סופיה רו על Food Equity, ארוחת הערב החגיגית של מטה ואיך היא הגיעה לכאן

עקבו אחרי השפית והסופרת סופיה רו באינסטגרם ותבחינו מהר שכל מה שהיא עושה חדור בתשוקה מדבקת ובלתי פוסקת. בין אם מדובר בשיתוף מתכון חדש, דיון באהבתה לפטריות או דיבור על צדק באוכל, רו מגיעה לשולחן מוכנה להתעמק. (כן, משחק המילים נועד.) היא סגן תוכנית טלוויזיה שטח דלפק, שרו מארחת ומפיקה, מנצלת את כישוריה כמספרת סיפורים כדי לכסות הכל, החל ממטבחים עולמיים ועד לגזענות מערכתית, וזיכתה אותה מועמדות לאמי לארח קולינרי מצטיין.

אוכל הוא העדשה שדרכה רו רואה את העולם, והעולם - אופנה עילית, כולל - שם לב למה שהיא מוציאה. השנה, רו נבחר להיות אחד מ-10 שפים שיעזרו ליצור ולתכנן את תפריט ארוחת הערב פגש את גאלה, שהיה כולו על בסיס צמחי (בסדר, כן, חלק מהמשתתפים לא היו מוכנים עבור תעריף הירקות קדימה). היא גם זכתה להשתתף והדהימה על השטיח האדום בהתאמה אישית בהשראת דיסקו האלסטון שמלת קפטן מושפלת בסחלב מעל חליפת חתולים צלילה ניאופרן. לכן זֶה היה רגע.

שאפתנית ככל שהיא עשויה להיראות משתתפת הלילה הגדול של האופנה, הגישה של רו לאוכל היא פשוטה, לבבית ותמיד נגישה. ולמרות שיש לה כמעט 340,000 עוקבים באינסטגרם, החיבור שלה לבישול ולקהילה גורם לה להרגיש כמו חברה שהרגע הזמינה אותך לארוחה מדהימה. דיברנו עם רו, אשת Badass מוסמכת, על איך העבר שלה מודיע על עבודתה כשפית, עד כמה השמחה היא חלק מכל מה שהיא עושה, ומה עושה פטריות כל כך, ובכן, מהנות.

הייתי נושר מכללה ופשוט הייתי צריך עבודה. אף פעם לא ממש ראיתי באוכל מקום שאוכל לעשות בו קריירה ממשית, כי פשוט אף פעם לא ראיתי את עצמי בו. אתה יודע, ראיתי את אינה גרטן. לא הבנתי שכמקצוע, אתה יכול להיות טבח. אבל ידעתי שיש לי טונות של טראומה, ואז כשעבדתי במסעדה הייתי כמו, "הו, וואו; זו התמודדות. אני באמת מרגיש טוב לעשות את זה. אולי אני לא רואה את עצמי בו, אבל אני כן אוהב את מה שאני מרגיש בו".

אז כשאנשים שואלים על אוכל, ומה אני אוהב בו, הדבר שבאמת מניע אותי הוא רק בטן מלאה. כן, זה מרגיש טוב לבשל. כן, זה מרגיש נהדר לחנך אנשים לצדק חברתי. אני אוהב את זה. אבל הדבר שמרגיש הכי נהדר זה כשאין דיבורים וכולם פשוט אוכלים. זה הדבר האהוב עלי אי פעם.

אני חושב שזה באמת חוזר למערכת היחסים שלי עם הרעב. ובגלל זה החומר הזה כל כך חשוב. אנחנו אוהבים להשתמש במונחים כמו "חוסר ביטחון תזונתי", למשל, או "חוסר גישה למזון". ואני משתמש באלה מונחים כי אני כן רוצה שאנשים יבינו מה אני אומר, אבל מה שאנחנו באמת מדברים עליו הוא רעב. אז אנחנו באמת צריכים להשתמש במונח הזה. אנחנו בעצם מדברים על אנשים שהולכים לישון רעבים. בואו נחשוב על זה ככה.

אה כן, זה ה-in. כשאני רואה הרבה אנשים מדברים על חוסר ביטחון תזונתי או גישה למזון, אני לא רואה את זה באמת ארוג מבעד לעדשת הרעב. ואני חושב שזה המקום שבו אנחנו צריכים להסתובב. אתה רק צריך לוודא שכולם והכל נכללים בשיחות האלה. אני חושב שכולנו צריכים להרשות לעצמנו ניואנסים ומורכבות לשיחות האלה. והרבה דברים יכולים להיות נכונים. זה יכול להיות נכון עבורך להיות טבעוני ולך להאמין שזה עוזר לך להציל את כדור הארץ, וזה יכול להיות גם נכון עבור מישהו בתימן לשתות חלב פרות או גמלים. כל הדברים האלה יכולים להיות נכונים.

הו, בנאדם, זה כל כך משמח. אני חושב שזה בגלל שאני יודע מה זה להיות רעב. השמחה עבורי כשאני מבשלת לאנשים היא, כמו, 'אלוהים אדירים, תאכל הכל! תאכל כל חתיכה ממנו״. זו העבודה שלי. אני מרגיש שנועדתי לזה מכל הבחינות.

אני מפורסם בכך שאני יוצא לגיחת פטריות, כלומר כשפשוט יוצאים וקוטפים פטריות ולא אוכלים אותן, פשוט לומדים אותן. זה הדבר האהוב עליי. בשבילי זה דבר שליו. אולי אתה האדם היחיד שראה את הפטרייה הזו. זה אולי הקסם שבדבר. אולי זה לא נועד בשבילך לאכול. זה רק נועד בשבילך להעריך וליהנות.

כן; יש לנו כל כך מזל, אנחנו ממש באמצע ההצלחה, ואנחנו יוצאים ממועמדות לאמי. העונה הזו מאתגרת כי אנחנו חייבים לדבר על האקלים בצורה שאולי לא תגרום לאנשים להרגיש טוב. אנחנו באמת צריכים להסתכל על הצריכה שלנו ומאיפה היא מגיעה.

כשאנשים שואלים, 'מה אני יכול לעשות למען הקהילה שלי?' אני אומר, אתה יכול להתחיל עם הון עצמי. אתה יכול לשאול. אתה יכול להכיר את הקהילה שלך. מה שמות השכנים שלך? אתה מכיר אותם? אתה יודע מה הם עושים? זה מי שאני מקבלת ממנו הכי הרבה השראה: האנשים שסביבי. הם באמת מובילים את האחריות כשאני שוקלת להגיד כן או לא לעשות עבודה. אם זה לא נראה כמו משהו שיכול להועיל לקהילה שלי, אז כנראה שזה גם לא יועיל לי.