זו המחשבה הראשונה שמתרחשת במהלך שיחת הזום שלנו בתחילת ספטמבר, שבועות ספורים לפני שהוא יזכה באמי על תפקידו כאל מילולי ב- HBO שומרים. אפילו בתוך מה שללא ספק יום עיתונות ארוך עבורו לקידום ציפיות רבות איש ממתקים המשך, עבדול-מאטן השני נוכח באופן בולט ונוטה לומר דברים כמו "אני מעריך אותך"-גם אם הוא זה שמפנק את השאלות שלך, וגם אם עיתון מלא בעיתונות אומר שאתה מקבל רק 12 דקות יַחַד. כאשר מגיע הזמן לצילום (הווירטואלי), הוא מחליק בצורה חלקה לזוויותיו ומתנוחותיו, ונותן לנו מערך צילומים ללא רבב תוך 10 דקות בלבד.
למחרת השיחה שלנו, הודיעה הבמאית ניה דקוסטה על כך איש ממתקיםבדומה לרוב הסרטים האחרים עם תאריכי יציאה לשנת 2020, הוא יתעכב עד שנת 2021, אך עבדול-מטיין השני עצמו עדיין מחכה לו לוח זמנים עמוס. כרגע הוא מצלם בברלין מטריקס 4שהוא לא יכול לחשוף עליו דבר, חוץ מזה שהוא באמת אוהב את כל המעורבים.
השחקן נמצא בקו קריירה מערבולת מאז שסיים את לימודי התואר השני בבית הספר לדרמה ייל בשנת 2016, לאחר הלך מטקס הסיום היישר לתפקידו כנסיך הדיסקו קאדילק בסדרת נטפליקס של באז לורמן, The Down Down. משם, זיכויי ה- IMDb שלו המשיכו להיערם, כאשר הוא חבש ספנדקס לנגן זמר קרקס לצד
רק לאחרונה הוא התחיל לקחת את הזמן כדי להשרות את פירות עמלו. לאחר שהוכרזו מועמדויות לאמי, שיתף עבדול-מאטן השני א וִידֵאוֹ של עצמו מגיב בזמן אמת לחדשות שהוא מועמד. התוצאה היא 20 שניות של שמחה צרופה, חסרת רסן, מדבקת.
"במשך השבועיים שקדמו לזה, הרשיתי לעצמי להתרגש מהאפשרות להיות מועמד לאמי", הוא אומר. "אבל ביום [של], באמת הוצאתי את כל הציפיות מהראש והמשכתי לנסיעה. כשראיתי את שמי, התרגשתי להפליא. ואז הייתה הרבה הכרת תודה ליוצרים, והכרת תודה כלפי מעריצי ההצגה, וכן לחלוק את המועמדות הזו עם שחקנים אחרים שאני באמת מעריץ ושאני נשא אליהם עיניים - זה באמת מאוד חשוב להם לִי."
זה דבר שעבדאל-מטיין השני עושה הרבה: לתת קרדיט לאן שהוא מגיע, ולשתף את ההישגים שלו עם האנשים סביבו. כאשר בסופו של דבר זכה באמי, הוא השתמש הנאום שלו לצעוק את עיר הולדתו ווסט אוקלנד וניו אורלינס וכן להודות ל"כל הנשים השחורות בחיי ", שאותן כינה" המשקיעות המוקדמות "שלו. הוא זיהה השומרים חשיבות תרבותית כסיפור על "הצלקות המתמשכות של הטרור הביתי הלבן". דרכו, כך נראה, נסללה בהכרות עקביות כי הצלחתו גדולה אפילו ממנו.
לשם כך, הוא פתוח בניסיון להיות, כדבריו, "מודע יותר" לגבי העבודה שהוא מוציא לעולם. כיום הוא נמשך לדמויות המבוססות על האחריות שהם לוקחים על עצמן, או על הנרטיבים שהם מייצגים. הנטייה הזאת ברורה בתפקידיו בשני איש ממתקים אתחול מחדש - הנוגע בנושאים של ג'נטריפיקציה, אלימות לבנה וכאב שחור - כמו גם של אהרון סורקין משפט שיקגו 7, בו הוא מגלם את בובי סייל, מייסד מפלגת הפנתר השחור.
"גדלתי באוקלנד, קליפורניה, ידעתי על בובי סייל שגדל", הוא אומר. "להציג דמות במצב שכל הסיכויים נגדו, ובכל זאת בחר להתריס בצדק, ולא להראות פחד, לא להפגין תבוסה מול אחד מכוחות הדיכוי הגדולים באותה תקופה בעולם - חשבתי שזה מראה הרבה אומץ."
אולם, כמו רבים מאיתנו, המצב המואט בעולם בין המגיפה העניק לעבדל-מאטן השני את ההזדמנות לעצור ולהעריך את המקום בו הוא נמצא.
"הדבר שאני מזכיר לעצמי עכשיו הוא שאני לא הולך לשום מקום," אמר. “אני כבר שם, זה היעד. אני מחשיב את עצמי כאדם שאפתן, ולכן לפעמים קל לא להיות נוכח, לא להכיר היכן אני נמצא, ולומר, בסדר, טוב, אני לא יכול לחכות עד שאגיע למקום הבא. אבל השנה הזו ממש הזכירה לי להיות איפה שאני נמצאת ולהריח את הוורדים בדרך. תמיד אעבוד ואצפה, אבל עכשיו יש לי את המתנה האחרת, שהיא התזכורת להעריך את כל מה שיש לי. אז שם הראש שלי נמצא לאחרונה ”.
המשך לקרוא בעוד עבדול-מאטן השני דן ביום החופש האידיאלי שלו, ביעד הטיול החלומי שלו ובסיסמה שגנב אם אי פעם יתמודד על תפקיד.
הייתי לוקח את בן דוד שלי לקניות וכנראה שאביא לו נעליים - תביא לנו זוג נעליים תואמות ואז יוצא החוצה. אכלנו ארוחת ערב יקרה באמת ויש לנו סיגרים יקרים. ואני לא חושב שזה יכסה אלף דולר... עם השאר, אני כנראה... אני לא יודע, מה הייתי עושה עם השאר? אולי תקנה כמה חולצות, לעולם לא תוכל לקבל יותר מדי חולצות.
הייתי גונב את הסיסמה, "שכר הדירה גבוה מדי," כי שכר הדירה עדיין גבוה מדי.
הו אלוהים. אני אבחר באחת מארבע האחיות שלי. הן נשים דינמיות, מוכשרות במיוחד, הן עובדות קשה, חכמות ממני, והן קיבלו את הגב שלי. אז בהחלט הייתי מושך את אחת האחיות שלי לשורות.
תמיד רציתי לנסוע לניגריה. הייתי הרבה עם משפחות מערב אפריקה ומשפחות ניגריות, וכולן נוטות להרגיש כמו שלי המשפחה בניו אורלינס באופן שבו הם חוגגים אירוע, חוגגים חיים וחוגגים אחד אַחֵר. אני חושב שהייתי רוצה לקבל קבלת פנים חמה בניגריה.
כנראה רתמה לאחת העבודות שלי. אולי הספנדקס פנימה המופע הגדול ביותר היה כנראה הכי לא נוח - הספנדקס ומגפי העור הרכים, הגרביונים.
וואו, כנראה שלושה בולטים במוחי... אבל תן לי לראות, אחד שגרם לי לרצות להיות שחקן? הופעתו של דנזל וושינגטון ב יום אימונים הוא אחד שגרם לי לרצות להיות שחקן.
כן, אבל זה לא כאשר זה נתן לי השראה להיות שחקן, כנראה שהופעתי כבר כשהלכתי ושוב ביקרתי בפעם השנייה. אבל זה אחד שאני תמיד יכול לצפות בו, וזה מחזיר אותי למשחק A או חזרה לעבר משחק A שלי. אז זה סרט שאני משתמש בו כדי לכייל את עצמי.
זה תלוי, לפעמים זה רק לנוח ולראות כדורסל או לבלות עם המשפחה שלי, לאכול אוכל טוב, לצחוק הרבה ופשוט להירגע. כי כשאני הולך [לעבודה] אני כמעט תמיד פעיל. אז כשאני בחופש, אני אוהב לאכול ארוחת בוקר טובה וגדולה, לבלות קצת בחוץ בשמש, בלי להתחייב. ואם נוכל להכניס לשם כדורסל, נוכל להכניס לשם איזו קומדיה, כמה צחוקים טובים, אז מספיק זמן להירגע בסוף היום, זה יום חופש טוב.
כן, הזיכרון ההתחלתי האהוב עליי הוא כעשרה ימים לאחר שהלכתי על הבמה בייל, צילמתי את הסצנה הגדולה הראשונה שלי The Down Down. צילמתי לראשונה את מספר הריקודים הגדול של Les Inferno וכדי להיות על הבמה הזאת עם באז לוהרמן ובתלבושת שלי, בארון הבגדים שלי, ואני מכונה משומנת היטב מיד מבית הספר וקיבל את בז במיקרופון והוא רק אומר את המוטיבציה, ההשראה דברים. והדבר הבא שאתה יודע, יש לי את מצלמת העגורן הגדולה שמגיעה לכיוון הפנים שלי וזה הזמן ללכת. אז ככה נכנסתי לחלל הזה, ולעולם לא אשכח אותו.
אנחנו אוהבים את הבחור הזה - וגם אתם צריכים. הכירו את אנשי הרגע, אלה ששמותיהם יהפכו לאינטגרליים באוצר המילים החברתי שלכם כמו "Chalamet" או "Keanu". וכן, יש לנו תמונות.