לקרוליין דה מאיגרט יש יחסי אהבה-שנאה עם ההתבגרות

החיים מלאים בדברים מעצבנים. וגיליתי שככל שאתה מתבגר, הם רק הופכים אפילו יותר מעצבנים. זה מתחיל בלצאת למסיבות ולהבחין שחבר'ה בגיל מסוים שנהגו לפלרטט איתך כבר לא מסתכלים לכיוון שלך. ואז זה מרגיש בריא ובכושר מצוין, רק כדי לצאת לעולם ושמישהו יגיד, "אתה נראה עייף". ההלם הכי גדול? מתעורר כל הלילה ללכת לשירותים. כמו כן, להבין שיש לך את המספר של הרופא עבור כל חלק בגוף שלך שמור בטלפון שלך.

להתבגר אולי לא כיף, אבל כמו בכל דבר בחיים, קל יותר להתמודד איתה כשאפשר לצחוק על זה. כמו להוסיף קצת ניצוץ לתלבושת שלך, הומור פשוט מביא קצת שמחה לכל מצב ומוריד קצת מהרצינות. תמיד קיבלתי השראה מנשים שמספרות לך איך הדברים באמת, ורציתי לחלוק את החוויות שלי באותה צורה. אז החלטתי לכתוב עליהם בספר החדש שלי, ישן יותר, אבל טוב יותר, אבל ישן יותר. במובנים רבים מבוגר באמת טוב יותר. בטח, זה מוזר שהעור והעצמות שלך מזדקנים, אבל חוץ מזה, מה שקורה הוא דווקא ממש נחמד. בגיל 44, אני לא מפחד לצחוק על עצמי או לדבר על הנוירוזות שלי. למעשה, זה נותן לי תחושת חופש. אנשים לא יכולים לדבר על הפגמים שלך כשאתה מכיר בהם קודם.

קשורים: ג'מאלה ג'מיל וסלסט ברבר על צוחקים דרך הבולשיט

עם הזמן למדתי לחיות עם הפגמים שלי במקום לחיות נגדם. אבל זה לא היה קל. עברתי משבר אמצע החיים לפני כשנה וחצי, כשהבנתי שאני מתפתחת לאישה חדשה. זה יכול להיות קשה לעבור משלב אחד למשנהו, ולא רציתי לשנות. הפחיד אותי לחשוב שזו יכולה להיות הפעם האחרונה שאני הולך להרגיש סקסי או הפעם האחרונה שתהיה לי הזדמנות להמציא מחדש את חיי האהבה שלי או את הקריירה שלי. זה נשמע חשוך, אני יודע. אבל אחרי שעשיתי כמה דברים מטורפים ועזבתי לזמן קצר את החבר שלי, עברתי את החרדה הזו. גיליתי ששינוי יכול להיות טוב - זה אומר שאנחנו לא משעממים; אנחנו חיים. הבנתי גם שלגיל אין שום קשר לנפש. יש אנשים שהם ילדים לנצח, ואחרים זקנים כשהם צעירים.

אני יודע שלהיות בשנות ה-40 לחיי אומר שאני עדיין צעיר מאוד, אבל בראש שלי אני רק בן 32. אני מרגיש שחייתי אלף חיים ואני הולך לחיות עוד אלף. אני בלתי ניתן לעצירה. אני אף פעם לא חושב, "הו, לא, אתה לא יכול לעשות את זה או להתלבש ככה יותר." עדיין יש לי שאיפות מאוד חזקות, ויש הרבה שאני רוצה ליצור. אבל אני גם מעדיף את איכות החיים שלי מעל הכל. למדתי לקחת זמן ומקום כשאני צריך את זה, בין אם זה בשביל עצמי, עם הגבר שלי או עם הבן שלי. אני רוצה חגים! אז, למדתי דרך חדשה של שאפתנות המתאימה לחיים שאני רוצה לחיות.

אני אוהב את הנפש שלי והיכן אני נמצא בחיים שלי עכשיו, אבל אני ממש שונא להזדקן פיזית. אני לא אוהב את העובדה שהעור שלי נהיה רפוי ושהוא לא אלסטי כמו פעם. אני מנסה לזכור שקמטים הם רק חותמות על הפנים שלי מלומר כן לדברים ולהיות בחיים, אבל אם היית נותן לי שרביט קסמים ואומר לי שאני יכול להיראות כמו לפני 10 שנים, הייתי עושה את זה כמו שצריך רָחוֹק. ברור שהייתי יכול לקבל הרמה או זריקות כדי להילחם בקמטים, אבל, בכנות, הדברים האלה מפחידים אותי. אז, למרות שאני מת לעשות אותם, אני לא.

קשורים: מדוע לורה דרן חושבת ש"ניתוחים פלסטיים מסורתיים יהיו בקרוב נחלת העבר"

החברה אמרה לנו כמה גברים מזדקנים היטב ועד כמה סקסי השיער האפור שלהם, אז למה נשים יצטרכו לעבוד קשה פי שניים כדי להמשיך להיות סקסיות? למדתי שפשוט אי אפשר להשיג שלמות ושידע הוא בעצם הדבר הכי סקסי - לדעת מי אתה ומה אתה אוהב, ושזה בסדר לטפל בעצמך. אני שלם עם מי שאני, ואני מרגיש שמותר לי לעשות מה שאני רוצה. בעבר הרגשתי שאני צריך להיות די גברי ולהסתיר את הגוף שלי כדי להראות שאני חזק; מעולם לא חשבתי שיכבדו אותי אם אלבש שמלה לפגישה. אני לא מרגיש את הדחף להתחבא יותר.

אני יותר אישה היום מאשר אי פעם. אני מתעורר בתחושת שלווה ופחות חרדה מבעבר. נעשיתי נחמד יותר לאחרים, ואני יותר טוב לעצמי. אני אדם טוב יותר. למדתי הרבה, ואם היית שואל אותי על המטרות שלי בחיים, הייתי אומר לך שאני בדיוק איפה שאני רוצה להיות. כמובן, אני עדיין בן אדם, ואני רוצה להמשיך שישימו לב אליו. אז, מעתה ואילך, אני בסדר עם שאוהבים אותי בגלל הרגליים שלי. לפחות רק קצת.

לסיפורים נוספים כמו זה, הרם את גיליון ינואר של בסטייל, זמין בדוכני עיתונים, באמזון ועבור הורדה דיגיטלית דצמבר 20.