סמנתה מיויס חשבה ש -2020 תהיה השנה שלה.
אני מתכוון, אותו דבר, אבל אני לא ספורטאי מקצועי שזכה בניצחון במונדיאל עם נבחרת הנשים. מיוויס בת ה -27 רצתה לנצל את המומנטום שלה ולהתחרות על אולימפיאדת הנשים בארה"ב קבוצת הכדורגל, שיש לה סגל קטן יותר, ולכן תחרותי יותר מזה של המונדיאל קְבוּצָה. אבל במרץ. 24, לאחר שבועות של ספקולציות, הוועד האולימפי הבינלאומי הודיע כי המשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 לא ימשיך כצפוי באוגוסט בשל חששות מהתפשטות ה נגיף קורונה.
קרדיט: בראד סמית/תמונות ISI/Getty Images
במקום זאת, ספורטאים חייבים לחכות עד 2021 כדי להתחרות במשחקים שעבורם התאמנו במשך חודשים - שנים, ריאליסטית. מתחרים פוטנציאליים רבים בעולם התאכזבו מהדחייה, ובעוד מיויס הבין את הקריאה כך היה צריך לייצר אותה, היא לא יכלה שלא להרגיש כאילו האולימפיאדה היא חיה חלקלקה שהיא לא ממש יכולה להשיג את הטוב ביותר שֶׁל.
"זה בהחלט מרגיש כאילו הייתי קרוב, וייתכן שהייתה לי ההזדמנות להפוך את [הקבוצה האולימפית]", אמר מייויס. בסטייל (בטלפון, כי התרחקות חברתית), "וזה מרגיש כאילו זה ממשיך להתחמק ממני". ארבעה לפני שנים, בשנת 2016, נער בן 23 נבחר כמחליף לאולימפיאדת נבחרת ארה"ב בנשים. לוּחַ תוֹרָנוּיוֹת. ובעוד שהיא התאמנה עם הקבוצה, השתתפה בארוחות קבוצתיות והתארחה במלון לצד שאר הנשים בריו, ברזיל, היא צפתה במשחקים מהיציע. "אני חושבת שההתקרבות עד כדי כך שהרשימה ב -2016 הפכה את זה למיוחד עוד יותר", היא אומרת. "הרעיון ללכת הלך לי עוד יותר קדוש."
מאז הכוכב שלה רק המשיך לעלות. היא שיחקה מקצועית ב- New York Flash, שב -2017 עברה דירה בבעלות חדשה והפכה לאומץ של צפון קרוליינה. באותה שנה, היא הייתה פיינליסטית ב- MVP הלאומית בכדורגל הנשים הלאומי, ובשנת 2019 שיחקה שישה מתוך שבעה משחקים במונדיאל נשים בצרפת, שבסופו של דבר ארה"ב ניצחה (למרות הנשיא ספקות).
אם היה פעם סוף סוף להפוך את חלומותיה האולימפיים למציאות, נראה היה שזה היה עכשיו.
"אבל ברור שזה לא קשור אליי", מודה מיויס. "אנשים מתים ויש כל כך הרבה דברים חשובים יותר בעולם שהספורט מגיע למקום השני כרגע".
קרדיט: עומר וגה/Getty Images
בעוד בינלאומי כדורגל ברמה, המונדיאל עשוי להיות בעל יוקרה רבה יותר מזהב אולימפי, יש משהו בלהיות חלק מארה"ב. נבחרת אולימפית לנשים בעלת משקל מיוחד, במיוחד לשחקני כדורגל צעירים שגדלו בסוף שנות ה -90 ו שנות ה -00 המוקדמות. נבחרת הנשים האמריקאית של אז הייתה חומר האגדה: מיה האם, ברנדי צ'סטיין וג'ולי פודי היו שמות ביתיים. אפילו אחי הבכור בכדורגל, שאפשר היה לדאוג לו, הכיר את צ'סטיין כ"האישה הזאת שהורידה את החולצה אחרי בעיטות העונשין ". במילים אחרות, גיבור.
"גדלתי כשראיתי את נבחרת הנשים האמריקאית מנצחת אולימפיאדה", אומר מיויס, נזכר גם בזכייה הידועה לשמצה של מונדיאל '99 '. "הם היו כל כך מוצלחים במהלך גיל ההתבגרות שלי. אז האולימפיאדה, בשבילי, תמיד הייתה אירוע גדול לכדורגל ”.
למרות שהיא צנועה מדי מכדי שהתקרבה להודות בטלפון, מייויס וחבריה לקבוצה - מייגן ראפינו, אשלין האריס, ו אלכס מורגן כלולים - נמצאים בדרך להקים אותה מורשת לעצמם, רוח רגע חזיית הספורט של צ'סטיין חיה וקיימת במייגן נְגִיפִי "לא השתעשעת?" פּוֹזָה. אולימפיאדת המשחק הייתה אולי מגבשת את מקומה בקרב הצוות.
קשורים: מה הלאה עבור מג ראפינו וסו בירד
לעת עתה, לחכות עוד שנה עד שהיא תוכל לנסות את הנבחרת האולימפית פירושו עוד שנה להתאמן, דבר שנפגע במידה מסוימת במהלך בידוד עצמי: "יש לנו סוג של חדר כושר ביתי קטן, יש לנו קטלבל אחד, אבל אנחנו עושים כמיטב יכולתנו", מייויס אומר.
"אני חושבת שהמתח סביב יצירת הקבוצה נבנה בארבע השנים האחרונות", היא מוסיפה. "שלי לא. התקווה היא שכמה שיותר אנשים ישארו בריאים, ושאנחנו יכולים להיפטר מהמחלה הזו כמה שיותר מהר. ואני מקווה שיהיה לנו מספיק זמן לחזור לטופס שהיינו בו ולהתכונן לטורניר ביחד ".