כשג'ודי בלום כותבת סיפור, אתה קורא. כשג'ודי בלומה מלמדת שיעור, אתה מקשיב. וכשג'ודי בלומה מציעה לחלוק את מה שלמדה במהלך 50 שנות הקריירה שלה, כל סופר או מעריץ צריכים לקחת את דבריה ללב.
מאז שהסופרת, בת 79, פרסמה את ספרה הראשון ב-1969—האחד שבאמצע הוא הקנגורו הירוק-היא הפכה לאחת מהסופרות האהובות בעולם של ספרות ילדים ויצרה אינספור נשים וגברים שגדלו לקרוא יצירות כמו סיפורי כיתה ד' כלוםוסדרת פאדג'. בשנות ה-70 - העשור שבו פרסמה האם אתה שם אלוהים? זו אני, מרגרט.; אז שוב, אולי אני לא; מְדוּזָה; ו הבית של איגי—היא פתחה את מחשבות הקוראים לנושאים שלא דיברו עליהם בגלוי כמו מחזור, אוננות, בריונות, גזענות, ובדרכים שילדים, בני נוער ומבוגרים יכלו להתייחס אליהם בעודם מְבוּדָר.
כעת היא מעבירה את חוכמתה לציבור בצורה של מאסטר קלאס משלה, קורס מקוון של 24 שיעורי וידאו עם אלמנטים אינטראקטיביים ליידע וללמד.
בבסיסו, המסר של Blume לגבי כתיבה הוא שזה קשה, השראה בהמוניהם עוזרת, וקריאה הרבה היא תנאי מוקדם לכל שיפור. "זה מה שאני אומר לאנשים בכיתה שלי: יש רק דרך אחת ללמוד באמת לכתוב והיא לקרוא. אתה קורא, קורא, קורא. ואז אתה אומר, הו, זו הדרך שבה אתה עושה את זה! ואז אולי אנסה לעשות את זה בצורה הזו", היא אומרת
בסטייל. דרך ה-MasterClass שלה (90$ לגישה בלתי מוגבלת לכל החיים; masterclass.com), היא נכנסת לפרטים נוספים עם שיעורים כמו "מציאת רעיונות", "יצירת מבנה עלילה" ו"עבודה עם עורכים" ועד "דחייה" ו"מחלוקת וצנזורה".סרטון: המלכ"ר הזה עוזר לבתי ספר מוחלשים, ספרייה אחת בכל פעם
בימים אלה בסיס הבית שלה הוא קי ווסט, פלורידה, שם היא הקימה יחד עם בעלה ג'ורג' קופר חנות ספרים ללא מטרות רווח, ספרים וספרים קי ווסט. החנות העצמאית פתחה את שעריה בינואר 2016 והיא עובדת שם בלוח זמנים מלא. (היא חופשה שלושה ימים בשבוע למעט בחגים, היא אומרת. "בחג המולד, אני אעשה זאת לֹא להיות חופשי שלושה ימים בשבוע.... למרות שזה ללא מטרות רווח, זה עסק.")
כאן, בלומה דנה כיצד היא "מתקשרת", הקריאה האהובה עליה בשנה האחרונה, הסרט החדש שהיא רק ראיתי את זה "היה מדהים", ואת הפרויקט המאוד אישי שעמד על הלהבה של מוחה.
איך נוצרה ה-MasterClass שלך? מה לגבי הוראת קורס מקוון משך אותך?
מה שקרה זה כמובן שהם יצרו איתי קשר. ולא ידעתי על זה כלום. וכך הייתה לי גישה לכמה שיעורים והלוואי והיה לי זמן לצפות בהרבה יותר כי קיבלתי השראה מדהימה בעצמי מהשניים שבהם צפיתי: שונדה ריימס ו ג'יימס פטרסון.
ולמרות שאנחנו עושים עבודה אחרת לגמרי, כולנו סופרים. וחשבתי שהשיעורים ממש טובים ואמרתי לבעלי, אני אהיה גאה לעשות משהו כזה. ומעולם לא לימדתי - אתה יודע, רוב הסופרים כן מלמדים - אבל מעולם לא לימדתי. ולא ידעתי אם אני יכול, אם אצליח לעשות עבודה טובה.... אבל אז חשבתי, אתה יודע, אני כותב כבר 50 שנה. וזה הזמן הנכון לעשות את זה, אם אי פעם אעשה את זה. בזמן שאני עדיין יכול. אז חשבתי, אולי יש לי דברים שאני יכול לחלוק שיעזרו לאנשים, יעוררו אנשים, יתמכו בהם.
קשורים: 10 סלבריטאים שמעולם לא ידעתם שהם סופרים ומחברי ספרי ילדים
כשהתחלתי בשנות ה-60 המאוחרות, לקחתי שיעור כתיבה והרגשתי שזה סימן מבשר כי התחלתי לכתוב לילדים. לא היה לי מושג מה אני עושה, כמובן, אבל הייתי קורא. ומה שקיבלתי מהשיעור הזה לא היה כל כך איך לכתוב. כי אני לא יודע כמה מישהו באמת יכול ללמד אותך איך לכתוב. אבל מה שקיבלתי זה השראה. קיבלתי השראה מעצם היותי שם עם מישהו שהיה סופר שפורסם. וקיבלתי ממנה הרבה מאוד עידוד. זה היה כל כך חשוב. ועד היום, אני משתמש כשאני כותב, כמה מהכלים שלמדתי בשיעור הזה. וזה מה שרציתי לשתף. וזו הייתה שאלה של, אפשר לשתף? אני יכול להציע משהו? הַשׁרָאָה. עידוד. הִתלַהֲבוּת.
אני חושב שכל אחד מהדברים האלה. בכל פעם שאני הולך לכנס או שומע סופר אחר מדבר, אני יוצא עם השראה. וזה מה שמחזיק אותך.
כיום באילו צורות אתה מקבל משוב מהקוראים? אימייל? אותיות? מדיה חברתית?
בעיקר באינטרנט עכשיו. לרוב אני מקבל מיילים. זה נפלא, אני אוהב את זה. אני עדיין חושב שהמכתבים שהגיעו פעם, שכשילד הרים עיפרון וכתב מכתב - ואני עדיין מקבל את אלה אבל לא כמעט כמו אימייל. הילדה שמרים עיפרון ושופכת את ליבה: זה לא אותו דבר כמו שליחת מייל. בדרך כלל, הם לא עושים זאת במייל.
או ציוץ.
או, טוב, ציוץ. [צוחק] אני לא יודע שילדים מצייצים בכלל. לצייץ זה כיף: אני מבין שלא צייצתי כבר שבועות, אולי. ציוץ יכול להיות כיף. זה היה כיף. אני מקווה שזה עדיין כיף בשבילי, כי אז אני אפסיק אם זה לא יהיה כיף. אבל זו דרך לשתף. ועבורי עכשיו עם חנות הספרים שלי, זה כיף בכך שאני יכול לצייץ משהו שקורה בחנות הספרים. אני אוהב את זה. אני אוהב לחלוק את זה.
טוויטר, אימייל, מכתבים: הם פשוט צורות כתיבה שונות.
הכל דרך לתקשר. ואני איש תקשורת. אני אוהב לדבר עם האנשים שמגיעים לחנות הספרים. אני אוהב לשלוח מייל. אני עובד עכשיו, במשרה מלאה. זה שונה מאוד מכתיבה, שבהחלט הייתה עבודה "במשרה מלאה". אבל לא הייתי בחוץ ועשיתי את זה ככה. הייתי בבית. אז היה יותר זמן לענות למיילים, היה יותר זמן לתקשר בדרכים אחרות. ועכשיו אני בחנות. אני "נערת חנות" - ואני אוהבת את זה. ואין הרבה זמן לדברים אחרים - כולל קריאה, וזה הכי גרוע!
כשזה מגיע לקריאה ומידע לילדים כיום יש גישה לכל כך הרבה יותר. האם מה הם קוראים מבחינה ספרית, מבחינת מדיה חברתית משהו שצריך לאסוף?
ובכן, אני לא יודע שילדים הולכים לאצור את מה שהם קוראים. הם תמיד הולכים לקרוא את מה שמעניין אותם. כשהורים אומרים לי, "הילד שלי לא אוהב לקרוא." אם אין שום דבר שעוצר פיזית את הילד הזה מלקרוא - אם לילד הזה אין לקות קריאה כלשהי... אם ההורה הזה אומר שהילד שלי לא אוהב לקרוא - אני אומר, "הילד שלך פשוט לא מצא את הספר הנכון.
אז תחשוב במה הילד שלך מתעניין. ואז תנסה לשדך אותה עם הספר הנכון ככה." אתה רק צריך להמשיך לנסות - אתה לא יכול פשוט לקבל את "הילד שלי לא אוהב לקרוא." לקרוא לילד שלך ולראות. כי זה גם כיף גדול. כלומר, שיתוף ספרים. וזה מה שאני אוהב בשיעור הזה. זו הזדמנות לחלוק על 50 שנות כתיבה: הנה מה שלמדתי. הנה הדרך שבה אני עושה את זה. זה לא אומר שזה בשבילך, אבל זה מה שאני יודע. אני לא יודע על כל שאר הדברים אבל אני יכול להגיד לך מה אני יודע על דרך הכתיבה שלי. אז זה אותו דבר עם קריאה.
מהם הספרים הטובים ביותר שקראת בשנה האחרונה?
אלוהים אדירים, קראתי כל כך הרבה ספרים נהדרים השנה! לאחרונה, יקירתי המוחלטת [מאת גבריאל טאלנט], ו שריפות קטנות בכל מקום[מאת Celeste Ng]. אני רק במרחק של בערך 10 עמודים מסיום [של ג'ניפר איגן] מנהטן ביץ'. הערצתי ספר בשם סטיבן פלורידה [מאת גיי חבש] וספר חדש בשם מרלנה[מאת ג'ולי בונטין]. הו, אני יודע שאני משאיר כל כך הרבה ספרים. [נתן היל'ס] הניקסהיה ספר שפשוט חשבתי שהוא מדהים לחלוטין. זה היה בשנה שעברה, הוא יצא, אבל אני עדיין מדבר על זה כי אני פשוט חושב שזה ספר מדהים. ובכן, זה הרבה ספרים אבל אני לא יכול להתחיל לזכור את כולם.
קָשׁוּר: בסטייל ספרי ילדים אהובים על עורכים
איזה ז'אנרים אתה קורא בדרך כלל?
אני חובב גדול של ספרות ובעלי קורא הרבה ספרי עיון אז זה שילוב טוב כי אנחנו אוהבים להמליץ על ספרים. הספר האהוב עליו - הספר האהוב ביותר של השנה הוא סאפיינס. מוכר את זה כל הזמן [ב-Books and Books Key West]. זה טוב כשאתה מתלהב מספר - או מכל דבר אחר. כי אני חושב שהתלהבות מדבקת וזה טוב.
מלבד קריאה, מאילו צורות בידור אתה נהנה?
ובכן, אני אגיד לך את האמת. היינו מאוד גרועים כי אנחנו אוהבים ללכת לקולנוע. יש לנו תיאטרון יפהפה כאן בקי ווסט, עם ארבעה מסכים, שנקרא קולנוע טרופי. היינו כל כך עייפים! בסופו של יום שלא הצלחנו ללכת לקולנוע כמה שהיינו רוצים. אבל כן ראיתי - לאחרונה היה לנו כאן פסטיבל סרטים קטן וראיתי צורת המים. אני אהוב זה. חשבתי שזה מדהים. ואתה יודע, אני לא בפנטזיה. אם אתה שואל אותי מה אני רוצה לקרוא, אני לא רוצה לקרוא פנטזיה, אני קורא מציאות. וזו פנטזיה. אבל זו פנטזיה וזו מציאות וזה נפלא. זה פשוט לוקח אותך לעולם אחר. ואהבתי את זה.
היו לך דחפים כלשהם להיכנס לז'אנר הפנטזיה/מדע בדיוני?
אתה מדבר על כתיבה? בהחלט לא! לעולם לא. לא. זה לא מה שאני יכול לעשות. כלומר, אנחנו עושים מה אנחנו עושים. זה לא מה שנראה לי טבעי. ואני מדבר על זה בכיתה שלי. אני סופר אינטואיטיבי. וכך תכתוב מה שבא לי טבעי. זה לא אומר שאני לא יכול ליהנות לקרוא משהו אחר או לראות סרט או תיאטרון על משהו אחר. אבל לרוב, הסרטים שאני אוהב הם סרטים מהחיים האמיתיים. זה פשוט הסרט הזה תפס אותי כי הוא מרגיש כל כך אמיתי. האמנתי בזה. ואני חושב שבזה מדובר בסיפור סיפורים. האם אתה יכול לגרום למישהו להאמין בזה?
דיברת על איך כשפרסמת את ספרך הראשון לקהל מבוגר - שנות ה-78אישה- הרבה מהתגובות הראשוניות להסתעפות שלך היו "מה אתה עושה?" או "אתה תהרוס לך את הקריירה."
אני מבטיח לך, ולציבור הרחב: לא, אני לא חושב על זה [להסתכן לז'אנר הפנטזיה].
כשכתבתי ספרים למבוגרים, זו הייתה הרחבה. כי זה היה, כן, הייתי ילד ואני זוכר את זה ממש בבירור ואני אוהב לכתוב על זה אבל אז הייתה גם האישה הזו. והיא חוותה חוויות שונות ורגשות שונים. והיא שאלה סוגים שונים של שאלות. והיה לי הדחף הזה לשחרר גם את האדם האחר הזה שהיה בתוכי.
כשהתחלתי לכתוב, לא היו לי הרבה חוויות של מבוגרים - שאני יודע שזה נשמע מצחיק כי נולדו לי תינוקות והייתי נשוי. אבל זה היה שונה. ואפילו לא התמודדתי באמת עם ילדים בספר הראשון שלי למבוגרים - חשבתי שזה יותר מדי בשבילי. נתתי לה את הילדים ושלחתי אותם לקיץ כשהספר מתרחש כי לא רציתי להתעסק בזה. והתחלתי לרצות להתמודד עם זה ועשיתי זאת.
והספר האחרון, שלקח לי חמש שנים לחקור ולכתוב - הספר שסיים עבורי את כל הספרים -באירוע הלא סביר. אני לא רוצה - אני פשוט מרגיש שעשיתי את זה. אני מאוד שמח שזה הרומן עליו אני יוצא. אני לא רוצה לכתוב עוד רומנים ארוכים.
אולי יש דברים קטנים שרוצים לצאת מדי פעם. אני לא יודע. ואני אשחרר אותם אם הם רוצים לצאת. יש אחד שיש לי בראש אבל הוא יכול לשבת שם לזמן מה.
ראיתי אותך מזכיר בראיון מלפני יותר משלוש שנים שחשבת על ספר זיכרונות למיניהם.
זה לא סוג כזה של ספר זיכרונות. מה שעולה לי בראש זה סוג של ספר זיכרונות משפחתי אבל מנקודת מבט של ילד, עד גיל 12, אולי. זה אותו דבר שיושב על השריפה. זה לא יהיו הסיפורים שסיפרתי ב-MasterClass, כנראה. כי אלו סיפורים מאוד אישיים ואני לא חושב שסיפרתי אותם.
ספרו של רואלד דאל יֶלֶד עולה בראש.
אתה יודע, לא קראתי את זה! אני צריך לקרוא את זה.
זה עיון, סיפורים על חייו מילדות ועד בגרות.
אני יודע! ראיתי את זה על המדף בחנות שלי. זה רעיון טוב מאוד. אני הולך לחפש את זה.
האם יש נושאים חברתיים שעדיין לא התמודדת עליהם או בצעת צלילה עמוקה בהם שקלת בכתיבה לילדים?
לא. [צוחק] אני יודע שאנשים חושבים שכך הגעתי לבחור על מה אני כותב אבל בדרך כלל זה היה מצב משפחתי שעלה במוחי. זה לא היה כל כך עניין חברתי. לא חשבתי ככה לפחות אני לא חושב שהייתי כשהתחלתי. כי לא משם מגיעים הספרים הטובים ביותר. אתה יודע, "בסדר, אני הולך להתמודד עם זה. אני הולך להתמודד עם זה". אנחנו הולכים לקבל הרבה ספרים על התעללות מינית או ספרים על הטרדה מינית. וזה בסדר. אבל אני לא מתכוון לכתוב את זה.
יש מחשבות אחרונות?
אני רק רוצה לומר שאני שמח שעשיתי [את מאסטר קלאס]. נהניתי לעשות את זה, ואני רק מקווה שזה אומר משהו לאנשים שצופים בזה.
ראיון זה עבר עריכה ותמצית לצורך הבהירות.