חמישה ימים קודם לכן, קפצנו ליד ננט לפור אולם תצוגה-סטודיו לעיצוב סלאש. זה חמישה ימים לפני שהמעצבת הייתה אמורה להראות לה סתיו/חורף 2014 איסוף באוהלים. וזה היה בדיוק כמו שאתה מדמיין שזה יהיה: מערבולת בלחץ גבוה של כאוס יצירתי וגאונות מטורפת במשחק. "כל עונה היא צורה אחרת של קדחתנות, אבל העונה הזו אני ממש לחוצה", אמרה ל-InStyle.com. "השנה התחילה עם כל כך הרבה שלג, שהיה קשה להרגיש מוטיבציה, ועכשיו זה מרגיש יותר מאחור מהרגיל".
הגענו לאטלייה של לפור בלב רובע האופנה של ניו יורק בשעה 9 בבוקר, עדים למעצבי דפוסים, תופרות, מעצבי הדפס, וכמובן, לפור עצמה, כבר בעבודה קשה. "יש לנו כל כך מזל כי עדיין יש לנו חדר עיצוב", אמר לפור בגאווה. "זה דגם ישן, מכיוון שרוב החברות מייצרות כיום בחו"ל - וזה קצת עצוב". עם סטודיו פנימי, כל תיקון או ניתן לבצע שינוי במקום (ועם הלחץ הנוסף של סיום קולקציה להופעה בעוד ימים ספורים, זה כּוֹרַח).
קולקציית סתיו 2014 שלה מצביעה גם על הרעיון הזה, חוגגת פרטים אומנותיים ואומנות - אבל בקנה מידה עולמי, עם רקמות, הדפסים ודפוסים בהשראת מכל עבר. לקו שלה אולי יש תחושה בינלאומית, אבל נקודת ההתחלה קרובה הרבה יותר לבית. "ההדפס שפיתחנו היה למעשה מהיצירה הקטנה והמצחיקה הזו שקניתי משוק הפשפשים", אמרה לפור בעודה חיטטה למצוא אותו. "חיפשתי משהו מעורר מבחינת הרקמה או ההדפסה". מהבד הייחודי הזה, הקולקציה שלה התעוררה לחיים.
צא לסיור בסטודיו שלה וגלה את הקטעים האהובים עליה, את הלקחים שלה ועוד.יותר:צא לסיור VIP באולם התצוגה של כריסטיאן סיריאנוNYFW בלעדי: יום בחייו של זאק פוזןהתראת מגמה של NYFW: מראה אדום לוהט
"ההדפס שפיתחנו היה למעשה מהיצירה הקטנה והמצחיקה הזו שקניתי משוק הפשפשים. כשהרגשנו אבודים בסתיו שעבר, הלכתי לשוק הפשפשים ומצאתי את זה. חיפשתי משהו מעורר מבחינת הרקמה או ההדפסה".
"מעצב הדפוס שלי סרק את זה פנימה, אבל זה היה מאוד ליניארי, אז עבדנו על תיקון זה וקיצוץ אותו. זה לקח שבועות וחודשים. הייתה לא מעט מניפולציות. זו הייתה משימה גדולה לעשות את זה נכון".
"זהו בד רקום ששרה (קונת הבדים) פיתחה שהתחננו כדי להוסיף לרמה הבאה של מרקם. זה ממש קל, אבל יש לו משקל כזה בגלל שזו רקמה", אומר לפור. "אני אוהב שזה גמל ושחור, שמרגיש סתיו מאוד מסורתי. ניסיתי לכלול נייטרליים העונה כי למדתי בסתיו, קשה יותר ללבוש צבעים בהירים כל כך, אלא אם כן אתה יכול למצוא דרך לעגן אותם במשהו שהוא לא רק שחור".
בד אחד לפור ציינה את אחד הבדים האהובים עליה: "זהו כתם לבד נהדר שכולם כועסים עליו. זה בוקל מודרני, אבל השתטח". אתגר נוסף שעמד בפניה היה לשכלל את גוון המרלו הכהה (שפתח את ההופעה שלה). "צבענו אותו יתר על המידה כדי לקבל את הגוון המדויק כי הכל הגיע בצבע כבוי".
אחד השלבים המקדימים: פריסת מידות נייר על בד לפני חיתוך.
"לא תמיד יוצא לי משהו כל כך סתמי בשורה שלי", מסביר לפור. "אנחנו צריכים ללכת על האיזון. זה לא יכול להיות ג'ינס כי זה ממש לא הלקוח שלי. אם זה נראה מלוטש, אז נוכל לקבל את היצירה הכיפית הזו".
"בינתיים, ברום העיצוב, ג'ולי (שעיצבה את הדפסי הסתיו היפים שלנו) מנסה לדחוף אותי להחליט מה אנחנו הולכים לעשות לנופש. אנחנו מנסים לסדר את אתר הנופש שלנו כי אם לא נעשה זאת, אנחנו הולכים מאוד לפגר. יש לנו כמה רעיונות, כמה נקודות צבע, הבד היפה הזה - אנחנו משחקים עם הקונספט הזה".
"הנעליים נכנסו יותר מדי ססגוניות מדי וקשת בענן, אז אנחנו משייפים את המטאלי. אני חושב שזה נראה כמו פלנל עכשיו, מה שאני אוהב".
"הייתה לי יוצרת דפוסים במשך 20 שנה, והיא לימדה אותי לעבוד תמיד במראה, וזה דבר כל כך חשוב כי זה איך שמשהו ייראה. לכן אני תמיד צריך להביא את הדמה או דוגמנית אמיתית לעמוד במראה כדי שאוכל לעבוד".
"התחרה הייתה בפנים כל כך הרבה זמן, אז אנחנו יוצאים מהתחרה ועוברים למראה נטוי מרקם."
אנחנו תמיד מתייחסים ל"מופע האח", אומר לפור. "זה היה כשהיינו עושים את התפאורות המשוכללות האלה והן היו כל כך כיף. זה היה כשלכל דבר היה אופי, הדברים היו קצת יותר מצוירים, קצת יותר גחמניים. אנחנו תמיד שולפים את הספרים (מבט) כשאנחנו עובדים על תוכנית".
"נהגתי להפסיק שלושה או ארבעה ימים לפני ההופעה. עכשיו, אני פשוט ממשיך כי אני יודע שאני תמיד יכול לשפר את מה שיש לי. לפעמים אתה פשוט מרגיש טוב יותר אם אתה ממשיך ללחוץ ולעבוד עד שאתה מרגיש שזה באמת נכון", אומר לפור. "ועריכה היא המפתח. אני עדיין מתקשה להרפות מכמה דברים, ואני מנסה לדחוף הכל לתוך התוכנית ויהיו לי את המריבות הגדולות האלה עם סטייליסטים. למדתי ללכת אחורה ולערוך".