על פני השטח, שבוע האופנה הוא, כן, די זוהר - מה עם עיצובי האופנה הגבוהים, המסיבות עטורות הכוכבים, הדוגמניות המהממות, ו הכל - מלבד אלה שתפקידם להפוך את כל זה למציאות (תעשיית האופנה מעסיקה יותר מ-180,000 אנשים בניו יורק, לפי אל ה CFDA), לפעמים זה יכול להיות הדבר הכי רחוק מגלאם, אם לא ממש מלחיץ. עכשיו זה שבוע האופנה בניו יורק רשמית עלינו, ביקשנו מחמישה מקורבים בתעשייה לחשוף את החוויות הנוראיות ביותר שלהם שהם יכולים לצחוק עליהן כעת בדיעבד. מרדף אחרי כוכבים בסגנון רחוב ועד להחמצת טיסה, קרא את התיאורים שלהם בגוף ראשון על הסיוטים שלהם מאחורי הקלעים.
קשורים: 6 סיבות להתרגש עבור #NYFW
מישל סונדרס, מניקוריסטית סלבריטי אסי
"יש סיוט אחד שאני תמיד מפחד ממנו - הדוגמניות המאוחרות. אני אף פעם לא יודע מתי זה יקרה (זה כמו הפתעה רעה), אז אני צריך להכין את הצוות שלי לתרחיש הגרוע ביותר. אני תמיד מחזיק את שלושת 'המלטשים המהירים ביותר' שלי במצב המתנה למצב הזה.
"זה מה שקורה בדרך כלל: יש לנו בערך שלוש שעות לפני שעת התצוגה כדי להכין כל דגם למסלול, אבל לפעמים לדוגמניות המובילות יש להראות במהלך אותה תקופה, מי עשוי להיות בעל מראה יופי הפוך לחלוטין (שיער מתולתל לעומת חלק, שפתיים עירומות לעומת אדומות, ציפורניים כהות לעומת אוֹר). ברגע שנתחיל לשמוע כמה דגמים יופיעו ברגע האחרון, אנחנו נכנסים למצב פאניקה. אנחנו מתחילים לקצץ את המראה, ואני אתחיל לצרוח, 'אין מעיל בסיס!' או 'צייר על העירום [לק] שיש להם!' זה כאוס טהור. אבל איכשהו הסיוט הזה הופך לחלום כשאתה רואה את הדוגמניות צועדות על המסלול".
אלכסנדרה אליזבת, דגם
"בעונה אחת נאלצנו לנסוע מלונדון למילאנו, שהייתה אמורה להיות טיסה קלה של 2.5 שעות, אבל זה התברר כסיוט. ראשית, הטיסות שלנו בוטלו בגלל מזג אוויר סוער, ואי אפשר היה להזמין טיסה חדשה (שכן כל הדוגמניות משבוע האופנה כולן עשו את אותו הדבר בדיוק). היה לי התאמה של גוצ'י מאוחר יותר באותו היום, אז זה היה קריטי שאצטרך להיות שם. כשסוף סוף קיבלנו טיסת המשך מהית'רו (הגענו לשדה התעופה חצי שעה לפני ההמראה!), עלינו לטיסה והתיישבנו בהקלה - רק כדי שנאמר לנו שהמטוס צריך להסתובב חזרה שדה תעופה. אחרים לא הגיעו לטיסה, והיה צורך לפרוק את המזוודות שלהם. זה לקח שעה.
"כשנחתנו בז'נבה, היינו הרוסים לגלות שטיסת ההמשך שלנו כבר המריאה. אז היינו צריכים להזמין טיסה נוספת. ובזמן שחיכינו, גיליתי סטי בעין שלי, וזה היה פשוט פנטסטי. לאחר עיכוב נוסף, סוף סוף הגענו למילאנו 14 שעות לאחר מכן. מיותר לציין שהתגעגעתי להתאמת הגוצ'י שלי".
רומרו ג'נינגס, מנהל תחום האיפור של MAC Cosmetics
"בעונה שעברה הוזמנתי לשלוש הופעות ומבחן איפור - הכל ביום אחד! רצתי מההופעה הראשונה שלי לשניה והבנתי שחסרה ערכת הגוף שלי. כדי לקבל מושג עד כמה הערכה הזו חשובה: זה כמו ערכת מיני איפור ניידת עם כל הדברים החיוניים - קרם לחות, קונסילר, בסיס, גבות ג'ל, מסקרה, מרכך שפתיים ופודרה לכל גווני העור - שאתה צריך להרכבים (רגע ממש לפני שהדוגמניות עומדות ללכת מסלול המראה). זה הזמן שבו אני בודק רגליים, כתפיים, זרועות, אוזניים ואפילו אצבעות לאודם, אפר או חבורות. אבל פריט המפתח היה הפנס שלי מהום דיפו, שהוא חיוני כאשר אתה לא יכול לראות שום דבר מאחורי הקלעים בזמן שהאורות כבויים. ליין אפ לפני הופעה הוא באמת כאשר כל האלמנטים של המראה מתאחדים ומותאמים למראה אחיד.
"בגלל זמני השיחה המוקדמים שלי בבוקר, נאלצתי לחכות יומיים כדי לרוץ לחנות MAC הקרובה כדי לחדש את המוצרים החסרים שלי. קניתי את כל הפריטים החדשים וא תיק של כל MAC לשאת. לא ניתן היה להחליף את פנס האיפור החשוב שלי מאחורי הקלעים עד שחזרתי הביתה, אז סמכתי על חברי MAC Artists שיאירו לי את האור. עכשיו, אני נושא פנס נוסף וסוללות במטען האישי שלי, ליתר ביטחון".
קשורים: זה בסטייל העורך חולק את המדריך #NYFW שלה לעיר ניו יורק
ג'ודי אמנדה, שידה מאחורי הקלעים
"עבדתי עם צוות מאחורי הקלעים של ברברה ברמן כמלבישה במשך יותר מחמש שנים. בעונה אחת, למעצב היו השמלות הכי גדולות שאפשר לדמיין. כשהתחלתי להכניס את הדוגמנית שלי למראה הראשון שלה, מעדתי ודרכתי על הטול ועל הרכבת של השמלה. איזה סיוט. לא הרסתי את השמלה, אבל הייתי כל כך נבוכה, וזה היה פלאשבק לתצוגת שבוע האופנה בניו יורק הראשונה אי פעם, כשהייתי מזיעה ומוצפת מהסצנה הקדחתנית מאחורי הקלעים.
"פעם אחרת, הנעליים של הדוגמנית שלי היו קטנות במיוחד, ושום נעל בקולקציה לא תתאים לרגליה ולנושא התצוגה. נבהלתי - עד שראיתי גברת עומדת מאחורי הקלעים, ושאלתי אותה מה מידת הנעליים שלה. היא אמרה 11, ומיד אמרתי לי למפקח. אני לא יודע מה היא אמרה לה, אבל לפני שידעתי זאת, נעלו הנעליים שלה, וכך גם הדוגמנית שלי הלכה במורד המסלול".
קית' מוריסון, צלם
"כשהתחלתי לסקר את שבוע האופנה היה לי מעט, למען האמת אפס, ידע על עולם האופנה מחוץ למותגי המיינסטרים. ביום הראשון שלי, הלקוח שלי אמר לי שאני אחראי לשני דברים בנוסף לצילום: חתימה על שחרורים וכן עריכת דפי תלבושת המפרטים מה כל אדם לובש. אף אחד מהמסמכים לא יכול לשמש בלי השני, אז זה היה קצת מסובך. ביום הראשון עשיתי את דרכי למרכז לינקולן ונפגעתי מהמציאות של מה שנכנסתי אליו. לאחר קצת היסוס הלכתי בעקבות מה שעשו הצלמים האחרים לכאורה בעלי ידע, רק כדי לגשת בביישנות לאדם ולבקש מהם למלא מה שהרגיש כמו רומן. החלק הזה לא היה כל כך רע, למרות שרבים היססו לחתום.
"מה שהיה קשה, לעומת זאת, היה להעביר את הביקורת של הקולגות שלי על שהפריעו ליריות שלהם בזמן שחגרתי החוצה, "סליחה, אתה יכול בבקשה לחתום על זה?" לרבים מכוכבי סגנון הרחוב המובילים, כמו מירוסלבה דומא וליאנדרה מדין. בדרך אגב שמעתי אינספור אנשים מדברים עליי במשפטים כמו, 'אתה מאמין שהוא ניגש (הכנס כאן את שם הכוכב בסגנון הרחוב) עם הצורה המטופשת הזו?' עברתי את זה עונה, ואחר כך עוד קומץ, אבל אפילו בעונה הנוכחית אני עדיין מתלבט מדי פעם על הפעם שבה רדפתי אחרי ניקול מרפי (אשתו לשעבר של אדי מרפי) ברחוב אחרי שהיא קפצה פנימה מכונית.
"אני בהחלט יכול לצחוק על זה עכשיו, במיוחד אחרי שהבנתי כמה רחוק הגעתי מאז".