אחרי באדיבות מחווה למלכה ביי בשני נאומי הקבלה שלה לגראמי ביום ראשון בלילה, אדל שמרה על אהבה זורמת, מספרת בסטייל בערך בפעם הראשונה שהיא הציגה את המוזיקה של האייקון. "הייתי בן 11 בבית הספר והתאמנתי עם כמה חברות והיינו צריכים לשיר שיר לאסיפה עם החברים שלנו וכל המשפחה שלנו וכאלה. אני חושב שברור שההמלצה שלי הייתה שיר של ספייס גירלס והם היו כמו ששמעת 'לא, לא, לא'? ואני הייתי כמו 'לא לא לא', מעולם לא שמעתי 'לא, לא, לא' ".
"אני זוכרת את זה כל כך בבירור איך הרגשתי לשמוע את קולה," המשיכה, "כל הקולות שלהם, אבל היא ספציפית. ואז חזרתי הביתה ולמזלי החבר של אמי באותה תקופה היה טוב במחשבים והצלחתי למצוא לי כמה תמונות שלה. התאהבתי בה מיד. זה היה כשהייתי בן 11. אני בן 28 עכשיו. הדרך שבה הרגשתי כששמעתי לראשונה 'לא, לא, לא' הייתה בדיוק אותו הדבר כמו שהרגשתי כששמעתי לימונדה שנה שעברה."
כשזה מגיע לשונאים, יש לאדל אמנם צמרמורת אפסית. "אני לא לוקחת כלום כשזה מגיע למישהו שלא אוהב את ביונסה," אמרה, "אתה לא יכול להיות בחיים שלי. את יודעת? "הבנו, ילדה.