איך זה להיות בהריון במהלך וירוס הקורונה

בימים האחרונים התחושה היא שהתינוק שגדל בתוכי מתקשה לצאת. כשהוא הולך וגדל, הקירות סביבו - שבמקרה עשויים מבשרי ואיברי - נסגרו חזק יותר. בתקופה זו של נגיף הקורונה, אני מבין את הקלאסטרופוביה של בני. אבל אני רק בשבוע 32 להריון, ו מחסה לפי הסדר אין קץ באופק - לשנינו יש עוד דרך ארוכה.

אני לא בטוח מתי בדיוק הייתי אומר שהמסע שלי לאמהות התחיל. האם זה היה כשהפסקתי לקחת אמצעי מניעה והתחלתי להשתין על מקלות כדי לעקוב אחר הביוץ שלי? האם עברה שנה לאחר מכן כשהרופא שלי התקשר ואמר שהמספרים שלי לא היו של ילד רגיל בן 37 ​​והמליץ ​​לי לפנות למומחה פוריות? האם כשבעלי ואני צפינו בצג אולטרסאונד גדול כנקודת אור זעירה המייצגת את החזק ביותר שלנו העובר הוזרק לרחם בתקווה להשתיל ולצמוח אל הילד שמתמודד היום עם שלפוחית ​​השתן שלי מדי יום בָּסִיס? בכל פעם שהמסע שלי התחיל באופן רשמי, העברתי את הטרימסטר השלישי שלי לשוטט בלי סוף בין ארבעת חדרי הדירה שלנו היא לא איך שחזיתי שזה ייגמר.

מה שנראה הכי לא הוגן בהיריון בתקופת הקורונה הוא שזה עתה הפסקתי לדאוג. מצב הרוח הכללי שלי נוטה לחרדות, ונשיאת המטען היקר הזה הגדילה אותו פי אלף. במהלך טיפולי הפוריות, כל שיחה מהמרפאה, בדרך כלל לדווח על שלי

יום לפני העברת העובר בסוף ספטמבר, סיימתי איתו את שיעורי אירובי המחול האהובים עלי דמעות זולגות על פניי, הלחץ של הבוקר שלמחרת וכל הפוטנציאל הטמון בו נשפך הַחוּצָה. גם לאחר בדיקת ההריון החיובית חששתי כל הזמן לאבד את התינוק. החששות שלי לא היו מופרכים לחלוטין - ה פעם ראשונה ששמעתי את פעימות הלב של התינוק היה במהלך אולטרסאונד חירום לאחר שגיליתי דם בתחתונים שלי שישה שבועות. אבל אחרת, ההריון שלי היה תקין ובריא לחלוטין.

סרטון: בהריון במהלך וירוס הקורונה

ובכל זאת, זה לא היה עד לאחר 20 שבועות או כך, כאשר יכולתי להרגיש באופן קבוע את התנופפות שהתפתחו לבעיטות מן המניין וראיתי סריקת אנטומיה עוברית מוצלחת שלבסוף נתתי לעצמי לנשום. התחלנו רישום. פירקנו את המשרד הביתי שבנינו בחדר השינה השני שלנו והתחלנו להפוך אותו לחדר ילדים. (החלטה שכעת שאני עובדת במשרה מלאה מהסלון נראית נמהרת בדיעבד.) אחותי פנתה לחברים כדי לתכנן מקלחת תינוקות מרחבי הארץ. התחלנו לדבר על שם ולא דאגנו כשהשיחה נעצרה במבוי סתום.

עכשיו החרדה חזרה על עצמה, אבל בצורה אחרת. אני כבר לא דואג ללדת תינוק בריא. למרות שמחקר קטן שנערך על 33 נשים בסין, שפורסם בכתב העת JAMA Pediatrics בסוף מרץ, מצא שלוש במקרים של תינוקות שנבדקו חיוביים לנגיף קורונה, מקור ההדבקה לא היה ברור וכל התינוקות התאושש. ולפי ה- CDC, נראה כי לנשים בהריון יש סיכונים זהים למבוגרים אחרים, למרות שהייתי מציית להוראות הרופא שלי להשאיר את כל קניות המכולת לבעלי.

במקום זאת, אני דואג למצבם של בתי החולים עד שאני מוכן למסור באמצע יוני. אני דואג למשפחתי, שכולה גרה במישיגן, שם אנשים לא מצייתים להמלצות רפואיות למחות על היכולת לגן אפילו כשהיא ממשיכה לרדת שלג. אני דואג שהעבודה המוקדמת של בעלי תחזור. הוא עובד בתעשיית המסעדות, שכבר הייתה תנודתית מלכתחילה וככל הנראה זה יהיה כמו מלחמה עד הסוף. אני דואג לעבור את מספר השבועות הראשונים לחיי של בני ללא העזרה הדרושה והרצויה של משפחותינו.

קשורים: אמהות עובדות שעושות את כל הטיפול בילדים ועבודות הבית בהסגר, אף אחד לא מפתיע

חבר פייסבוק בהריון שיתף עצומה של Change.org בתגובה לכך שנאסר על שותפים חדרי עבודה ומשלוחים בניו יורק (איסור שהגיע לאחר מכן המושל קואומו לַהֲפוֹך). לא חתמתי עליו. אם נגיע למקום הזה בלוס אנג'לס, זה אומר שהדברים גרועים ואני לא רואה עצומה שיכולה לשנות את זה. אבל בעלי כבר הצהיר שהוא לא יחמיץ את לידת בנו.

הוסף את מעצרו הבלתי נמנע של בעלי לרשימת הדאגות.

כמובן, פחד וחרדה תמיד היו חלק מהאימהות, צפויות ואחרות. עד כמה שהמצב הזה חסר תקדים בחיי, אני מנסה להזכיר לעצמי שתמיד קורה משהו שמעכב את ההתרגשות מהבאת החיים לעולם. רק לפני חודש, היו אלה שינויי אקלים. כמה מוזר.

לעת עתה, אני עושה הפסקות כשצריך. מעולם לא היה זמן קל יותר לברוח משכיבה במיטה וצפייה בסדרה דוקומנטרית שלמה של נטפליקס בישיבה אחת. אבל אני גם יוצא לטיולים יומיים קצרים. וגרסה של שיעור המחול שלי זורמת בשידור חי כל יום באינסטגרם של המורה למחול שלי. (כן זה ריאן האפינגטון וכן, אני חושש עד כמה הצפיפות בסטודיו שלו תהיה כשיפתח מחדש עכשיו כשהוא מפורסם במיוחד.) ובלי מטבח מקצועי לבשל בו, בעלי פנה אלי כטעם האישה שלו מִבְחָן.

וידיאו: כיצד COVID-19 השפיע על הריון ולידה באמריקה

התינוק הזה יוצא בעוד שמונה שבועות בערך, בלי קשר איך נראה העולם בחוץ. יקבלו את פניו (בתקווה במקביל) שני הורים שאוהבים אותו יותר מכל. נקבל תמיכה רגשית מהמשפחות שלנו באמצעות הטלפון והווידאו צ'אט עד שיהיה בטוח לבקר אותו באופן אישי. הוא יכיר את הזמן המפחיד הזה רק מסיפורים, לא מזיכרונות. נעבור את זה.

עם כל בעיטה, אני מבין את התסכול של הבן שלי מלהיות כלוא. אבל אני גם יודע שהוא בטוח בתוכי, בדיוק כמו שאני בטוח בתוך ארבעת החדרים האלה, ומחכה לזמן שבו זה בסדר ששנינו נצא.

השבוע, אנו בוחנים כיצד מגפת הקורונה השפיע על הריון ולידה. תחזור כל יום לסיפור בגוף ראשון של האמהות ועובדות הלידה שחיות מציאות זו לצידך. אנו מבטיחים, לא מדובר בחדשות רעות.