ה נגיף קורונה מגיפה העלתה את חייהם של עובדים אמריקאים - במיוחד אלה בעלי "משרות חיוניות" שממשיכים לעבוד באמצע ההתפרצות - כולל אחיות, טכנאי בתי מרקחת, דיילות, עובדי מכולת ו מטפלים. בסטייל שוחחו עם נשים בתחומים אלה על איך שהחיים היום-יומיים שלהן נראים כרגע, החששות שלהם כלפי עצמם ומשפחותיהם, כמו גם כיצד אלה מאיתנו השוהים בבית יכולים לעזור.
קרא עוד סיפורים אלה פה.
אלחיה "לי" פלאזה, מטפלת ביתית בבית אבות בלוס אנג'לס
פלאזה, בת 60, עובדת בלוס אנג'לס, שם נסגרו רוב העסקים הלא חיוניים, כמו גם בתי הספר. צו "הישאר במקום" ניתן החל מחצות הלילה ביום חמישי בערב, מרץ. 19. פלאזה היא אם לארבעה וחברה במרכז העובדים הפיליפינים, שלוחה של הברית הלאומית לעובדי בית (NDWA).
כולם קוראים לי "לי". אני בן 60 ואני מטפל מזה שש שנים. אני עוזרת סיעוד רשומה ומוסמכת ובעלת סיוע לבריאות בית מורשה במדינת קליפורניה. התפקיד שלי כולל סיוע ללקוחותיי בפעילויות היומיום שלהם כמו האכלה, הלבשה וטיפוח אישי. כרגע הלקוח שלי הוא אישה בת 98, שיש לה מיטה ולוקה בדמנציה. יש לה גם פציעה בירך. היא כבדה ושמיעה והיא זקוקה לטיפול מוחלט. היא הייתה בבית נחמד, אך לאחרונה היא הועברה לבית אבות בגלל מצבה. [אין לה] ילדים ובעלה מת. המשפחה היחידה שלה היא אחייניתה, אבל מאז השבוע שעבר, מתי
שעות העבודה הרגילות שלי מתחילות בשעה 6:30 בערב ומסתיימות בשעה 6:30 בבוקר. אז, 12 שעות לילה. בדרך כלל אני מגיע לעבודה באוטובוס אבל לפעמים אני לוקח את אובר, או שאחותי תסיע אותי לשם. כמובן שאני חושש מהנגיף הקורונה. אני חובש מסכה גם בדרך לעבודה. כשהנגיף התחיל [להחמיר], הייתה לי חוויה רעה באוטובוס כי יש סטיגמה כשאתה חובש מסכה. גברת מבוגרת אמרה לי, "היי, יש לך את הנגיף? יש לך את הנגיף? למה אתה נוסע באוטובוס? קח אותה משם. "היא התכוונה לנגיף הקורונה. אבל הייתי צריך לחבוש את המסכה. כלומר, זה מוטס. אתה אף פעם לא יודע. [נכון למרס. 17, ה CDC אומר שנגיף הקורונה החדש מועבר "בין אנשים שנמצאים בקשר הדוק אחד עם השני (בתוך כ -6 רגל)", כמו גם באמצעות טיפות ומשטחים מזוהמים.]
קשורים: כך זה להיות קופאי וולמארט במהלך מגיפת הקורונה
בעבודה, כמה מעמיתי לעבודה קיבלו התקפי חרדה מכיוון שהם כה פרנואידים. וחלקם פשוט נשארו בבית כי הם לא רוצים להיחשף לנגיף. אבל כשאתה נשאר בבית, זה אומר שאין לך משכורת - אין עבודה, אין שכר. יש אנשים שאולי לא נדבקים בנגיף, אבל הם בוחלים בעבודה שמייגעת מבחינה פסיכולוגית. [לדאוג שלא] יש לך כסף כי אין לך עבודה, במיוחד כאשר יש לך תלויים שחוזרים הביתה ומחכים שתשלח כסף מדי חודש, זה הופך אותך לפגיע יותר.
אני גר בדירה עם חמישה בני בית כולל אחותי ועובדי טיפול אחרים. אנו מתרגלים ריחוק חברתי, וכמובן, אנו מנגבים את המשטחים שלנו בעזרת מגבונים. מגבונים אוזלים [וכך גם] מגבות נייר ונייר טואלט. אז אנחנו פשוט שוטפים ידיים במים וסבון כלים.
בשבילי, אני צריך להיות חזק. המשפחה שלי תלויה בי. יש לי אמא בת 85, ואני לא רוצה שהיא תילחץ [עליי] אם אדבק בנגיף. ו [אני חייב לפרנס] את הילדים שלי הביתה [בפיליפינים]. יש לי ארבעה ילדים, שני בנים ושתי בנות. הם מושפעים גם מהנגיף הזה מכיוון שהוא עולמי. זה לא רק כאן. בנוסף אני צריך לשלם את שכר הדירה שלי כאן. אני חייב לפרנס את עצמי, כי אני אם חד הורית; אין בעל שידאג לי.
הייתי הרוס [אם לא הייתי מסוגל לעבוד] מכיוון שאני לא יכול למצוא עבודה אחרת [כרגע]. אין משרות זמינות. אתה יכול לעבוד במסעדה, אבל המסעדות סגורות. אתה יכול לעבוד במשרדים, אבל המשרדים סגורים. לאן נלך?
כחבר במרכז העובדים הפיליפינים, שלוחה בברית הלאומית לעובדי בית [NDWA], אנו מנסים לעשות כמיטב יכולתנו לגייס כספים עבור אחרים שאין להם קרובי משפחה כאן ואין להם משפחה נוספת קהילה. בשבילי, יש לי אחות שנמצאת כאן כדי לעזור לי. יש לי חברים בכנסייה שלי. אבל לעובדי בית אחרים, אנו מנסים לגייס 4 מיליון דולר כדי שנוכל לעזור לכ -10,000 עובדים ביתיים. אנו קוראים לזה "חבילת הטיפול", שתחולק עם ארגוני שותפים אחרים בכל רחבי הארץ. הייתי רק רוצה שאנשים יידעו שבזמן המשבר הזה עלינו להיות חזקים זה לזה.
למידע נוסף על NDWA קופת טיפול, בקר domesticworkers.org/coronavirus-care-fund.
עקוב אחר שלנו סִדרָה על נשים חיוניות במאבק נגד COVID-19. ה מגפת הקורונה מתפתח בזמן אמת, והנחיות משתנות מרגע לרגע. אנו מבטיחים לתת לך את המידע העדכני ביותר בעת הפרסום, אך אנא עיין ב- CDC ו- WHO לקבלת עדכונים.