עד כמה שאני אוהב אופנה עילית, אני לא יכול להצדיק הוצאה של יותר מ-$200 על נעליים. אני שטוחת רגליים, קשוחה על הנעליים וגרה בניו יורק (קראו: זוהמה, נוזלי מסתורין, פגרי חולדה). רגליים הן גם מוזרות וגסות מבחינה סובייקטיבית, אז הן באמת לא ראויות לאותה סכום כסף כמו שכר הדירה שלי. אז פתאום להיות אובססיבי עם נעלי גוצ'י פלטפורמה היה מצער. עם זאת, הדברים נפתרו מעצמם כשמצאתי זוג דומה מג'פרי קמפבל.
למרות שאולי יתמזל מזלך לתפוס זוג נעלי גוצ'י עם עקבים ל מתחת ל-400 דולר, סביר יותר מאשר לא, אתה תבלה איפשהו בסביבה $900-$1,1000 - כמות פרועה לנעל, במיוחד כשחושבים על כך שהם נוגעים במדרכות של ניו יורק. אבל נדהמתי מיידית וביליתי כמה שעות בחיפושי קדחתני אחר אפשרות למכירה זולה יותר או למכירה חוזרת. אלגוריתם האינסטגרם קלט את האובססיה שלי (סימן צחוק עצבני) ומודעה עבור נעלי ג'פרי קמפבל הופיע בפיד שלי. למותג היה תפיסה דומה על לולאות פלטפורמה זה למרבה המזל הגיע ל-$170.
כשהתחלתי ללבוש אותם, חבר אמר "אוי, יש לך נעלי הגוצ'י, כל כך חמוד!" בבוטיק אופנה עילית, מעסיק קמעונאי אמר משהו דומה, "אני מת על הגוצ'י האלה בארוחת ערב עם פאוור קאפל מצליח, אחד מהם ציין שנעלי הגוצ'י שלי היו כאלה מְסוּגנָן. לא טרחתי לתקן אף אחד מהם.
מלבד נקודת מחיר שלא גורמת לי להסתחרר, ה נעלי סטודנטים של ג'פרי קמפבל יש להם לא מעט דברים. אם העקב של נעל הוא הכל מלבד קצר ומגושם, הרגליים שלי הופכות לסדן ואני מאבדת כל יכולת ללכת. נשך הסוס הכסוף תופס את האור ומוסיף קצת זוהר נוסף. לבסוף, הצבעים השחור, הלבן והחום-צהוב-שיזוף לצרוח שנות ה-70 בלי להיראות כמו תחפושת.
העור היה די נוקשה וצמוד כשהתחלתי לנעול את הנעליים, מה שגרם לי לעצבן בשל שלפוחיות. אבל אחרי שבוע של לבשתי זוג גרביים עבות והסתובבתי בהם בדירה שלי, העור הפך רך וסלחן יותר. הן הנעליים הכי בוגרות שיש לי ואחת מכמה זוגות עקבים שלא גורמים לרגליים שלי לצרוח ולדמם. פנה אל נורדסטרום לצלם את זוג הנעליים של גוצ'י משלך.