"האם היית עוזר פעם?" שואלת אותי ג'וליה גארנר, זמן קצר לפני שהתוודתה שמעולם לא הייתה לה הזדמנות להביא קפה ולעשות צילומים תמורת משכורת עלומה. אחרי שאני מהנהנת בראשי כן ומזכירה לה שאני עובדת באופנה, היא משיבה: "אה, אז כנראה שהיו לך בוסים מטורפים." למרות שזה עשוי לצלצל במקצת, אף אחד לא מחזיק נר בפני הממונה עליה העוזר, דרמה #MeToo על יום בחייו של כפוף למנהל בידור רב עוצמה, בהשראת לא כל כך רופף מאת הארווי ויינשטיין, כעת בבתי הקולנוע.
בסרט בעל השפעה שקטה, שביים קיטי גרין (ליהוק ג'ונבנט), גרנר מככב בתפקיד ג'יין, מפיקת סרטים שאפתנית של עשרים ומשהו המבצעת בעקביות את הסרט משימות שגרתיות כאמור, למרות סקסיזם והטרדות במקום העבודה שלה, בעיקר ממנה בוס ישיר. כשהוא לא מציב צעירות אטרקטיביות בבתי מלון סמוכים או מפתה אותן למסלול שלו בהעמדת פנים של כשהוא מלהק אותם לסרטים, הוא מגלם את ג'יין באמצעות דוא"ל וטלפון (וכנראה באופן אישי, אם כי למעשה אף פעם לא ראינו את שלו פָּנִים).
כדי להתכונן לתפקיד, גרנר צל על עוזרו של המנהל שלה וצילם אותה בכל מהלך, כולל האופן שבו היא הרימה את הטלפון. "לכל עוזרת יש נימה מסוימת בקול כשהן עונות לשיחת טלפון", היא אומרת. "יש דחיפות - כמו שיש להם עוד חמש שיחות וזקוקים לתשובה כרגע - אבל יש גם רוגע."
אשראי: טיי ג'ונסון / רחוב בלקר
עבודתו של עוזר קשה מספיק ללא מורכבות נוספת של בוס טורף, אך מצבה של ג'יין מחקה לצערו את המצב של כל כך הרבה אחרים בתעשיית הבידור ומחוצה לו. היא מתחילה לחשוד בהתנהגות הבוס שלה כשהיא מוצאת רמזים לחוסר ההבחנה שלו-פגישות סגורות לאחר שעות, עגיל רופף על רצפת משרדו-ומחליטה להתריע על משאבי אנוש. מה שמתרחש הוא כואב לצפייה ולצערי, כנראה, תופעה שכיחה.
כשג'יין משתפת את נציג משאבי האנוש (הגבר) בייאוש שלה בתצפיות, היא נדלקת במהירות ונסגרת, לאחר שנזכרה כמה מזל היא - בוגר צפון מערב עם ניסיון עבודה מינימלי - הוא לקבל את התפקיד הזה בכלל (טקטיקה נפוצה של מעסיקים להצדיק מקום עבודה התעללות). רמז לקו הירוק עד משנת 2006 השטן לובש פראדה: "מיליון בנות היו הורגות בגלל התפקיד הזה."
בראיון בלעדי עם בסטייל, גרנר דיבר על הפרויקט החדש, התעללות בכוח ושיחק רמאים פורה אנה דלבי בסדרה הקרובה של שונדה ריימס בנטפליקס.
האם יצירת הסרט הזה שינתה את הרגשתך לגבי עוזרים?
תמיד ידעתי שהעבודה שלהם ממש קשה. לפעמים אקבל הודעת דוא"ל בשעה 12:30 בבוקר ואני אומרת, "לך לישון!" זהו מעגל של התעללות - גם כאשר עוזרים זכרים מקבלים א קצת כוח, הם חושבים שהם יכולים להתעלל באדם בתפקיד פחות, אבל בחמש הדקות הבאות הם צועקים גַם. רק בגלל שאנשים טובים בעבודתם, אין להם תירוץ להתנהג בצורה גרועה. גם אם זו לא הטרדה מינית, אתה שומע על אנשים שזורקים קפה חם או מאפינס על מישהו. הייתי עושה את העוזר הגרוע בעולם. אני כל כך מרווח.
הנרטיב מתמקד בהטרדות מיניות והתעללות במקום העבודה. האם יש משהו בחייך שקיבל משמעות כזו?
למרבה המזל, מעולם לא עברתי התעללות פיזית, מילולית או מינית, אבל שמעתי אינספור סיפורים מעמיתים אחרים. כאישה, גם אם לא הייתה לך את החוויה הזו, אתה עדיין צריך להיות בשליטה. אם אתה רואה גבר מתנהג מצמרר ומגלה שיש לו ילדים, שאל מיד על הילדים. שאל מה אשתו עושה. זה מעלה קיר מיד. אתה חייב להיות על בהונות. תזכיר לו שיש לו משפחה והוא לא יכול לקבל את העוגה שלו וגם לאכול אותה.
כיצד הודיעה העובדה שיש הארווי ויינשטיין האמיתי על הביצועים שלך?
זה לא סרט של ויינשטיין למהדרין. [במאי] קיטי גרין ראיינה הרבה אנשים על מקרים של התעללות - אנשים שהיו בענף, אנשים שלא היו בתעשייה - וכל הסיפורים היו זהים. היא בחרה את תעשיית הקולנוע לסרט הזה מכיוון שהיא בתעשיית הקולנוע, כך שזה דיבר אליה הכי הרבה. לכן אני חושב שהיה חשוב לא להראות את פניו של הבוס: לגברים רעים יש מספיק זמן מסך. זה חזק יותר כשאתה לא מראה כלום. אז אתה צריך לדמיין מה קורה, וזה מפחיד.
קשורים: תאמין לי: העוזרת מספרת את הסיפור של #MeToo שהפצצה לא הצליחה
אשראי: טיי ג'ונסון / רחוב בלקר
פגשת פעם את ויינשטיין?
פגשתי אותו במסיבה פעם בקאן. הוא היה מוקף בחבורה של בנות יפות. אם הבעיה הייתה רק ויינשטיין, הבעיה הייתה נפתרת, אבל זה כל כך מעבר לו. זה גם האנשים שהקיפו אותו והביטו אליו. זה כולם מעורבים.
הדמות שלך מתלבשת בצניעות רבה יותר מנשים אחרות בסרט, במיוחד כאלה שקיימות פגישות אחד עם אחד עם הבוס שלך.
אני חושב שתמיד הכי טוב להתלבש בצורה מקצועית, אבל אף אחד לא רוצה לשים שק תפוחי אדמה. רוב האנשים רוצים להיראות אטרקטיביים כשהם מתלבשים, אבל אתה צריך להיות צנוע, אלא אם כן אתה רוצה תשומת לב כזו. הארון מעלה את השאלה: האם אותן נערות ידעו למה הן נכנסו או לא?
אני אוהב את טבעת האירוסין שלך. ברכות, אגב. קראתי שהתחתנת בחגים.
תודה! כן, התחתנתי ואני באמצע צילום משהו. מה לא בסדר איתי? אני פסיכו. אבל בעלי [סולן פוסטר העם מארק פוסטר] הוא מוזיקאי, ויכולנו בקלות לקיים אירוסין לשלוש שנים, אבל לא רצינו את זה. חשבתי: "בוא נלך לבית העירייה ונסיים עם זה." זה היה סופר נחמד; גם ההורים שלי התחתנו שם.
מה הלאה? אתה מוכן לשחק את אנה דלבי בסדרה של שונדה ריימס תוכנית נטפליקס חדשה.
אנחנו בעצם באמצע העשייה כרגע. זה בהחלט החלק הכי קשה שעשיתי. ג'יין הייתה חלק ממש קשה, ברור שרות [ב אוזרק] הוא מאוד קשה ומאוד מעייף, אבל זה ברמה אחרת לגמרי. זה מורט עצבים כל יום. הסתפרתי לפני כמה ימים כי אני חובשת פאות כל הזמן.
הראיון הזה נערך ורוכז לשם הבהרה.