עיצבתי את תכשיטי החתונה שלי

בזמן שבעלי ואני נפגשנו בניו יורק (וממשיכים לחיות כאן), החלטנו להתחתן חזרה הביתה בטורקיה. החתונה שלנו התקיימה ב -16 בספטמבר 2017, בעיר בשם איווליק, על חוף הים האגאי הצפוני. הוא נמצא ממש מעבר לאי היווני לסבוס, הנגיש באמצעות מעבורת. איווליק היא עיר מקסימה הידועה בזכות הרחובות המוזרים שלה, מסעדות הדגים וייצור שמן הזית. ערכנו מסיבת קבלת פנים יום לפני החתונה בחוות הזיתים של משפחתנו, והחתונה בפועל באי קונדה, אחד האיים מסביב לאיווליק, במלון בשם אורטונק במפרץ מבודד.

חתונות טורקיות מורכבות מטקס אזרחי קצר המתחיל בדרך כלל סביב השקיעה, ואחריו ארוחת ערב וריקודים בלילה. הכל היה בחוץ מההתחלה ועד הסוף, אז היה לנו מזל שמזג האוויר היה חם מהרגיל באמצע ספטמבר. לבשתי שמלה ארוכת שרוולים של המעצבת הישראלית ליהיא הוד.

תמיד האמנתי שמה שמייחד תכשיטים משובחים הוא שיש לו איכות סנטימנטלית הקשורה לזה-בין אם זה ירושה משפחתית או העצמה הקשורה לרכישה עצמית. בהתחשב בעובדה שאני מעצב תכשיטים באופן מקצועי במשך חמש שנים, מעולם לא הייתה שאלה שאצור את התכשיטים לחתונה שלי. ובסופו של דבר עשיתי הכל: הכנת להקות החתונה שלנו, יצירת זוג חפתים וחתיבי טוקסידו תואמים לחתן שלי, ברקה, הכנת עגילים וחפתים שלבשתי במסיבת קבלת הפנים שלנו (וכל יום מאז), ובסופו של דבר לעצב מחדש את טבעת האירוסין שלי לאחר שנה שלבשתי אותה בשמחה (רק כי אני יכול ולעשות זאת לפרנסתי). כל היורשים העתידיים הם אישיים ביותר, אך עם זאת מתייחסים בדרכים שונות לעבודה ולאסתטיקה העיצובית שלי. להלן הסיפורים שלהם.

ברק הציע עם סוליטר יפה וקלאסי במאי האחרון. הוא עבד על הטבעת עם תכשיטנים איתם אני משתף פעולה על טבעות אירוסין מותאמות אישית ללקוחות שלי. זו הייתה הפתעה מוחלטת, ולבשתי בשמחה את הטבעת במשך כשנה לפני שהיה לי החשק לעצב אותה במעט. שמרתי על המתכת של הטבעת כפלטינה, דללתי את הלהקה לפרופורציות שאהבתי ושיניתי אותה מארבע למסגרת בעלת שישה שיניים. גם הגברתי את ההגדרה מספיק כדי שאוכל לערום את להקות החתונה שלי סומכות נגדה. הפרטים הקטנים האלה היו חשובים לי מבחינת המראה אבל גם התפקוד.

החלטתי לשדך את טבעת האירוסין לסט של שתי להקות נישואין, כי למה לקבל אחת כשאפשר לקבל שתיים?! אחד מהם הוא להקת חתונה עגולה קלאסית, בזהב ורד 18 קראט. זה תואם את להקת החתונות הפלטינה של ברק, שגם אני הכנתי. הוא רצה משהו פשוט, ואני אהבתי את הרעיון של התאמה סגנונית ללהקות שלנו. רציתי שלי יהיה בזהב ורוד כי תמיד אהבתי את הניגודיות של זהב ורוד עם פלטינה, ורציתי להוסיף צבע קטן לסט. להקת החתונות השנייה שלי היא טבעת 'שמי לילה' מהאוסף שלי. הוא כולל יהלומים בוורוד בהיר (כמעט לבנדר), אפור ולבן, כולם מעורבבים יחדיו, משובצים בזהב לבן 18 קראט מצופה רודיום. צבע הטבעת מהפנט באופן אישי, במיוחד באור השמש הטבעי. ידעתי שלעולם לא ישעמם משילוב הצבעים הזה, וזה מוסיף מידה מסוימת של עצבנות לאנסמבל קלאסי אחרת.

חפתי החפתים שברק לבש לחתונה היו לו מתנת יום ההולדת שלי. הוא ביקש ממני להכין לו משהו מאז שהתחלנו לצאת, אבל חיכיתי לאירוע המושלם. גרמתי להם לדעת שהוא ילבש אותם לחתונה. הם כוללים אבני חרסופראז מגולפות בעבודת יד בצורת משושה זהב 14 קראט. השתמשתי במשושה מאז האוסף הראשון שלי, וזו צורה שאני כל הזמן חוזר אליה. חרסופראס היא גם אבן בה השתמשתי בעבודתי בשנה האחרונה. יש לו צבע ירוק בהיר מדהים שבאמת מתעורר לחיים באור השמש. ידעתי שהם יספקו ניגוד יפה עם הטוקס הצי שלו. שבועיים לפני שיצאנו לטורקיה, הוא ביקש ממני להכין לו חתיכי טוקסידו תואמים. הם מיהרו להשתגע, אבל הושלמו בהצלחה יום לפני שטסנו לטורקיה לחתונה שלנו!

באופן מסורתי בטורקיה, הצד של החתן יעניק לכלה תכשיטים יפים כשהם מתחתנים. מכיוון שיש לי טעם מיוחד ואני מעדיף לעצב תכשיטים משלי, הוריו של ברקה הציעו לי לעצב מתנה משלי. כך נולד הרעיון לעשות לעצמי חפת. גם השרוול וגם העגילים שלבשתי ביום החתונה היו מתנתם לי, מה שמוסיף נופך מיוחד וסנטימנטלי. רציתי להפוך לעצמי יצירה יומיומית המשלבת את אבן הלידה של ברקה (אזמרגדים). חריטת תאריך החתונה שלנו (במספרים רומיים) הייתה דרך יפה להנציח את האירוע ולהוסיף סנטימנטליות ליצירה. לא הסרתי את השרוול מאז שהכנתי אותו.

עגילי החתונה שלי היו ללא ספק היצירה המאתגרת והמתגמלת ביותר שעבדתי עליה אי פעם. התחלתי לחשוב עליהם ברגע שמצאתי את השמלה שלי, בעלת צוואר עמוק ופרטי חרוזים עדינים. לשמלה היה אווירה מעט וינטג'ית, אז רציתי שהעגילים יהיו בעיצוב מודרני שיגרום לניגודיות מעניינת. ידעתי שאני רוצה שבעגילים תהיה תנועה (לרחבת הריקודים!), וידעתי שאני לא רוצה יצירה 'כלה' בדרך כלל, כיוון שרציתי להמשיך לענוד אותם אחרי החתונה. היה לי חזון ברור לגבי העגילים ברגע שהתחלתי לחשוב עליהם אבל התקשיתי להשיג את החומרים הדרושים מהספקים הקבועים שלי בניו יורק. בסופו של דבר נאלצתי להשיג מקור אופל גס ממכרה באינדונזיה! דבר על ללכת ישירות למקור. מציאת סוג השרשרת הנכון לשוליים הייתה גם תהליך מפרך. גם הייצור היה מסובך, אז עבדתי עם צמד של תכשיטנים מדהימים שבדרך כלל עושים עבודה מיוחדת במינה. בסופו של דבר העגילים היו מתגמלים ללבוש כפי שהיה קשה להחיותם. אני לא יכול לחכות להזדמנות ללבוש אותם שוב!

חנות סלין קנט פה.