ג'וליה פוקס ועוד אדם סנדלר הם לא הזוגיות האינטואיטיבית ביותר. ה אבני חן לא חתוכות שחקנים, שניהם תושבי ניו יורק, תופסים פינות מנוגדות לזמן התרבותי-הוא ההמונים הזורמים של נטפליקס במיינסטרים, והיא סיעות העיר בעירויות האמנות והאופנה. ובכל זאת, איכשהו, הכימיה פשוט עובדת.

פוקס מגלם את ג'וליה בחלום המתח המדהים מבחינה ויזואלית של בני וג'וש סאפי על סרט. זהו תפקיד שנכתב לה ממש (הספדים הם חברים ותיקים שלה), למרות חוסר הניסיון או ההכשרה הטכנית שלה. אבל זה לא אומר שלפוקס אין תרגול בביצועים. היא התעסקה באמנויות הביצוע כדומינריקס לאחר הלימודים, פלייבוי דוגמנית, ונושא תערוכת האמנות שלה-בהלוויה ("ז"ל. ג'וליה פוקס").

אבני חן לא חתוכות הוא הסרט העלילתי הראשון של פוקס, אבל היא נכנסת לאולפן הצילומים שלנו בביטחון של מישהו בקיא במעגל העיתונות-למעשה, היא אפילו נראית קצת משועממת? אולי זה רק פוקס. היא מספרת לי שמצאה את הקריאה שלה לפעול בסוג של ביטחון של מישהו שפותר שניים ועוד שניים - זו רק הצגת עובדות.

מהזמן הקצר שלנו ביחד, אני מגלה שפוקס היא לא סוג האדם שממלא פגים בשיחה עם שיחות חולין. היא לא מפחדת להקפיד על העניין, וגם לא ממהרת לעשות זאת. כמו הדמות שלה ב

click fraud protection
אבני חן לא חתוכות, לפוקס אין שום נקיפות מלהגיד בדיוק מה היא מתכוונת, בין אם זה לקרוא לעולם האופנה "יומרני" או להודות שהיא נדהמה לאחר שנתקלה בג'רי ספרינגר בסיפריאני.

המשך לקרוא בעוד פוקס דנה במעבר שלה להוליווד, עובדת עם סנדלר ומשחקת את "סטטן איילנד ברבי" עם קן של פיט דוידסון.

בסטייל: אז, הדמות הזו נכתבה עבורך. האם הרגשת שאתה משחק גרסה של עצמך?

ג'וליה פוקס: כן, כמו אולי גרסה צעירה יותר של עצמי, כמו גרסת 2012 שלי, וזה הגיוני מכיוון שהסרט הופיע בשנת 2012. אבל אני גם חושב שג'וליה מייצגת כל נערה בת 20 בניו יורק-חזקה, עצמאית, עמידה, נאמנה, והיא פשוט מבצעת את עבודתה לא משנה מה יהיו הנסיבות.

2012 היא תקופה קצת מוזרה מכיוון שהיא לא מרגישה כאילו היא הייתה סופר מזמן, אבל כשמסתכלים על האופנה היא מרגישה ממש מיושנת. האם יש משהו מבחינת אופנה שאתה מתגעגע לתקופה ההיא?

עשיתי הרבה דברים שונים. ניסיתי להבין מה התשוקה שלי, אבל לא ישבתי וחיכיתי להתגלות. פשוט הייתי מנסה דברים. אהבתי [לעצב], אבל זה פשוט לא הגשים, אתה יודע? וגם עשיתי הרבה דברים אחרים ואהבתי את זה כרגע, אבל אז זה נהיה משעמם ופשוט הייתי צריך למצוא את הריגוש הבא. ואני בהחלט חושב שמשחק, בימוי, הפקה, כתיבה הוא בדיוק המקום שבו אני רוצה להיות. אני רוצה להיות בהוליווד ואני רוצה לעשות סרטים. מצאתי את הייעוד שלי. אני חושב שנועדתי לעשות זאת.

באשר לקו האופנה שלך לשעבר, פרנציסקה פוקס, האם אתה עדיין עדיין מתחבר לאסתטיקה הזו?

כן בהחלט. אני אוהב גזרות, אני אוהב סריגים. אני פשוט אוהב דברים שגורמים לך להרגיש טוב. אני אוהב להיראות סקסי.

אני אוהב להיות מקומם ככל האפשר. אני מאוד אוהב לפרוץ את הגבולות ואז יהיה לי צוות שלם של אנשים שאומרים כמו, "ממש לא, אתה לא יכול ללבוש את זה." אז אני משתדל להשתולל כמה שאני יכול, אבל לפעמים אני חייב לנהוג זה למטה.

חליפת חתול, חליפת חתול תחרה, שהיא כמעט כל שקופה. הם אמרו לא.

אז בדיוק דנו כיצד עבדת בתחומים יצירתיים רבים ושונים. היית גם אמן חזותי. איך עולמות האופנה והאמנות משתווים להוליווד? האם זה מרגיש כמו עזיבה גדולה?

סוג של, כי אני מרגיש שאופנה ואמנות זה הרבה יותר ניו יורק, וסרטים והוליווד זה L.A. ואני מרגיש שב L.A. השמים הם הגבול, אתה יודע, עם סרטים. ואני פשוט אוהב סיפורים ואני אוהב קולנוע. אני לא יודע, אני מרגיש שעולם האמנות בניו יורק קצת מיושן. אופנה קצת יומרנית. ואילו אני מרגיש שסרטים הם פשוט כיף. זו רק נקודת המבט שלי, בהתבסס על החוויות שלי, ברור שלכל אחד יש חוויות שונות.

כן בהחלט. ושאני כבר הייתי חבר עם הבמאים וכבר הכרתי הרבה אנשים. פשוט הרגשתי שאני עושה סרט עם החברים שלי.

לא באמת. כאילו הוא לא הטיפוס שיש לו, "זה מה שאתה צריך לעשות, ככה אתה עושה את זה". הייתי סוג של פשוט התבוננו וצפו ולמדו ואני די טוב בקליטת מידע ואני די טוב בנושא לְזַהוֹת. אני טוב בלחץ, כך שזה קרה באופן טבעי מאוד. ברור שהוא היה מורה דרך מעולה.

כן, אני מתכוון שזה כאילו מי לא מעריץ של סנדלר? או שגם אם אתה אומר שאתה לא, אתה בגלל שגדלת שצפית בו. אז בשבילי, הוא תמיד היה הדמות האלוהית הזאת, אפילו לא גבר. הוא מיתוס, אתה יודע? ואז לפגוש אותו ולראות איזה איש מדהים הוא - אב ובעל כל כך מדהים, שחקן, חבר מדהים ופשוט מדהים.

אני כבר לא ממש נלחץ מזה כי אני פשוט לא חושב על זה. אני פשוט לא יכול. אני כאילו, "אל תחשוב, פשוט תעשה". אני פשוט עושה מה שאני אמור לעשות.

אבל כשאני אכן נלחץ, אני נוטה לאכול הרבה ואז אני פשוט אגיד: "לא, אני לא לחוץ", ואני יותר כ 10 ק"ג מכפי שהייתי לפני שבוע. אבל כן, הלוואי שיכולתי להגיד שעשיתי מדיטציה או עשיתי יוגה או משהו, אבל לא, אני פשוט יושב עם זה. אני תמיד אומר לעצמי, "אתה יודע, שום דבר אינו קבוע. עם זאת אני יכול להרגיש כרגע, זה לא מה שאני ארגיש לנצח וזה יעבור. "ואני מרגיש שעברתי מספיק בחיי שבהם זה נראה, אם הייתי יכול להתגבר על זה, אני מספיק גמיש במקום שאני לא נלחץ או חרד כמו פעם.

לפעמים אני מתעצבנת [על] כל השונאים וגורמים לי שליליות, מה שאני מקווה שלא יקרה. תמיד נטיתי למשוך הרבה שונאים מסיבה כלשהי, אבל מזמן לא יצא לי אז אני מקווה שאנשים פשוט יהיו חיוביים ומאושרים בשבילי ולא אוהבים קנאה או כל דבר.

אני חבר של טומי דורפמן כבר הרבה זמן. הכרנו אחד את השני כששנינו היינו איש בלבד. [לכמה] הם עבדו בחנות והמשרד שלי היה מעבר לרחוב ואנו אוכלים ארוחת צהריים מדי פעם. ואז יום אחד הם פשוט היו מפורסמים במיוחד ואני חשבתי, "אלוהים אדירים, איך זה קרה?" זה מטורף. אני כל כך גאה בהם... ממש מלאך. והם שלחו לי הודעות טקסט והיו כאילו, "אני לא יכול לחשוב על ברבי סטטן איילנד יותר טוב ממך." והייתי כאילו, "אני אקח את זה כמחמאה הכי טובה אי פעם - אני נמצא!" וכן, זה היה ממש כיף. פיט מתוק.

האם הכרת את פיט, מכיוון שהוא גם ילד בעיר?

מס 'סטטן איילנד הוא כמו עולם אחר. אם אתה מסטטן איילנד, אתה כמו לא מניו יורק, אתה מסטטן איילנד.

כנראה טבעת האירוסין שלי. האבן היא אלכסנדריט והיא אחת היקרות שבהן, והיא ממש מגניבה מכיוון שהיא מאירה צבעים שונים תחת אורות שונים. אז כמו מתחת לאור מלאכותי זה יותר סגול, מתחת לאור שחור זה ורוד לוהט, בחוץ זה כמו כחול-ירוק באור יום. אני אוהב את זה. כאילו לכולם יש יהלום. היו לי יהלומים, אז רציתי משהו סופר נדיר.

אני אוהב הרבה עור, עור שחור. אני אוהב מגף עם עקב. סוג של שנות ה -90 אבל לא יותר מדי איפה שזה כמו אירוני. זה פשוט צמרמורת. אני אוהב מעילי תעלה מעור... הייתי אומר [הסגנון שלי] די קל, נינוח. כאילו אני לא ממש מסתדר, ואני לא אופנתי. אני לא קופץ על טרנדים ואז הולך לקנות כמו הדבר החם החדש. אני די נוח ואוהב פשוט.

חלקתי חדר עם אחי בדירה ממש קטנה בעיר. זה היה נורא, אבל למזלי אף פעם לא הייתי בבית, תמיד הייתי בבית של החברים שלי. זו הייתה מיטת קומותיים. אני זוכר שהתקרה הייתה צבועה בעננים, זה היה ממש נחמד. זה כל מה שאני זוכר. רק מיטת קומותיים ועננים.

של באז לוהרמן רומיאו + ג'ולייט, מפגש התיכון של רומי ומישל, ושל צ'ארלי קאופמן הִסתַגְלוּת.

ובכן, לא פגשתי אותו, אבל כשראיתי את ג'רי ספרינגר בסיפריאני התחרפנתי.

יש לי כל כך הרבה שאני יושב עליהם. ואני רוצה לפעול עוד קצת וללמוד. ואז כשאני בטוח מספיק, אני בהחלט הולך להניע את הגלגלים על אלה ולראות מה אני יכול להמציא.