היותי נערה מתבגרת אובססיבית המתבגרת בזקנות פירושה היה לי אינטרס הגבעות. לאורך כל הקיץ אחרי השנה השנייה שלי בתיכון, ערבי רביעי היו קדושים. הייתי מתכרבל על הספה בשעה 22:00. חד, מוכן להתמסר ל -30 דקות של דרמה טהורה ובלתי מזויפת בדמות הרפתקאותיה החמות של לורן קונרד ווג נוער מתמחה וקנקן בקבוקי Les Deux בלוס אנג'לס. בטח, היו כמה שיהוקים בלתי צפויים בדרך-השותפה שלה שהפכה לחבר (היידי מונטג) עוזבת באופן בלתי צפוי את בית הספר כדי להפוך למקדמת מועדונים, להבה ישנה (ג'ייסון ווהלר) עם רצועת סנטר מצערת מאוד - אבל בעצם הכל היה מעורר מחשבה עד לפגישה גורלית אחת עם הבוס שלה, עורכת החוף המערבי ליסה לאב, בעונה השנייה, פרק 1.
למקרה שאתה לא מכיר (אשר, בחייך), הסצנה מתפתחת כך: אחרי קיץ קצר וממש לא מתוק במאליבו עם ווהלר, קונרד (בתבונה) מחליט לסיים סיבוב הזנב הכואטי שלה ממערכת יחסים וחוזר למשרד, שם מחכה אהבה מלוחה במיוחד כדי לדון מדוע בשם אלוהים עבר קונרד על התמחותה הַצָעָה. "לורן לא נסעה לפאריס", היא אומרת לחבר המתמחה בבית הארון וויטני פורט, בטווח האוזניים של קונרד. "היא תמיד תהיה ידועה בתור הילדה שלא נסעה לפריז." כוויה פראית, מירנדה. שלוש עשרה שנים מאוחר יותר, זה עדיין צורב.
הרשה לי לגבות לקונטקסט כלשהו. בגמר העונה הראשונה, קונרד מאוד על הגדר לגבי תוכניות הקיץ שלה. אין ספק שהיא ווהלר התכוונו לשכור בית חוף ביחד, אבל זה היה לפני כן נבחר ביד לקראת שבוע התמחות בעבודה בפאריס. פריז! אם לצטט את האהבה, "פריז היא כנראה המקום החשוב ביותר בו היו אי פעם בעסקי האופנה." מונטאג ופורט שניהם אומרים לה לנצל את ההזדמנות, אך עדיין, קונרד אינו בטוח, למורת רוחו של כל צופה אֵיִ פַּעַם. היא ממשיכה לחלוק את החדשות עם ווהלר, שמקשיב באכזבה לפני שהוא מגיב באשמה "אתה נוסע?" קורא: זה מדליק גז. כמובן שכולנו יודעים מה היא עשתה בסופו של דבר. הפרק מסתיים בכך שנמל פוגש את אהבה בשדה התעופה במקום קונרד, וקונראד מגיע לבית מאליבו, שם מחכה ג'ייסון, בנוחות בשקיעה. אה, אהבה צעירה.
קשורים: אני עדיין לא גמור של קייט הדסון וג'יניפר גודווין רוקדים פנימה משהו מושאל
יש סיבה לכך שהרגע הספציפי הזה בפנתיאון תרבות הפופ ממשיך להטריד אותי - הוא הכה אקורד מסוים. למרות שצפיתי דתית הגבעות בשנות העשרה המאוחרות שלי, גם אני הזנחתי לצאת לחו"ל בגלל ילד - אם כי לונדון במקום פריז לשנה הצעירה בחו"ל - וגם, בהתראה על ספוילר, נפרדנו. כמו ווהלר, האקסית שלי עודדה אותי בחצי לב ללכת. בדומה לקונראד, סוממתי מהרגשות שלי והחלטתי להישאר. שנים מאוחר יותר, אני עדיין תוהה אם תוצאה אחרת הייתה משנה מבחינה סיסמית את מהלך חיי. בסופו של דבר קיבלתי עבודה נחשקת באופנה ומרגיש שבדרך כלל מסופק, אבל לפעמים, אני לא יכול שלא לחשוב, האם תמיד אהיה הבחורה שלא הלכה?
ובכל זאת, נסעתי ללונדון. וגם פריז. בסופו של דבר קונרד נסע לפריז - בעונה השלישית לכדור הקריון, ובחר לקחת את הטיול במקום לבזבז זמן עם פאקבוי חלק וחלק אחר בשם ברודי ג'נר (חי ו לִלמוֹד). אילו הייתי עוזב את ניו יורק באותה שנה, סביר להניח שגם לא הייתי מבטיח התמחות במגזין מבריק, לה קונרד, שיניח את הבסיס להופעה במשרה מלאה כאמור.
ובכל זאת, הקו מרחף לנצח בגבולות המוח שלי כקול פנימי קבוע ומציק. קונרד עשוי להיות מעצב אופנה מצליח ו ניו יורק טיימס סופרת רבי המכר, אבל מי יגיד מה יכול היה להיות אם רק נשכה את הכדור וקיבלה את ההתמחות הארורה בפריז? כל מה שאני יודע הוא שעכשיו, כמה שבועות אחרי ההסגר, אני לא בטוח מתי יהיה בטוח לנסוע שוב, שלא לדבר על אירופה. והנה, כמו שעון: בחרו תמיד בפריז.