתי יוצאת לכל חנויות הבדים עם דודה דוריס. היינו בוחרים בדים ואז הייתי מעצב דברים שהיינו לוקחים לחייט, והוא היה מכין לי. היה כל כך כיף. ואז, כשהייתי בתיכון, חבר שלי ואני הקמנו חברת אופנה - מותג שנקרא מצונזר. נהגנו לנסוע לניו יורק ולמיאמי ולקבל את כל הבדים שלנו. היה לנו יצרנית דוגמאות והוצאנו קולקציות חדשות אחת לחודשיים -שלושה. לא הרווחנו על זה הרבה כסף, אבל זה הספיק לנסוע ולשלם את כל ההוצאות שלנו. עשיתי זאת לשנים ב ', צעירות ובכירים. זו הייתה חוויה נהדרת.
האם למדת אז אופנה במכללה?
אמא שלי לא ממש אפשרה לי ללמוד אופנה. היא אמרה שכבר היה לי טעם טוב ועלי ללמוד משהו שיאפשר לי לעסוק טוב יותר בעסקי האופנה, אם אני עדיין רוצה את זה - רק כך היא תוכל לממן את בית הספר. אז בעצם, היא שיחדה אותי ללמוד הנדסת תעשייה. התחלתי את לימודי בפריז, וסיימתי במקסיקו. לאחר מכן, חזרתי לקולומביה למשך שנה ועבדתי כעוזרת של ה- C.E.O של חברת טלפונים סלולריים - אלה היו ימיהם הראשונים של הטלפונים הסלולריים - ולמדו הרבה על ארגון ועבודה עם סוגים שונים של אֲנָשִׁים.
זה מה שעשיתי כשפגשתי את בעלי-הוא היה קולומביאני, אבל גר במיאמי ועבד על חברת הזנק באינטרנט. בסופו של דבר עברתי איתו למיאמי. הייתי נואש לעבוד שם, ובסופו של דבר עזרתי לחבר של חבר לעצב מחדש ולפתוח מועדון. התמודדתי עם הרבה קבלני משנה והיתרים, וזה גרם לי להתעניין בנדל"ן, במיוחד בגלל שמיאמי רק התחילה להתפתח אז. אז החבר שלי אז-עכשיו בעלי-ואני החלטנו להקים קבוצת נדל"ן ועיצוב.
איך היופי נכנס לתמונה?
ובכן, בועת הנדל"ן התמוטטה במיאמי, ותכננו לעלות לניו יורק - כבר רכשנו את החווה שלנו בוורמונט כמפלט בסוף השבוע לשעה שעשינו את המעבר לעיר. אז התכוננתי לכל זה כשאבי החורג אובחן כחולה בסרטן. מכיוון שהייתי במעבר, בסופו של דבר הייתי זה שלקח אותו להרבה פגישות שלו. רופאים שומעים שואלים אותו עם אילו כימיקלים הוא היה בקשר, מה הוא אוכל, מה הוא שם על העור שלו, באיזה שמפו הוא משתמש... זה גרם לי לתהות מה הקשר בין הדברים האלה לסרטן. זה באמת פקח את עיניי למציאות כי יש חוסר תקנות עצום בכל הנוגע לכימיקלים במוצרים יומיומיים. במבט על המוצרים שבבעלותי זיהיתי כימיקלים מלימודי ההנדסה. שמתי לב לכימיקלים האלה ששייכים למכונות ומכוניות ושאלתי, מה הם עושים בקרם העיניים שלי ?!
אז התחלתי לבדוק מוצרים שממותגים כטבעיים אבל שמתי לב שהם גם לא באמת טבעי - בטוח, היו להם אצות אבל אז היו להם 50 כימיקלים תעשייתיים אחרים - או שהיו בסיסים מדי, כמו רגילים שמן חוחובה. לא האמנתי שמוצר טבעי לחלוטין ובעצם עובד לא קיים.
איך מצאת את האיזון בקו שלך?
לא רציתי שמרכיב אחד יהיה הכוכב רק כי זה מה שהמעבדות הציעו לי או שזה עשה עבור "סיפור מרכיב" טוב. במקום זאת, אנו מקבלים את המרכיבים הטובים ביותר מרחבי העולם - אף אחד מהם אינו מְלָאכוּתִי. בדרך זו, אתה מקבל יתרונות מרובים, מספר דרכים לחות וטיפוח העור.
הדבר השני הוא שאנחנו מייצרים הכל בעצמנו. זה לא רק בגלל שאני אובססיבי לאיכות, אלא בגלל שזה מאפשר למוצרים להיות טריים כשהם מגיעים ללקוחות שלנו. הם לא יוצרו לפני שמונה חודשים לאחר שעברו במחסן הפצה ובכל שרשרות האספקה. זה היה מנוגד לחלוטין לחוכמה המקובלת, נגד מה שיועצי היופי ששכרתי יעצו לי לעשות - אבל זה מה שהגיוני עבור החברה שלנו.
האם יש משהו שאתה יודע כעת שהיית רוצה שידעת בימים הראשונים של המותג?
ובכן, יש משהו שאני יודע עכשיו שאני שמח שידעתי אז - וככה העסק הזה קשה. כל עסק יופי הוא קשה, וטבעיות טבעיות יכולות להיות קשות עוד יותר. זה אינטנסיבי להיות יזם! אני יודע את זה לגמרי עכשיו, אבל אני שמח שלא ידעתי אז - אני חושב שזה מה שאפשר לי להישאר על המסלול. לפעמים, בורות היא אושר!