אריק ווילסון הוא של InStyle מנהל חדשות האופנה. שבו איתו בשורה הראשונה בשבוע האופנה על ידי עקוב אחריו בטוויטר (@EricWilsonSays) ו אינסטגרם.
אופנה צריכה להוריד משהו מהחזה שלה. ובזה, אני מתכוון לחולצה שלו.
ככל שקרקס האוספים של ארבעת השבועות עובר אליו תחנה אחרונה בפריז, שני מעצבים באמת הלכו לשם עם המראה חסר החזה. ראשון היה סיימון פורט ז'אקמוס, שהלייבל האקסטרה-אוונגרד שלו Jacquemus הוא מועמד לחצי גמר בפרס LVMH למעצבים מתפתחים שוב השנה. בתצוגה שלו, הוא כלל כמה דוגמניות עירומות למחצה - אחת לבשה מכנסיים שנראו ראשוניים בכוונה, כמו שהם נוצרו עבור בובות מגזרות נייר בגודל טבעי, ומסכה על פניה, מחווה קטנה שאני בטוח שאמה תעשה מעריך.
קשורים: מכנסיים מפוארים מסתיימים לשבוע האופנה במילאנו
ואז כריסטוף למר, מעצב הרמס לשעבר שהטביל מחדש את תווית החתימה שלו למר העונה, הראה תיק יד בצורת פלג גוף עליון נשי מעוצב עם שדיים, בנוסף ללבוש היוקרתי הרגיל שלו עבור נוודים עירוניים (בתמונה, למטה). בהחלט היה שם קשר לאמנות מודרנית במסורת של לואי בורז'ואה והנרי מור, אבל אני לא בטוח שאף אחד מהם סביר שיהפוך לתשובה של למר עבור תיק It, או אם זה אפילו מסר שמעצבים גברים צריכים להציע בהתחלה מקום.
קרדיט: Getty Images
לקולקציה של סדריק צ'רליר הייתה אווירה ספורטיבית מינימליסטית, עם פסי רוגבי שניתנו בפאייטים על שמלות מיני, וחצאיות מעודדות בקפלים בדיוק (בתמונה, למטה). ובשעה רוצ'ס, המעצב אלסנדרו דל'אקווה הרים את יום השנה ה-90 לבית עם שמלות חומות ואפורות עם צווארוני קשת דקים והבזק של מעיל צהוב פה ושם כדי להחיות את המצב. אבל בעיקר, התצוגות בימי שלישי ורביעי ייצגו התחלה די טנטטיבית לשבוע האופנה בפריז.
עד, כלומר, דריס ואן נוטן (בתמונה, למעלה), בצורה יוצאת דופן, הציגה קולקציה שהזכירה לקהל שאופנה לא חייבת להיות רעש או פלאש כדי להצליח, אלא יכולה לעשות זאת בכוחה של האינדיבידואליות. כשהאורות כבו - ממש יורד בערך 10 רגל מעל המסלול שלו עד שהצלמים צרחו מפחד שימחסו - המוזיקה עלתה. או ליתר דיוק, צלילים של קולות נשיים חזקים מז'אנרים שונים, שרים ללא מוזיקה אבל שירים כל כך מוכרים וייחודיים עד שניתן לזהות אותם מיד. לפני שאתאר את האוסף, הנה רשימת השירים שהושמעו (חלקם חזרו על עצמם):
תמונות: ראה את כל הכוכבים יושבים בשורה הראשונה בתערוכות 2015
"Teardrop", מאת Massive Attack"Rapture", מאת Blondie"My Baby Shot Me Down (Bang Bang)", מאת ננסי סינטרה"La Javanaise", מאת ג'יין בירקין"Glory Box", מאת Portishead"Running Up That Hill," מאת קייט Bush "Celebrity Skin", מאת Hole "Independent Women, Pt. 1", מאת Destiny's Child"Rude Boy", מאת Rihanna"Get Ur Freak On", מאת מיסי אליוט"All the Lovers", מאת Kylie Minogue""Hidden Place", מאת ביורק
המשותף לשירים הללו, מלבד ביצועם של אמניות, הוא שהם דיברו על הכוח של להיות אישה - "I'm all I wanna be", במילותיה של קורטני לאב. די נדיר שמעצב כאן מבין נשים, שלא לדבר על חוגג אותן, ואן נוטן, בקולקציה הזו, הציע בגדים שהיו ורסטיליים ומגוונים. מדהימים ופרקטיים בו זמנית - הדפסים ונפח שנעשו נכון, חצאית מידי קרפ שחורה עם פרחים רקומים אדומים, חצאיות קשירה, מבריקות מכנסי פאלאצו חאקי, תעלה מעולה עם כיסוי הדפס פרחוני אדום סיני, סווטשירט עם פלטות ססגוניות משתלשלות, מעילי חבל מדובללים, אני יכול להמשיך והלאה. החלקים היו חזקים בנפרד כפי שהיו ביחד. זה היה מסר לנשים עצמאיות. כמו ביונסה אומרת בשיר הזה, "אני תלויה בי".
תמונות: קבל את מדריך הגיית המעצב שלנו