אנה מריה ארצ'ילה נלחמת למען זכויות אחרים כבר שנים. לאחר שעברה לארה"ב מקולומביה בגיל 17, היא החלה בבניית הקריירה שלה הפוך את הדרך לניו יורק, ארגון לזכויות מהגרים. היום, היא הרחיבה את אופקיה, אבל המטרה הסופית שלה - ליצור קהילות שבהן לכולם יש את החופש לשגשג - נשארה זהה. והיא עושה בדיוק את זה בתור מנכ"לית משותפת של המרכז לדמוקרטיה עממית, ארגון לאומי ששותף עם קבוצות מבוססות קהילה כדי לשנות את המדיניות המקומית והמדינה.

לאחר חיים שלמים של אקטיביזם, רק בספטמבר 2018 עלו מאמציה לראשונה לכותרות לאומיות, כאשר התעמתה עם הסנאטור ג'ף פלייק במעלית בגבעת הקפיטול. זה היה יום אחרי שד"ר כריסטין בלייזי פורד העידה נגד המועמד לבית המשפט העליון דאז ברט קוואנו, והאשימה את השופט בתקיפה מינית כשהיו נערים במרילנד ב-1982. יחד עם אישה אחרת, מריה גלאגר, ארצ'ילה חסמה את סגירת דלתות המעלית כשסיפרה על חווית התקיפה המינית שלה, ודרשה מפלייק לפעול. המפגש כולו הועבר בשידור חי בטלוויזיה - והוא שימש נקודת מפנה בדיונים, מה שגרם לסנטור פלייק לקרוא להמשך חקירה של ה-FBI על ההאשמות של ד"ר פורד נגד קוואנו.

בעוד פלייק הצטרף בסופו של דבר לחבריו הרפובליקנים בהצבעה לאישור קוואנו, האומץ של ארצ'ילה במעלית ההיא לא היה לשווא. זה עיכב את התהליך, והדגיש את ההשפעה התרבותית העמוקה של הדיונים לאורך הדרך. אבל זה לא היה משהו שהיא תכננה מראש. "בתוך שבריר שנייה, קיבלתי את ההחלטה להשתמש בקול שלי ובסיפור שלי", היא מספרת

click fraud protection
בסטייל של הבחירה לפנות לסנאטור. "רציתי להכריח אותו להתמודד עם חומרת המסר שהוא עומד לשלוח לנשים על ידי הצבעה להתקנה של מישהו שהואשם בתקיפה מינית בבית המשפט העליון. לא הספקתי לחשוב על מה שאני הולך להגיד, אבל סמכתי על הבטן שלי והלכתי עם זה".

בעקבות תקרית המעלית, עולמו של ארצ'ילה השתנה לעד. האומה כולה למדה את הפרטים האישיים ביותר על חייה ברגע, בשידור חי בטלוויזיה. כצפוי, רק לעובדה זו נדרשה דקה. "מעולם לא דמיינתי לספר את הסיפור שלי על אלימות מינית בפומבי", היא אומרת. "לא עשיתי את זה יותר מ-30 שנה, ולא ידעתי איך לשלב את החוויה הזו בחיי. אבל הנראות של העימות שלי עם פלייק דחפה אותי לשם בפומבי והפכה את הזהות שלי כשורדת לעובדה הידועה ביותר עלי. אני עדיין מתחבט בזה ומנסה להבין איך למלא את התפקיד הציבורי הזה באחריות. אבל חשוב מכך, אני עכשיו מאוד ברור לגבי הדחיפות של הכנסת סיפורים של אנשים לדיונים ציבוריים - ואני מחויב לוודא שיותר מאיתנו יעשו זאת".

קשורים: The Badass 50 - הכירו את הנשים שמשנות את העולם

מאמצים נועזים כמו זה של ארצ'ילה הם בעלי ההזדמנות הטובה ביותר לבסס את הפוליטיקה במציאות. "פוליטיקאים מסתובבים בלי באמת לדבר עם האנשים שהם משפיעים על חייהם", היא אומרת. "הם חיים בבועה של לוביסטים ותורמים ולוחות זמנים עמוסים. ההתעמתות עם פלייק הזכירה לי כמה חשוב להפריע לזרימה הזו כדי לגרום לדמוקרטיה לעבוד, וכדי לתת לאנשים תקווה ותחושה של כוחם".

כמובן, ההתעמתות עם פלייק היא לא המהלך החזק היחיד שארצ'ילה עשתה. הנה, היא פותחת על המכשולים הגדולים ביותר שהיא התגברה עליה, הנשים שנותנות לה השראה, והדבר הכי גרוע שהיא עשתה אי פעם, מחוץ למעלית ההיא.

מתעלה מעליו: ארצ'ילה מסתכלת על אלה שכמוה דוחפים כל הזמן קדימה. "נשים מטורפות שואבות כוח ממה שהופך אותן לפגיעות", היא אומרת. "אלה שאני הכי מעריכה מתרגלים תמיד, בגדול ובקטן, איך לעבור על פני הפחד והספקות שלהם כדי לעשות משהו שמרגיש להם חשוב. אני רואה נשים רעות בכל מקום. אני רואה אותם נבחרים לקונגרס כנגד כל הסיכויים; נושאים את ילדיהם אלפי קילומטרים כדי להגיע לגבול ארה"ב-מקסיקו בחיפוש אחר ביטחון ועבודה; להפריע לנבחרי ציבור, להוביל הפגנות ולספר את סיפוריהם כדי שהדמוקרטיה שלנו תפעל עבורנו; ריקודים בפארקים; כתיבת ספרים; ולהחזיר את זמנם".

אישה אחת שהיא מסתכלת עליה שעושה צעדים עצומים היא כריסטינה חימנז, המנהלת של United We Dream, רשת של נוער מהגרים הידועה בכינויה "דרימרים". "פגשתי את כריסטינה כשהייתה סטודנטית צעירה לא מתועדת, בתקופה שבה רוב בני הנוער הלא מתועדים נשארו בארון על מצב ההגירה שלהם מחשש לגירוש", מסבירה ארצ'ילה. "לפני שתנועת הדרימר פרצה לתודעת הציבור, היא הייתה מהצעירים הראשונים שהחליטו לומר בפומבי שהיא לא מתועדת. האומץ שלה נתן השראה לאחרים, ויחד הם בנו ארגון כוחני שבאמת מובל על ידי צעירים ושינו את הדיון על ההגירה בארצנו".

מהלכי כוח: כשהיא חושבת על הדבר הכי גרוע שעשתה אי פעם, שני דברים עולים בראש לארצ'ילה - הראשון שבהם היה לידה בבית. "כדי לעשות את זה, באמת הייתי צריכה לטפח תחושת אמון בעצמי ובגוף שלי", היא אומרת. "הייתי צריך להיות בעל ההחלטה שלי ולהגן עליה מפני הדאגות של אנשים שאוהבים אותי". השני הוא, אכן, אותו רגע בטלוויזיה: "מחזיק את הדלת של המעלית המפורסמת שבה התעמתתי עם הסנאטור ג'ף פלייק על כוונתו להצביע לקוואנו יום לאחר ששמע את עדותו של ד"ר בלייזי פורד", אומרת ארצ'ילה, ומסבירה שלידתה בבית ולהתעמתות עם פלייק יש משהו משותף. "בשתי החוויות הללו, שאבתי השראה וכוח מצפייה בנשים אחרות מתעמתות עם הפחדים שלהן וחולפות על פני הכאב שלהן כדי לעשות משהו חזק".

קשורים: Time's Up לוקח על סקסיזם והתעללות בתעשיית הבריאות

מילות חוכמה: הטיפ הטוב ביותר לקריירה שקיבל ארצ'ילה אי פעם? "'שים ​​לב מתי אתה מרגיש קטן, ותכריח את עצמך לתפוס יותר מקום'", היא אומרת. "אני אוהב את העצה הזו, כי היא מזמינה אותך להתבונן בעצמך ולטפח מודעות עצמית, אבל גם לתרגל מתיחות מעבר לאזור הנוחות שלך. זה קשה, אבל טוב!"

פעולה מאזנת: כמנהלת משותפת של המרכז לדמוקרטיה עממית, לארצ'ילה יש הרבה על הצלחת, וההחלטות שהיא צריכה לקבל לא תמיד קלות. "אני צריכה לגזור בין שני סוגים שונים מאוד של אחריות", היא אומרת על עבודתה. "מצד אחד, אני מנהל ארגוני, שכולל גיוס כסף וחשיבה על שאלות תפעוליות לא סקסיות. מצד שני, אני מנהיג ציבור שמוטל עליו לתת השראה לאחרים ולהניע חזון. החלק הקשה ביותר עבורי הוא המעבר בין שני התפקידים - וכמובן, לנסות לעשות את שניהם בצורה טובה".

השגת גדולה: ארצ'ילה בילתה את שנות העשרים ושנות השלושים לחייה בתמיכה בזכויות המהגרים באמצעות עבודתה עם Make the Road New York. "אני מרגישה מאוד גאה על כך שבניתי, עם רבים אחרים, מרחב שבו אלפי עובדים ומשפחות עולים מוצאים קהילה ובונים כוח ביחד", היא אומרת. "זה באמת המקום שבו למדתי שהמאבק על חיינו והמאבק על המדינה שלנו הם אותו דבר - כי על ידי מאבק על חיינו, אנו בונים את מדינת חלומותינו".

היא גאה בכמה רחוק הארגון הגיע מאז הקמתו. "כשהתחלתי, הארגון היה די קטן, אבל היום הוא אחד הגדולים והחזקים בארץ", היא אומרת. "יש לנו מאות עובדים ואלפי מנהיגים עממיים שפעילותם הביאה לניצחונות מדיניות שעושים הבדל אמיתי בחייהם של אנשים, משכר טוב יותר ודיור ראוי לבתי ספר טובים יותר ויותר זכויות להט"ב נוֹעַר."

התגברות על מכשולים: "הגעתי לארה"ב מקולומביה כשהייתי בן 17, אז לא גדלתי כאן ולא היו לי שפע של מערכות יחסים לשאוב מהן", אומר ארצ'ילה. "אני מרגיש את ה'גירעון' הזה כל יום, במיוחד כשאני מנסה לגייס כסף לעבודה שלנו. אני לא זז באותה קלות בעולם שאחרים עושים, ואני שם לב כמה אנשים מתעסקים איתי ההבדל.' זה כאילו אנחנו כל הזמן צריכים לנסוע על גשר של תרבות ומגדר כדי לקבל את הבסיסי ביותר שיחות."

לעוד סיפורים כמו זה, הרם את גיליון פברואר של בסטייל, זמין בדוכני עיתונים, באמזון ועבור הורדה דיגיטלית עַכשָׁיו.