הסטייליסטית של איימי ווינהאוס זוכרת את העבודה עם הזמר המנוח

הכרתי את איימי כשהייתי בת 19 ועמדתי להתחיל את יוני. הייתי עם חבר גבר בבר גיי בסוהו, והיא הייתה שם עם חבר שלה. חברתי קצת התלהבה מהבן זוג שלה ובסופו של דבר שלחה משקאות, וזה נשמע צ'יזי להפליא, אבל היינו בני נוער וזה הרגיש כמו הדבר הנכון לעשות. לא ידעתי מי זאת איימי, אבל בסופו של דבר התחברנו על פני סירוק השיער שלנו - לשנינו היה שיער ארוך מאוד אז ואהבנו ללבוש אותו ממש גדול. בילינו את שארית הלילה בבילוי ודיברנו והצלחנו להישאר חברים, וזה נדיר בלונדון - אתה פוגש כל כך הרבה אנשים אקראיים. אבל התחברנו לאט. היא לא מיהרה לתת לאנשים להיכנס למעגל שלה.

שנה לאחר מכן, בסביבות סוף 2006, למדתי בבית הספר ועבדתי כעוזרת סטייליסטית של להקות מקומיות והיא התקשרה אליי ושאלה אם אני מעוניין לעבוד איתה. לסטייליסטית שלה באותה תקופה היה משהו אחר שהיא רצתה לעבור אליו. הייתי מאוד צעיר וחסר ניסיון וחשבתי, אני באמת צריך לתפוס את ההזדמנות הזו בקרניים. אז הלכתי על זה. עד כמה שזה היה מרתיע, הסתדרנו ממש טוב ועבדנו ממש טוב ביחד. אחת העבודות הראשונות שלי הייתה פרסי ברית 2007, ושמנו אותה בשמלה צהובה מאוד נועזת. היא לא הייתה מוכרת במיוחד באותה תקופה, אבל המעצבת, פרין, התלהבה מאוד מהלבישה. השמלה לא הייתה אמורה להילבש עם חזייה, אבל היא התעקשה. היא תמיד קיבלה את דרכה.

קשורים: אדל שרה מחווה לבבית לאיימי ווינהאוס: "כל יום הלוואי ויכולתי לשמוע ממנה שיר חדש"

אחד הדברים שמצאתי מאוד מעוררי השראה באיימי היה עד כמה היא הייתה חזקה בתעשייה הנשלטת על ידי גברים. היא לא נתנה לאף אחד ללכת עליה. כמובן שיש כמה יוצאי דופן, אבל לרוב זה היה נכון. אני מניח שהייתה לנו אנרגיה מעט גברית בין שנינו, אבל היינו די נשיים באופן שבו התלבשנו. היא אהבה דברים צמודים וצמודים, נעלי עקב גדולות, שיער גדול והרבה אייליינר. אחד הפרויקטים האחרונים שעבדתי איתה אי פעם היה קו שמלות שממש התגלו בסטייל שלה. הם היו מאוד בהירים, מאוד מהנים, מאוד קצרים... כולם בהשראת סיבוב ההופעות שלה בברזיל ב-2007. היא בהחלט אהבה את שמלת הכותר הוורודה האחת הזו. היא הרגישה ממש טוב בזה. זה היה מושלם בשבילה.

היא לבשה משאבות בלט מהיום שהכרתי אותה. אני חושב שהמגמה התחילה בערך באותו זמן שהיא למדה בבית הספר לתיאטרון צעיר של סילביה. הם היו מחברה בשם משוחרר מלונדון. אני זוכרת פעמים רבות שבהן הייתי צריך לעמוד בצד הבמה עם זוג כי היא נועלת עקבים לשיר אחד ורוצה להתחלף אליהם. נהגנו לקנות אותם בעומס המוחלט. לא היו להם סוליות מתאימות, אז היא הייתה עוברת כל זוג כל כך מהר. אני זוכר שבתחתית המלתחה שלה, היו לה הרים של משאבות בלט מאפירות שהוכנסו כמעט לכל דבר. היינו קוראים לזה בית הקברות של משאבת הבלט.

קשורים: תסתכל אחורה על חייה של איימי ווינהאוס עם התמונות היפות האלה שלא נראו

לאיימי תמיד היה רעיון מאוד ברור לגבי איך היא רוצה להיראות. זה היה מאוד קשור לעניין של שנות ה-60... השיער הגדול נוצר בהשראת בריג'יט בארדו, והיא התעניינה ברעיון שומות גנגסטר - בנות שהסתובבו עם גנגסטרים. היו השפעות גם משנות ה-80 וה-90 - היא אהבה את אלבמה רומנטיקה אמיתית ונהג לצפות טרור כוכב הלכת באובססיביות. בסופו של דבר, מצאנו סגנון שממש נוח לה, והוא הפך לשם נרדף לה. זה היה כמו השריון שלה - היא לבשה את זה והפכה לאיימי ווינהאוס. לפעמים, היה קשה למצוא שמלות שיתאימו למסגרת הקטנה שלה, אבל היו כמה מעצבים שעבדו טוב מאוד. ללואלה היו שמלות מדהימות וקצרות, וכך גם בטסי ג'ונסון. דולצ'ה וגבאנה היו בחירה נוספת.

מכיוון שהיא הייתה כל כך בעלת רצון חזק, היא הייתה מאוד ספציפית לגבי מה שהיא לבשה. היא מאוד אהבה גם תחתונים. הייתה לה כמות מגוחכת של תחתונים ותמיד התעקשה ללבוש תחתונים צרפתיים מצומצמים מתחת לכל דבר, למרות כמה שמלותיה היו צמודות. היא גם אהבה הדפסים נועזים מאוד, מהדור הישן. שחור ולבן נראו עליה ממש נהדר. הייתה חגורה אחת שלא הצלחתי להוציא אותה ממנה - היא הייתה מהחברה הזו שנקראת חתול יהיר. היא הייתה מושכת אותו [את החגורה] כל כך חזק שזה יכניס אותה פנימה ויעניק לה קצת יותר דמות של שעון חול. היא רצתה את הצורה הסקסית והמפותלת שהיתה לה פעם. לא הצלחתי להבין איך היא יכולה לנשום ולשיר בו זמנית!

קשורים: 9 דברים שלמדנו מהסרט התיעודי של איימי ווינהאוס

ביום-יום, איימי התלבשה בעצמה. היא לא התלהבה שתהיה לה פמליה גדולה סביבה. לקראת סוף חייה, היא איפרה את השיער והאיפור שלה גם בסיורים, למרות שהיא הייתה כל כך מפורסמת עד אז. מחוץ לבמה, היא הייתה מאוד סתמית. זה היה אך ורק משאבות בלט, ג'ינס וחולצת פולו. בלילה כשהיא עבדה, זה היה הרבה מאוד שמלות ועקבים. אני לא עוסקת בסטיילינג יותר... עבדתי זמן מה אחרי [מותה], אבל כל כך התגעגעתי לעבודה עם איימי. היא אחת מהאחרונות מסוגה. היא מעולם לא נרתעה מהתדמית שלה. היא לא עקבה אחר טרנדים; היא הייתה רק היא עצמה. אני חושב עליה כל יום.

-כפי שנאמר לקלייר סטרן