אתה יודע איך לפעמים אתה מזהה פריט כשאתה יוצא לקניות, וזה כל כך מדבר אליך שאתה פשוט יש לקנות את זה? חוויתי את זה כמה פעמים. אבל הרבה יותר נדיר זה כשזה קורה הפוך: הפעמים שבהן אתה מדמיין פריט לבוש בראש שלך ואז הוא מופיע. אולי אפילו לא הבחנת במישהו שלובש את המראה הקסום הזה, אבל העלית את זה בראשך כמשהו שאתה צוֹרֶך. ואז, וואלה! יום אחד אתה מוצא את זה בצורה רגועה.
זה קרה לי לאחרונה עם מעיל ערב קטיפה בצבע קברנה.
צפו: 12 חתיכות קטיפה שאי אפשר לעמוד בפניהן לחגים
בכמה הזדמנויות אחרונות, כשיצאתי לאירוע נחמד, הייתי לובשת אחת משמלות הקוקטייל שלי אבל מרגישה שהייתי צריך סוג של ז'קט או מעיל - גם כדי להשלים את המראה וגם כדי לחמם אותי לקור עֶרֶב. אבל שום דבר שבבעלותי לא נראה תקין. מעיל הבומבר השחור שלי מעור? בטח, זה עובד לפעמים (ואני אוהב את השילוב של קטעים גבריים ונשיים), אבל זה לא תמיד לעבוד כדי להוסיף את המראה הרוקר העצבני לתלבושת ערב מגוונת. הפרווה המלאכותית שלי? כבד מדי. מעיל הגשם המשי והשחור שלי? רזה מדי. מעיל שיער הגמל שלי? סתמי מדי. צעיף הקטיפה השחור שלי? לא מספיק משמעותי.
המשכתי לחטט בארון שלי בחיפוש אחר משהו שפשוט לא היה שם. מצאתי את עצמי שולפת חולצות קטיפה ואפילו ז'קט בסגנון "ג'ינס" קטיפה. ואז זה הגיע אליי. הייתי צריך מעיל ערב קטיפה בצבע ארגמן.
קרדיט: באדיבות
קשורים: 8 דברים בסטייל עורכים למעשה קנו ללא היסוס בנובמבר
המשכתי לדמיין את המעיל בראשי. זה יהיה מרווח ובעל כיסים. זה יורד בערך לאמצע הירך. זה יהיה הגוון המושלם - כמו גביע של קברנה עשיר, לא אדום סנטה קלאוס. זה היה צריך להיות הרבה יותר אפל ועמוק מזה.
יכולתי לחפש את זה באינטרנט (אני לא יודע למה לא), אבל אז יום אחד, תוך כדי קניות, ראיתי את זה. זה היה בנורדסטרום - רצתי למשהו אחר אבל הבחנתי בזווית העין בדוגמית של קטיפה ארגמנית על קולב. כשהוצאתי אותו מהמתלה לא האמנתי!
זה היה כאילו החזון שלי התעורר לחיים, שלם עם הכיסים.
אבל אז היססתי. זה היה מ לאפייט 148 ותג המחיר היה 648 דולר. פתאום זה הרגיש קצת קל דעת. כלומר, באיזו תדירות הייתי לובש את זה בפועל? זה לא כאילו זה היה שחור. בנוסף, אני גר בלוס אנג'לס שם זה לא בדיוק מזג אוויר מעילים להרבה זמן. בנוסף לכל זה, לא יכולתי למצוא משהו הרבה פחות יקר בחנות וינטג'? צחקתי על עצמי, כמובן. אני ממעטת ללכת לקניות וינטג', ומה היה הסיכוי שאמצא מעיל בדיוק כמו זה? כנראה רזה עד אין.
ובכל זאת, לאט לאט תליתי אותו בחזרה ויצאתי מהחנות, מרגיש גאה בעצמי שלא בזבזתי את הכסף.
אבל אז המשכתי לחשוב על זה. במיוחד כמה ימים לאחר מכן כשהלכתי לגאלה של Wild Life Aid והייתי צריכה מעיל יפה שיעלה את שמלת הקטיפה השחורה שלי. לעזאזל! למה לא קניתי אותו כשהייתה לי ההזדמנות?
קרדיט: גליניס קוסטין
קשורים: 32 ארון חורף אופנתי חובה
כעבור כשבוע החלטתי לחזור. דאגתי שזה לא יהיה שם יותר. ודאי, המתלה שבו הוא היה תלוי היה מלא עכשיו בכמה קרדיגנים ירוקים ומעילים. "פוצצת את זה," נראה היה שהם מתגרים בי. אשת מכירות ראתה את מבט האכזבה שלי. "אני יכול לעזור לך?" היא שאלה.
תיארתי את המעיל והיא נעלמה. כעבור כמה דקות היא חזרה. באורח פלא היא מצאה אותו במחלקה אחרת. "זה האחרון שלנו," היא קראה בניצחון כשהיא מסרה אותו.
ניסיתי אותו שוב, צללתי את ידיי עמוק לתוך הכיסים שלו. הסתובבתי. נתתי לשיער הבלונדיני שלי ליפול מעליו. הרגשתי כמו יוסף במעיל החלומות הטכניקולור המדהים שלו. הפעם לא עזבתי את זה. הורדתי את כרטיס האשראי שלי בשמחה.
קשורים: הנעל היחידה למסיבת חג שתצטרך אי פעם
זה היה ממש לפני חג ההודיה, ונכון לכתיבת שורות אלה, כבר לבשתי את מעיל הערב שלי שש פעמים, כמה מהאירועים האלה עם ג'ינס קטיפה שחור, מגפי קטיפה בצבע בורדו ומשי שחור או בורדו חלק עליון. רק אתמול לבשתי אותו לארוחת צהריים, מעל שמלת משי של נילי לוטן בדוגמת טווס.
אז מה אני יכול להגיד? עד כמה שאפשר להתאהב בפריט לבוש, אני מאוהב במעיל הזה. זה מרגיש קסום ויוקרתי, חגיגי ואפילו קצת סקסי. בנוסף, זה מרגיש כאילו העליתי את זה מהדמיון שלי.
הממ, מעניין אם זה קיים בכחול כהה.