אם יש משהו שאמריקה יכולה להסכים עליו, זה הכוח של אופרה ווינפרי.
מנחת התוכנית, השחקנית ואשת העסקים זכתה בכבוד בגלובוס הזהב עם ססיל ב. פרס DeMille, שהוענק על ידה קמטים בזמן כוכב וחבר ריס ווית'רספון.
אשראי: פול דרינקווטר/NBCUniversal/Getty Images
ווינפרי נשא נאום ארוך ולבבי שהעלה את הקהל על רגליו.
https://www.facebook.com/plugins/video.php? href = https%3A%2F%2Fwww.facebook.com%2FGoldenGlobes%2Fvideos%2F1884721461569863%2F & show_text = 0 & width = 560
קרא את התמליל המלא להלן.
"בשנת 1964, הייתי ילדה קטנה שישבה על רצפת הלינוליאום בבית אמי של מילווקי וצפיתי באן בנקרופט מגישה את האוסקר לשחקן הטוב ביותר בפרסי האוסקר ה -36. היא פתחה את המעטפה ואמרה חמש מילים שעשו ממש היסטוריה: 'המנצח הוא סידני פויטייה'. עד הבמה הגיע האיש הכי אלגנטי שזכרתי. עניבתו הייתה לבנה, עורו שחור - והיה לו חג. מעולם לא ראיתי גבר שחור שחוגג כך. ניסיתי הרבה פעמים להסביר מה אומר רגע כזה לילדה קטנה, לילד שצופה מהמושבים הזולים כשאמא שלי נכנסה דרך הדלת כשהיא עייפה מניקוי בתים של אחרים. אבל כל מה שאני יכול לעשות הוא לצטט ולומר שההסבר בהופעה של סידני ב חבצלות השדה: 'אמן, אמן, אמן, אמן.'
"בשנת 1982 קיבלה סידני את ססיל ב. פרס DeMille ממש כאן בגלובוס הזהב ואין זה אבוד עליי שברגע זה, יש כמה ילדות קטנות שצופות בזמן שאני הופכת לאישה השחורה הראשונה שזוכה בפרס זהה. זה כבוד - זה כבוד וזכות לשתף את כולם בערב וגם עם גברים ונשים מדהימים שנתנו לי השראה, שקראו לי תיגר, שתמכו בי ועשו את המסע שלי לשלב הזה אפשרי. דניס סוונסון שהסתכן בי עבור א.מ. שיקגו. ראית אותי בתוכנית ואמרתי לסטיבן שפילברג, היא סופיה הצבע הסגול. גייל שהיה חבר וסטדמן שהיה הסלע שלי.
"אני רוצה להודות לאגודת העיתונות הזרה של הוליווד. אנו יודעים כי העיתונות נמצאת במצור בימים אלה. אנו יודעים גם שזו המסירות הבלתי -שובבת לחשוף את האמת המוחלטת שמונעת מאיתנו להעלים עין משחיתות ולעוול. אל - לעריצים וקורבנות, וסודות ושקרים. אני רוצה לומר שאני מעריך את העיתונות יותר מתמיד כשאנחנו מנסים לנווט בזמנים מסובכים אלה, מה שמביא אותי לזה: מה שאני יודע בוודאות הוא שאמירת האמת שלך היא הכלי החזק ביותר שכולנו יש. ואני גאה במיוחד ובהשראת כל הנשים שהרגישו מספיק חזקות ומסוגלות מספיק לדבר ולשתף את הסיפורים האישיים שלהן. כל אחד מאיתנו בחדר הזה נחגג בגלל הסיפורים שאנחנו מספרים, והשנה הפכנו לסיפור.
"אבל זה לא רק סיפור שמשפיע על תעשיית הבידור. זה אחד שמתעלה על כל תרבות, גיאוגרפיה, גזע, דת, פוליטיקה או מקום עבודה. אז אני רוצה הערב להביע תודה לכל הנשים שעברו שנים של התעללות ותקיפות כי היו לה, כמו לאמי, ילדים להאכיל וחשבונות לשלם וחלומות שרדפו. הן הנשים שלעולם לא נדע את שמותיהן. הם עובדי בית ועובדי משק. הם עובדים במפעלים והם עובדים במסעדות והם באקדמיה, הנדסה, רפואה ומדע. הם חלק מעולם הטכנולוגיה והפוליטיקה והעסקים. הם הספורטאים שלנו באולימפיאדה והם החיילים שלנו בצבא.
"ויש עוד מישהו, רסי טיילור, שם שאני מכיר ואני חושב שגם אתה צריך לדעת. בשנת 1944, רסי טיילור הייתה אשה ואמא צעירה שהלכו הביתה משירות כנסייה בו השתתפה באבבוויל, אלבמה, כשחטפה אותה שישה גברים לבנים חמושים, נאנס ונשאר עם כיסוי עיניים בצד הדרך שחוזר הביתה מהכנסייה. הם איימו להרוג אותה אם אי פעם תספר למישהו, אבל הסיפור שלה דווח ל- NAACP שם היה צעיר עובדת בשם רוזה פארקס הפכה לחוקרת המובילה בעניינה וביחד ביקשו צדק. אבל צדק לא היה אופציה בעידן של ג'ים קראו. הגברים שניסו להשמיד אותה מעולם לא נרדפו. רסי טיילור מתה לפני 10 ימים, רק ביישנית מיום הולדתה ה -98. היא חיה כפי שכולנו חיינו, יותר מדי שנים בתרבות ששברה גברים חזקים באכזריות. יותר מדי זמן נשים לא נשמעו או האמינו אם הן מעזות לומר את האמת בכוחם של אותם גברים. אבל הזמן שלהם נגמר. הזמן שלהם נגמר.
"הזמן שלהם נגמר. ואני רק מקווה - אני רק מקווה שרסי טיילור מתה בידיעה שהאמת שלה, כמו האמת של כל כך הרבה נשים אחרות שהתייסרו בשנים ההן, ואפילו עכשיו מיוסרות, ממשיכה לצעוד הלאה. זה היה אי שם בלבה של רוזה פארקס כמעט 11 שנים מאוחר יותר, כשהיא קיבלה את ההחלטה להישאר יושבת באוטובוס ההוא מונטגומרי, וזה כאן עם כל אישה שבוחרת להגיד, 'גם אני'. וכל גבר - כל אדם שבוחר להקשיב.
קשורים: עקוב בסטיילהבלוג החי של גלובוס הזהב 2018
"בקריירה שלי, מה שתמיד ניסיתי לעשות כמיטב יכולתי, בין אם בטלוויזיה ובין אם דרך הקולנוע, הוא להגיד משהו על איך גברים ונשים באמת מתנהגים. לומר כיצד אנו חווים בושה, כיצד אנו אוהבים וכיצד אנו משתוללים, כיצד אנו נכשלים, כיצד אנו נסוגים, מתמידים, וכיצד אנו מתגברים. ראיינתי וציירתי אנשים שעמדו בכמה מהדברים המכוערים שהחיים יכולים לזרוק עליך, אבל זה האיכות שכולם חולקים היא היכולת לשמור על תקווה לבוקר בהיר יותר, אפילו בתקופתנו החשוכה ביותר לילות. אז אני רוצה שכל הבנות יצפו כאן, עכשיו, שידעו שיום חדש באופק! וכאשר היום החדש הזה סוף סוף יעלה, זה יהיה בגלל הרבה נשים מפוארות, שרבות מהן נמצאות כאן בחדר הזה הלילה, וחלקן גברים די פנומנליים, נאבקים קשה כדי לוודא שהם יהיו המנהיגים שלוקחים אותנו לתקופה שאף אחד לא צריך להגיד 'גם אני' שוב."
צפה בנאום שלה במלואו בסרטון הנ"ל.