הבוקר, לופיטה ניונגו היה מועמד לפרס טוני על תפקידה במחזה בברודווי, מוקפל, אבל כשהיא נכנסה לתפקיד, היו כאלה שהטילו ספק בהחלטה. בחיבור חדש עבור לנה דנהאםשל לני מכתב, ניונג'ו מסביר מדוע התפקיד הזה היה חשוב יותר מאשר להופיע בשובר קופות הוליוודי אחר.
"במהלך סבב העיתונות האחרון שלי למחזה, עיתונאי שאל אותי, 'למה שכוכב כל כך גדול יבחר לעשות מחזה כל כך קטן?" בסטייל נערת שער כותב. "השאלה הזו הרגישה די מטופשת. כלומר, אני שחקנית; למה שלא ארצה להיות בקטע מדהים, מדהים ובשרני על הבחירות המסובכות של נשים בתקופת מלחמה? אבל אז זה הלך עמוק יותר מזה. לי זה הרגיש כמו שאלה לגבי מערכת הערכים שלנו בתרבות הזו, הדרכים שבהן אנחנו מגדירים הצלחה לעצמנו וגם לאחרים".
"כאישה אפריקאית, אני נזהרת מהמלכודת של לספר סיפור בודד. החלטתי בשלב מוקדם שאם אני לא מרגישה מחוברת, מתרגשת ומאותגרת מהדמות, כנראה שהחלק לא בשבילי", היא אומרת. "ההזדמנות להופיע ב מוקפל לאחר הזכייה באוסקר הייתה הזדמנות לחלוק את החופש המדהים (והנדיר מדי) של משחק אישה אפריקאית בעיבוד מלא. המחזאי, דנאי גורירה, הגה דרמה שבה האנשים היחידים על הבמה הם נשים. זה מאפשר לקהל להיות שקוע לגמרי בחייו, אם כי הנוכחות של הגברים סביבם מורגשת עמוקות. אז לעתים קרובות נשים צבעוניות נדחקות למשחק טרופי פשוט: הסייד-קיק, החבר הכי טוב, הפרא האציל או הליצן. אנחנו מוגבלים להיות דמות פריפריאלית פשוטה וסמלית - כזו שאין לה מסע משלה או נוף רגשי".
קָשׁוּר: המילטון מוביל את חבורת המועמדים לפרס טוני לשנת 2016
זה לא אומר שניונגו לקחה הפסקה מהוליווד: מאז תפקידה זוכה האוסקר ב 12 שנים עבד, היא השאילה את קולה לרקשא ב ספר הג'ונגל ומאז קנאטה ב מלחמת הכוכבים הכוח מתעורר, וניתן לראות את הבא בסרט הביוגרפי של מירה נאיר מלכת קטווה. אבל השחקנית נוקטת עמדה נגד חלקים שלא מרגשים ומעסיקים אותה, כמו תפקידה מוקפל.
"אני מסתכלת על הקהלים המגוונים שמגיעים לבתים מלאים וחווה את ההופעות שלנו, ומרגישה גאה להיות חלק משיתוף הסיפור החשוב הזה עם העולם", היא כותבת. "אני רואה יצירה בעלת עוצמה מדהימה שמשנה חיים על ידי העזה להציע לנשים צבעוניות נרטיבים בעיבוד מלא, ואני מרגישה כל כך בר מזל להיות חלק ממנה."
קרא את המאמר המלא והמעצים שלה על lennyletter.com.