טיילור ראסל חזרה. כן, היא עדיין משחקת בתיכון. וכן, היא עדיין לוקחת על עצמה סוג של חומר מאתגר שיש בכוחו לרפא את צופיו.

ב מילים על קירות אמבטיה, מעובד מהרומן הצעיר של ג'וליה וולטון בשם זהה, אדם (צ'רלי פלאמר) מנווט את הסכיזופרניה שלו על רקע הרקע הכי לא סלחני: תיכון. ראסל מחדד את צלעות האינדי שלה כמאיה, סטודנטית בוטה בלבביות שאדם יוצר איתו מערכת יחסים.

נדיר לראות סרט שמאזן בין חומרת האבחנה של סכיזופרניה לבין אנושיות של אדם שהוא למעשה יותר מהכדורים שנקבעו לו, אבל מילים עושה בדיוק את זה. אדם הוא רק ילד עם מחלה. ומאיה, כמו ראסל, היא רק ילדה שיש לה קצת מחקר. "לא ידעתי הרבה על סכיזופרניה בכלל", אומרת לי השחקנית בזום. לדבריה, היא מתייחסת לתחושת חוסר הבנה - "[זה] הדבר הגרוע ביותר".

"חוסר הבנה" יכול לתאר כל מספר דמויות שגזל ראסל (26): הייתה אמילי בפנים גלים, נואשת להשיב לעצמה את שמחתה לאחר שטרגדיה שינתה באופן בלתי הפיך את הדינמיקה המשפחתית שלה, ואפילו "הניצול היחיד" זואי ב חדר בריחה, יושבת בשקט עם טראומה משלה בעוד עמיתיה משפיעים.

באופן אישי (טוב, בערך), ראסל מהורהרת ולכאורה לא מפוחדת, מקפידה לתקשר את מלוא היקף הרעיונות שלה. דיוק זה משתרע גם על האסתטיקה. היא לא מגרדת לקבל את תדמיתה עבורה. ראסל בחרה ללבוש בגדים ואיפור משלה לצילום הצילום שלנו, למעט כמה תכשיטי שאנל ששלחנו לדרכה (היא שגרירת אביזרים למותג).

click fraud protection

כמנהלת בכורה, היא בעצמה משהו שאוצר יצירתי. ראסל ובן זוגה סוואנה ליף שיתפו פעולה בשורט דוקומנטרי הלב עדיין שופע, שעוקב אחר חמש נשים הנלחמות על מנת להגן על ילדיהן באמצעות עוני והתמכרות ". גדלתי והכרתי הרבה נשים כמו הנשים שנמצאות בסרט התיעודי שלנו, והרגשתי שממש חשוב לספר את הסיפורים האלה ", ראסל אומר. הפרויקט לקח את הפרס לסרט הקולנוע התיעודי הטוב ביותר בפאלם ספרינגס הבינלאומי.

למרות שעונת הפרסים בשנה שעברה הביאה לרוסל הרבה מאוד לשמצה על הופעתה ב גלים, היא אומרת לי שזה נדיר שאנשים מזהים אותה מחוץ למסך. "אני אוהבת להיות אנונימית", היא מבטיחה לי. למעשה, זה רק מחזק את מלאכתה. "כשחקן אתה רוצה להיות מסוגל לצפות באנשים, אתה לא רוצה שאנשים יצפו בך." בהתחשב בעלייתה המהירה, לא ברור כמה זמן הקנדי יליד יוכל לצפות ללא הפרעה. לעת עתה, היא שמחה לשחק את התפקיד של זר נגיש. "אם מישהו רוצה לבוא ולדבר על חייו או כל דבר אחר, אני פתוח להקשיב", היא אומרת.

המשך לקרוא בעוד כוכבת הפריצה דנה בסרט החדש שלה, בחוויה שלה בתיכון ואתה יודע, ברנדן פרייזר.

טיילור ראסל: זה היה בכל מקום. מאוד למעלה ולמטה, כמו רוב האנשים. הייתי לבד בחלק מזה, ועכשיו אני עם חברים, אז עדיף.

כן עשיתי. כבר בהתחלה חשבתי ש"אני צריך דברים לעשות ", ורק יצאתי לעבוד. הייתי עדיין נרגש מזה, והרגשתי שאני צריך משהו שיעסיק את המוח שלי. למדתי איך לנגן כמה שירים על הנבל. אבל בזמן האחרון לא עשיתי הרבה.

אני מרגיש שיש שבועות שאני באמת פרודוקטיבי, ואז שבועות אחרים שבהם אני אפילו לא יודע כמה ימים עברו. הכל טשטוש, אבל זה גם מרגיש ממש הכרחי. יש כל כך הרבה דברים שקורים בעולם כרגע, ואני מרגיש שהמודעות שלנו עולה, ובהירות מגיעה יחד עם זה. וזה אחד הדברים המיוחדים ביותר שלדעתי מתרחשים כרגע.

שיחקת לא מעט בתיכון. איך זה משפיע עליך, האם אתה מרגיש נוסטלגי לחוויות התיכון שלך בכלל?

אני חושב [אני מרגיש נוסטלגי] לרגשות שמגיעים עם טווח הגילאים הזה, כן. מרגישה הכל בפעם הראשונה, וזה מרגיש עצום וחדש - אני מתגעגע לזה. בשבילי לפחות, תחושה חדשה היא נדירה. וכאשר יש לי משהו שלא הרגשתי קודם, זה כל מה שאני יכול לחשוב עליו. אני מסתכל אחורה [בתקופה שלי בתיכון] וחושב, "אה, עברתי כל כך הרבה חדש, וזה היה מהמם".

יש לי מזל, כי יש לי אח קטן והוא בתיכון. אז אני מרגיש שיש לי את האצבע על הדופק, או בזירה, במידה מסוימת. יש לי מישהו לפחות שיזעיק אותי ויגיד, "זה בעצם מה שקורה". אבל כן, אני פרצוף של תינוק. אני חושד שזה משהו שיהיה חלק מהמסע שלי לזמן מה.

מאיה היא תלמידה סופר-מונעת, סטרייטית. האם הצלחת להתייחס לזה? זה היה דומה לך בתיכון?

כן, אני חושב שהיא די דומה לג'ק-או-טרייד. אני חושב שהיא רואה את עצמה בהרבה מובנים כמבוגרת, ומכיוון שאמא שלה לא בסביבה וכל המשפחה שלה מסתמכת עליה בשביל כסף, והרבה דברים, היא די דומה לכרטיס הזהב. היא לא מסוג האנשים שמתלוננים, ואפילו לא נפתחים על החוויה שלה. היא מאוד פנימית בהרבה מובנים, וגם העין שלה היא על הפרס והיא יודעת מה היא רוצה. וכך היא יודעת מה היא תעשה כדי להגיע לשם, היא לא מבזבזת זמן. יש את ההיבט הבוגר הזה שלה שמרגיש מעבר לתיכון.

בתיכון הבנתי מה אני רוצה לעשות. ניסיתי הרבה. אני לא חושב שהייתי קשה, אולי במובנים מסוימים כפי שהיא, אבל היה היבט בי באותו הזמן שהניע אותו. אולי במידה פחותה ממאיה, אבל אולי יותר עכשיו כשאני מתבגרת.

אני לא אוהב שכולם נראים אותו דבר במדי בית ספר, וזה מרגיש לי שליטה. לא הייתי צריך ללבוש מדי בית ספר. זה היה מתוק, וזה היה בריא, ונחמד מאוד. אני לא יודע מה הייתי מרגיש אם הייתי בן 16 לובש מדי בית ספר. אני מתאר לעצמי שהרבה מאוד אנשים לא מתרגשים מזה במהלך נעוריהם.

אז יורים בזה ו גלים גב אל גב, שניהם סרטים כבדים מאוד, נושא כבד. היה לך קשה כשחקן לשאת בנטל הרגשי הזה?

אני חושב שזה תלוי. כל דמות יושבת כל כך אחרת. אני מניח שמבחינתי, זה לא פשוט להביט לאחור ולראות היכן הכל ישב. אני לא רוצה לסחוב אותו, ואני משתדל בכל כוחי לא. אבל אני גם בנקודה בצעירותי [שבה] אין לי משפחה, אני לא חוזר הביתה ויש לי לדאוג באמת לכבות את כולם בגלל שאני צריך להיות בתפקיד אחר, כמו א הוֹרֶה. אז באופן הזה, אני מרגיש שיש בזה חופש גדול. אבל לא, אני לא נשארת בדמות כל הזמן. אני באמת סומך על זה שזה יהיה שם ברגעים הנכונים.

אכלנו ארוחות ערב וכאלה לפני כן, וצילמנו במקום בצפון קרוליינה. בכל פעם שאתה במיקום אתה תמיד, לדעתי, נפגש באופן טבעי יותר עם השחקנים האחרים ממך אם היית יורה במקום שאתה גר כי אין לך למי ללכת הביתה או לדברים הרגילים שלך לעשות. אז כולנו פשוט הסתובבנו והכרנו קצת. זה היה ממש קל. הוא אדם חביב מאוד, נחמד. אהבתי את העבודה שלו, ראיתי כמה סרטים שהוא עשה וחשבתי שהוא ממש מוכשר. אז ידעתי שיהיה לי שותף טוב בו, וזה גרם לי להרגיש ממש בטוח ובטוח.

הסרט הזה כל כך חזק באופן שהוא מתאר מחלות נפש. וסכיזופרניה בפרט היא מחלת נפש הנושאת סטיגמה כזו. האם מחלת נפש דה-סטיגמטית היא דבר שחשוב לך?

כֵּן. אני חושב שעם כל דבר שיש לו מושג מוקדם חזק שפשוט מתפרש בצורה לא נכונה, או שיש הרבה מידע מוטעה עליו, חשוב לחנך אותו.

לא ידעתי הרבה על סכיזופרניה בכלל, היה לי הרבה מחקר לעשות כשקיבלתי את התפקיד בפרויקט. ואני ממש אסירת תודה. אני חושב שזה אחד הדברים הטובים ביותר, היכולת להתרחב ולחנך באמת דרך עדשת האמפתיה, ולנסות לתאר ולהעביר סיפור מסוים. אז אתה צריך להתעמק בזה עוד יותר. אבל כן, אני חושב שזה הדבר הכי גרוע, להרגיש לא מובנת. ואני חושב שיש הרבה מזה סביב בריאות הנפש. אבל כרגע נדמה שכולם מדברים על זה ברובם, מה שנותן לי הרבה תקווה.

רק לדבר עם אנשים, באמת. למצוא כל מידע שיכולתי באינטרנט. ואז כשהגענו לקבוע, היו הרבה אנשי צוות שהיו להם בני משפחה עם סכיזופרניה. אז זה הרגיש כאילו יש המשך חינוך כל הזמן, או שמישהו יגיד, "הו, אני כל כך שמח שהסיפור הזה מסופר כי אחי... [או] הבן שלי... וזה די דומה לאלכימיה של אנשים שמתכנסים סביב אותו דבר - אתה לא באמת יודע עד שאתה מכיר אותם, מדוע הם מובאים שם. כל הזמן הרגשתי ככה. ואז גם צופה בצ'רלי פועל, מעביר זאת. יכולתי לראות את כל המחקרים שהוא עשה במסגרת מעשיו. היו הרבה רמות ונקודות גישה לחינוך שלי בנושא, וזה גם היה ייחודי באמת.

הו אלוהים. ובכן, קודם כל, זה ממש אדיב. כי היא, לדעתי, אחת המבצעים המיוחדים בכל הזמנים. אני חושב שהאדם הנכון ישחק אותה. אני רק אגיד את זה. אני לא יודע אם האדם הזה יהיה אני. אני חושב שמישהו שמתאים יותר לתפקיד כנראה ישחק אותה. ואני לא יכול לחכות לראות מי זה, ואני לא יכול לחכות לראות את זה, אבל אני יודע שזה יהיה טוב.

ראיתי שכתבת על Black Lives Matter בתחילת יוני. איך אתה מרגיש שהתנועה מצטלבת עם החוויה שלך בהוליווד, וההבעה והאמנות האישית שלך?

אני חושב שמה שקורה כרגע הוא בדיוק בזמן. התמודדתי עם שוליים בדרכים הספציפיות שלי, ובכל זאת מניסיוני, אני מרגיש שהיה לי ממש מזל עם הכנסת עצמי לפרויקטים ולחלקים שאולי לא נועדו בשבילי, בהתחלה, אבל כן התברר דֶרֶך.

אני גם כל כך חדש בקריירה הזו. לא עשיתי את זה מאז שהייתי ילד, התחלתי כשסיימתי תיכון. אז אני עושה את זה רק שמונה שנים. ובגלל זה, אני חושב שהייתה לי חוויה קלה יותר. ובכל זאת ראיתי עדיין הרבה דברים בימים הקודמים שהיו מדאיגים. אבל מתחשק לי עם Black Lives Matter, כל כך הרבה באים לאור וכל כך הרבה אנשים שמקשיבים. הסדרה שאני מאוד אוהבת,אני יכול להשמיד אותך, [נכתב והופק על ידי כוכב] מיכאלה קואל - ההצלחה שלה היא אחד הדברים המדהימים בעיני. ואני חושב שהעובדה שאנשים שהם לא שחורים מקשיבים כרגע, זה מרגיש שזה זמן מצוין להיות אמן, ולנסות לספר סיפורים שאתה רוצה לשמוע, כי יש להם יותר הזדמנויות לחיות.

אני גם ילדה שחורה בהירת עור, אני מעורבת. יש לי את זה יותר קל מרוב עמיתי, שאינם בהירים כמוני. אני ממש אופטימי לגבי השינוי שעומד לבוא, ואני מרגיש שברור שהגיע הזמן שיתרחשו משמרות אדירות, ובתקווה שזה יקרה.

אני כל כך נדהם מכל מה שאני רואה עם כל הפעילים שיוצאים כרגע לקראת Black Lives Matter ובכל יום. זה לא רק רגע בזמן, זה מסע ממש ממש ארוך שקורה, ויקרה לאורך שנים ושנים ושנים הבאות... אתה לא יכול להסיט את מבטו. וזה החלק החזק ביותר בזה, שאי אפשר פשוט להגיד, "זה לא קורה". אין להכחיש. זה ברור, וזה ברור, וזה כאן. ואני באמת שמח שאני חי וחזה בשינוי כה דרסטי באנושות.

כן. כן. אבל לא מטורף, אני לא בודק את ההורוסקופ שלי כל יום. אז במידה מסוימת, כן.

עידו. אבל רק קראתי שככל שאתה מתבגר אתה הופך להיות יותר סימן הירח שלך. וסימן הירח שלי הוא עקרב, וכרגע אני באמת מזדהה כעקרב יותר מסרטן. אבל כן, אני חושב שאני מאוד רגשי בדרכי סרטן, אז כנראה לטוב ולרע, כן.

יותר מדי ולא מצב הרוח מאת Durga Chew-Bose. אני אומר לכל החברים שלי לקרוא את זה, זה אחד הספרים הטובים ביותר. זהו ספר חיבורים על חייה, בעצם. ואני חושב שהיא בסביבות הגיל [שלי], אז זה מרגיש בדיוק מבחינת נוסטלגיה. היא גם מהגרת, ומספרת על החוויה שלה לאורך כל חייה, ועל עקירה, אבל גם מציאת מי היא. יש כל כך הרבה מה להתחבר אליו.

ברנדן פרייזר מ המומיה. הייתי אובססיבית כלפיו. הייתי מתעורר בשעה שש כל יום וצופה המומיהופשוט חשבתי שהוא הגבר הכי יפה שראיתי.

זוהי תוכנית הטלוויזיה החדשה של דרק סיאנפרנס ב- HBO. זה נקרא אני יודע שהרבה זה נכון. כנראה שזה הדבר הכי טוב שראיתי השנה.

כֵּן. דיברתי עם הרבה אמהות על ההצגה הזו. אני מנסה להפיץ את זה לאנשים נוספים, אבל זה נעשה יפה. הצילום, המשחק, הכל נקודתי. ואני מעריץ ענק של דרק סיאנפרנס.

אני אבחר גלוריה מאת ג'ון קסאבטס. אני הולך להיות מאוד מתחשב בנושא, אז תן לי פשוט לחשוב מהר. מהם שלושת הסרטים? כנראה השועל והכלב, אני אוהב את הסרט הזה. ולבסוף, אהבה אגרוף-שיכור.

שאני אוהב להכיר אנשים, ושאני נגיש. שאם מישהו רוצה לבוא ולדבר על חייו או כל דבר אחר, אני פתוח להקשיב.