לטום קרל אולי אין מעמד של סלבריטאים של כוכבי רוק אחרים (לפחות, עדיין לא), אבל אם הייתם נתקלים בו ברחוב, בוודאי תשימו לב. בגובה של יותר ממטר וחצי ומצויד בקפידה בשילוב של A.P.C., נייקי, ו-Hood by Air, הוא כמו דוגמן גברי מחורבן שבמקרה יש לו קול מלודי מדבק. אז זה לא מפתיע שכשהגיע הזמן לבחור שם להקה, הזמר בן ה-30 הסתפק ב"איך להתלבש טוב". ומתי קרל עצרה לסיבוב ההופעות של הלהקה בעיר אירווינג פלאזה בניו יורק, לא יכולנו להתאפק ולבקש עצה מהירה בְּעָצמֵנוּ. הנה קטע מהצ'אט שלנו:
נראה שלבן הוא צבע הבחירה שלך כשאתה מופיע. התחלתי ללבוש לבן בהתחלה כי לא רציתי שזה יסיח את הדעת, אבל ככל שהתפתחתי עם חזותיים ואורות במהלך ההופעה, פשוט הבנתי שזה היה ממש יפה - כל התמונות גולשות על פני חזה. אני לא מסוג הבחורים שלובשים חליפה על הבמה. ההופעה היא ממש פיזית - אני חושב שאנשים מופתעים לעתים קרובות מכמה שרירית המוזיקה יוצאת חי - ואני מזיע רציני, אז חליפה לא תעבוד. זה פשוט לא מעשי.
מה הטיפים הנוספים שלך להתלבש טוב? תלבשי מה שגורם לך להרגיש בנוח. יש אנשים שמרגישים בנוח בחצאית מיני ניאופרן עם נעלי פלטפורמה בגודל תשעה אינץ'; אני נוטה להיות יותר נוח במשהו קצת יותר קלוש. אני חושב על הסגנון שלי כהכלאה של מראה שוודי נקי למדי...
אקנה ודברים כאלה - אבל אני גם אוהב לזרוק כמה דברים אמריקאים, כמו נייקי נעלי ספורט והוד באוויר. אני לובש חולצות טי לבנות מ יוניקלו וגם וולגרין. הכל קשור להקשר ולאירועים.אז אתה על הסיפון עם טרנד פנאי לאחר מכן. אני מנדנדת כמה דברים של בגדי ספורט של נייקי ברחוב שנראים כמו לבוש בחדר כושר, אבל לעולם לא הייתי לובשת את זה בחדר כושר. בחדר הכושר זה יותר על חולצות חתוכות ללא שרוולים. אני שונא כשבמכון כושר אתה רואה מישהו שלובש בגד יוקרתי מדי.
קרדיט: קורטני דאדלי
בסדר, על המוזיקה. האלבום החדש שלך, מה זה הלב הזה, סוטה מעט מהפרויקטים הקודמים שלך.האלבום הראשון שלי [שנות 2010 האהבה נשארת] היה הדבר באמת רועש, ואחרי זה הוצאתי את התקליט התזמורתי הזה [של 2012 הפסד מוחלט], שהוא הקוטב ההפוך. ניסיתי להבין איפה אני באמת יושב בין שני הסקרים האלה, והסקר הזה הוא יותר הכלאה. יש רגעים קיצוניים של בהירות, לצד רגעים קיצוניים של רעש. זה משקף ביטוי אחר מהחיים שלי.
מה השלב החדש? אני בסוף שנות ה-20 שלי ועדיין מנסה להבין הכל. זה קשור לסוג אחר של בגרות וביטחון עצמי, ולמצוא הרבה מזה די מעצבן. אני אוהב את הרעיון של מוזיקה פופית יותר לנושאים כבדים.
האזינו ל"אמונת ילדות באהבה" למטה, פלוס גלה עוד להקות שנמצאות כרגע על הרדאר שלנו עכשיו!