קייט הדסון אוהבת את הגוף שלה, והיא רוצה שתאהב גם את שלך. בספר הזיכרונות החדש שלה, השחקנית חולקת את קוביות החוכמה שלה למציאת ביטחון עצמי, לאכול טוב ולהרגיש ולהיראות בכושר באמצעות סדרה של שאלונים ותרגילי ציור אינטראקטיביים, כולם במטרה סופית לגרום לך להרגיש, טוב, יפה שַׂמֵחַ. קרא קטע בלעדי למטה, ואז פנה אל amazon.com ($27) כדי לאסוף עותק משלך.
עודכן ב-16 בפברואר 2016 בשעה 14:15
כל מוצר שאנו מציגים נבחר באופן עצמאי ונבדק על ידי צוות העורכים שלנו. אם תבצע רכישה באמצעות הקישורים הכלולים, אנו עשויים להרוויח עמלה.
אני לא תמיד מתאמן, לא תמיד אוכל מושלם, ולא תמיד אני מקבל מספיק מנוחה, אבל למדתי להתכוונן לאיך שאני להרגיש - איך הבגדים שלי מרגישים, איך הראש שלי מרגיש, מה המחשבות והרגשות שלי אומרות לי - וסמוך על הרמזים האלה שיגידו לי מה אני צוֹרֶך. כוונון זה הפך להכרח מוחלט לרווחתי הכללית.
בעבר, עברתי תקופות שבהן הרגשתי שכל מה שעשיתי זה להתבלבל. במהירות יתר, עברתי מעבודה לעבודה, מפעילות לפעילות, מבית לבית. לא יכולתי להתיישב. תנועה מתמדת הייתה הדבר היחיד שנראה לי הגיוני. נקודת המפנה הגיעה בפעם הראשונה שפגעתי בקיר והרגשתי שאני לא יכול להתמודד עם החיים שלי. אמנם, הייתי צעיר, עדיין נער בגיל תשע-עשרה, אבל הקריירה שלי התחילה להמריא. התחלתי לקבל תפקידים בסרטים והתחלתי לטייל ברחבי העולם - אירלנד, טורונטו, ניו יורק. הייתי ממש רחוק מהבית במשך שמונה עשר חודשים ברציפות. עדיין לא צברתי מספיק הכנסה כדי שיהיה לי מקום משלי, אז גרתי מחוץ למלונות ועם חברים. כשהיו לי כמה ימים בבית בלוס אנג'לס, נשארתי עם ההורים שלי.
חוויתי את כל החוויות המדהימות האלה ופגשתי כל מיני אנשים מעניינים, אבל חלק ממני הפך לבלתי תלוי. יום אחד הייתי על ג'טוויי, מוכן להמריא לעוד טיסה לאל יודע לאן, ופשוט איבדתי את זה. ברגע שהגעתי למקום שלי, התקשרתי לאמא שלי, נסער מאוד.
קשורים: זוהי החולשה של קייט הדסון בכל הנוגע לאוכל
הייתי געגועים הביתה. התגעגעתי להורים שלי. משפחתי.
פתאום המערבולת שקעה והרגשתי חסרת ביטחון, בודדה וצעירה - כאילו הייתי בפנים מעל הראש ורגלי לא היו בכלל על הקרקע.
כמו שרק אמהות יכולות לעשות, אמא שלי אמרה לי לנשום עמוק ואז לפזול את עיני.
"אני רוצה שתמצמץ את עיניך - אני רוצה שתפזול את העיניים שלך ממש קטנות ותעשה את הראייה שלך מטושטשת באמת."
"אמא," גנחתי. "איך זה יעזור?"
"פשוט תעשה את זה," היא אמרה. "פזול את עיניך ודמיין שאתה רואה הכל סביבך בפעם הראשונה."
אז פזלתי את עיניי בחוזקה והתחלתי להסתכל סביבי. הכל נראה ממש קטן ומוזר. מצאתי את עצמי בוהה בחריץ במושב, חור בעור בגב הכיסא. הסתכלתי על השלטים מסביב למטוס.
ואז התחלתי להירגע. קיבלתי את מה שאמא שלי ניסתה לעזור לי להבין: לפעמים אנחנו פשוט צריכים להאט דברים כדי שנוכל לעצב מחדש - את המצב שלנו, את המחשבות והרגשות שלנו, אפילו את החיים שלנו. ולא לקחת הכל כל כך ברצינות. מה שהיא אמרה לי, ומה שהיא הסבירה אחר כך, זה לא לשכוח שאתה טוב ושהכל בסדר. עבדת בלי הפסקה והמוח שלך נמצא בדרייב יתר. המצב הוא מה שמרגיש לא בשליטה. אתה בסדר.
קרדיט: באדיבות
זה היה שיעור ענק, אחד שבאמת היה ההתחלה של לקחתי אחריות על המצב הנפשי שלי. אני מרגיש בר מזל שיש לי אמא כזו!
קשורים: לעולם לא תנחש איזו כוכבת פופ היא חיית הרוח של קייט הדסון
אז עכשיו התהליך הזה של כוונון, מסגור או מסגור מחדש של מה שקורה איתי וסביבתי, נותן לי את המשוב שאני צריך כדי לטפל בעצמי. לפעמים המידע מסמן שאני יוצא מאיזון איכשהו. אולי ביליתי את היום שלפני אכילת ג'אנק פוד על הסט, או שטיילתי כל כך הרבה שלא התאמנתי במשך שבוע. לפעמים אני מכוון ואני מבין שאני רעב כי לא אכלתי מספיק. לפעמים האותות מצביעים על כך שאני מודאג או מודאג. לפעמים אני רק צריך לנמנם ארוך.
הנקודה שלי היא זו: אני סומך על הגוף שלי שידבר איתי. להגיד לי מה הוא צריך ומה לא. אני סומך על זה שישלח לי אותות לגבי האם אני אוכל טוב או לא כל כך טוב, האם אני מקבל מספיק מנוחה וכיף. אם הגוף שלי מרגיש מתוח וכואב, אני צריך להקדיש יותר זמן השבתה, להירגע או לנסות סוג אחר של פעילות גופנית. (אבל אם יש לך בעיה מתמשכת, אתה צריך לפנות לייעוץ מקצועי או לפנות למומחה.) לפעמים הגוף שלי אומר לי דברים מאוד פשוטים, כמו שאני צריך לשתות יותר מים. בֶּאֱמֶת. אלה תיקונים פשוטים, אבל הם עושים הבדל עצום באיך שאני מרגיש מבפנים ונראה מבחוץ. כשאני מכוון לתחושות האלה וקורא את האותות הרגשיים והפיזיים שהגוף שלי נותן לי, אז אני יכול להתחיל לעבד את מה שאני צריך, אם בכלל, או מה אני צריך להפסיק אם הגוף שלי אומר לי שמשהו לא ימין. אם יש לי פריצה על העור שלי, אני יודע שזה כנראה בגלל אכילת יותר מדי סוכר מזוקק או שינוי בהורמונים. אם אני מרגיש נפוח ועצבני, זה עשוי להיות אומר אחד משני דברים: אכלתי יותר מדי נתרן או פחמימות עמילניות, או שהמעיים שלי יצאו מגדרם. (זהירות מראש: אני הולך לחלוק הרבה על צמחייה בריאה!)
כמו מגדלור בקצה האוקיינוס, הגוף שלך מסמן מידע על איך הוא מרגיש ומספק כיוון לאן ללכת. כאשר אנו לומדים לשים לב לאותות שהגוף שלנו נותן לנו, יש לנו סיכוי טוב יותר לעשות בחירות בריאות ונקיות יותר לגבי מה שאנחנו אוכלים ומה אנחנו עושים, והתנגדות למזונות ולפעילויות לדלדל אותנו.
קשורים: קייט הדסון חושפת את העטיפה של ספר סגנון החיים החדש שלה, די שמח
אני גם שם לב לאותות הלב והנפש שלי. האם אני כל כך לחוץ שאני לא יכול אפילו להתמקד בעבודה או להיות סבלני עם הילדים שלי? האם אני כל כך תגובתי שנראה שאני קופץ מהעור שלי כשמישהו מדבר אליי?
הקשבה לגוף ולנפש שלי, ללמוד להבין את הרמזים והאותות, הפכה לדרך היחידה החשובה ביותר עבורי לטפל בעצמי. ככה אני יורדת במשקל כשאני צריכה. ככה אני שומרת על עצמי חזקה וחזקה. זה גם איך אני נשאר מקורקע ומחובר - בראש, בלב ובנשמה שלי.
מהספר די שמח: דרכים בריאות לאהוב את הגוף שלך מאת קייט הדסון. זכויות יוצרים (ג) 2016 מאת קייט הדסון. Dey Street Books/HarperCollins Publishers. נדפס מחדש ברשות.