קווין קוואן עשה את זה שוב.
המוח מאחורי הטעים אסייתים עשירים בטירוף הסדרה משכה קהל עוקבים עם הסיפורים הראוותניים שלו על הדרג העליון של אסיה. הוא חזר עם הפרק האחרון של הסדרה, בעיות של אנשים עשירים (תהיו בטוחים, זה סוחף בדיוק כמו שני הכרכים הראשונים של הטרילוגיה). עם הרומן השלישי שלו חם בעיתונות ועיבוד עטור כוכבים בדרך, לא יכולנו לפספס ההזדמנות להגריל את קוואן על כל מה שקשור לספרות (ובקרוב יהיה קולנועי!) תופעה.
גלול למטה כדי לגלות עוד על האיש מאחורי העודף בשאלות ותשובות בלעדיות שלנו.
איך היה תהליך ספר לסרט עבורך?
זה היה סוג של חלום ער שממשיך להתפתח. לא כתבתי את הספר בכוונתי שזה יהיה סרט, אבל זה פשוט נראה כל כך טבעי כשהוליווד הגיעה לטלפון.
מעניין איך הסרט הפך כמעט כמו מטה ברק - זה סרט שכל כך הרבה אנשים תולים בו כל כך הרבה תקוות - אמריקאים אסייתים, אסייתים ברחבי העולם. כאילו זה סרט שבו כולם סוג של ממקדים את תשומת הלב שלהם בו, הם צופים בו, כל כך אכפת להם לשמור אותו כמה שיותר אותנטי, וזה קצת זז מעבר לספר. יש מאחורי זה תנועה שאני אפילו לא חלק ממנה.
קן ג'ונג צורף לאחרונה לצוות השחקנים של אסייתים עשירים בטירוף. אתה יכול להגיד לנו איזו דמות הוא יגלם?
אני לא יכול להגיד לך. זה חלק מהכיף של צוות השחקנים. אנחנו הולכים לעשות כמה דברים בלתי צפויים עם הליהוק. אנשים מצפים מקן [ג'ונג] לגלם דמויות מסוימות - אתה יודע, יש הרבה דיבורים ברשתות החברתיות שהוא כמובן הולך להיות אדי, אתה יודע, בן הדוד המגונה באמת סנובי - וזה יכול להיות המקרה... זה הולך להיות כיף לקהל לגלות את אלה שחקנים. גם הם רוצים אתגר. הם לא רוצים רק לשחק את הסטריאוטיפ.
הטרילוגיה באמת נקראת כמו סדרה או סרט, האם היו לך השפעות של סרטים או אופרת סבון כשהתחלת לכתוב?
בהחלט! בתור ילד קטן, תמיד הייתי, כמו כל ילד, דבוק לטלוויזיה, אבל סבא וסבתא שלי ממש צפו הרבה באופרות הסבון האסיאתיות האלה. כשגדלתי בסינגפור, כל אחר הצהריים, כל ערב, היה היקום המדהים הזה של אופרות טלוויזיה ואופרות סבון ודרמות שאף אחד בארה"ב לא יודע עליהן. הם היו קיימים באסיה, הם עדיין קיימים, והם היו אלה נהדרים, משעשעים, מהנים - כמו המקבילה לזה צעירים וחסרי מנוח, ו היפים והאמיצים, כל הדברים האלה. אני גדלתי סתם בשאיפה של הדברים האלה. כמובן, כשעברתי לארצות הברית באמצע שנות ה-80, זו הייתה תקופת הזוהר של שׁוֹשֶׁלֶת, ו דאלאס, ו פלקון קרסט. הייתי אחד מהילדים האלה שצפו בכולם, כך שכל עולם אופרת הסבון הזה באמת השפיע על הכתיבה שלי של הספר הזה. היה אחד כזה בולט שאני הכי זוכר, הוא נקרא גליטר של אתמול. הוא התרחש בשנות ה-30. זה התרחש בשנגחאי והוא סובב סביב הטייקון העשיר הזה שהיה גם פוליטיקאי...הדברים האלה השתרשו בחיי מאוד מאוד מוקדם.
איך הייתה התגובה לסדרה בחו"ל?
הספרים כאן הצליחו כל כך, אבל באסיה זה הפך לתופעה. התראיינתי לתחנת רדיו בסינגפור ואמרתי לה "אני עדיין לא מאמינה שהסינגפורים באמת קוראים את הספר שלי", והיא אמרה "אוי אלוהים, קווין, זה צונאמי. הדבר היחיד שמישהו יכול לדבר עליו כל הזמן הוא הספרים שלך. כולם מנסים להבין על מי אתה כותב..." אז זה התקבל ממש ממש טוב, וזה לדעתי בגלל שזה נעשה בהומור ובכוונה טובה. אני לא מוריד אף אחד, הם סיפורים משעשעים וקצפים שכולם יכולים להתייחס אליהם, הרבה יותר באסיה, כי שם הם רואים את זה.
גם אם אתה לא "אסיאתי עשיר מטורף", אם אתה גר בסינגפור, אם אתה גר בהונג קונג, אם אתה גר בתאילנד, כל היום אתה רואה מצעד מגעיל. אתה רואה את הזוגות הצעירים משייטים בבנטלי שלהם, זה הרבה יותר בפנים שלך באסיה מאשר בארה"ב.
אני חושב שהספר שלי נקרא על ידי מגוון רחב כל כך של אנשים באסיה, שהוא באמת הפך לאבן בוחן תרבותית עבור כולם, וזה די מדהים לראות. זה מצחיק, אנשים באמת אימצו את הדמויות האלה, ובאמת טענו שהם הם, בחלק מהמקרים. מבחינתי, זו הצורה האולטימטיבית של חנופה, במובן מסוים. הם אוהבים אותם כל כך שהם רוצים להיות הם, או שהם טוענים שהם הם.
האם אחת מהדמויות קיבלה השראה מאנשים בחייך?
הייתי אומר שהדמויות שואבות השראה ממגוון רחב של אנשים שהיו בחיי, בהחלט. איך אפשר שלא? הרבה מהדמויות הן שילוב של אנשים רבים, לא רק אחד. אז כן, הרבה מזה מושפע ממשפחה, מחברים, מאנשים שנתקלתי בהם - לא רק באסיה. כלומר, יכול להיות שאני כותב על חבר בניו יורק שהסוויתי בספר. סיפורים הם סיפורים, והם סוגים מתעלים מעבר לגיאוגרפיה, אני מוצא.
מאיפה ההשראה הראשונית שלך לסדרה?
במיוחד לפני חמש, שש שנים, אסיה הייתה בעיצומה של פריחה כלכלית מדהימה והאנשים האלה נעשו כל כך לא ייאמן עשירים, והכוח שנבע מכך, ההשפעה, ואיך כל הפלג של שוק היוקרה באמת השתנה כדי לספק אַסְיָה. זהו בסיס הצרכנים הגדול ביותר למוצרי יוקרה כעת. הם צורכים 70 אחוז ממוצרי היוקרה בעולם. אנשים לא באמת היו מודעים לזה כל כך במערב, אז הרגשתי שהגיע הזמן לספר את הסיפור הזה.
רציתי לספר סיפור נטוע בתרבות ובאופי - איך זה נראה עבור האנשים האלה, על א ברמה האישית באמת, להתבגר ולהגיע מכל כך הרבה כסף בתקופה של שינוי כה מסיבי באסיה. חשבתי שזה יהיה מעניין לחקור את זה.
הרומן כל כך מפורט ומדויק בכל מה שקשור לאופנה. איך טיפחת את הידע הזה, האם זה דרש הרבה מחקר?
לא הייתי צריך לעשות שום מחקר בכלל, רק בהיותי יצור של ניו יורק ואחרי שעבדתי עבור מגזיני אופנה, הלכתי לבית הספר של פרסונס עיצוב, אז אופנה תמיד הייתה בחיי, עוקב אחרי אופנה ופשוט להיות מעריץ של עיצוב באופן כללי, זה באמת חלק מה אוצר מילים. אבל זה גם ממש בחזית מה שקורה באסיה ועם האנשים שם. ידע הוא כל כך חשוב, אנשים באמת לוקחים דברים כל כך ברצינות. אנשים באמת לוקחים כל כך תשומת לב והם כל כך קפדניים במלגה שלהם כשהם גם נהנים וצורכים את הדברים האלה. אני חושב שזו הבחנה כזו שהיא מאוד מאוד ייחודית באסיאתים והרגלי ההוצאות שלהם. בארה"ב אנשים לא נוטים לדבר על מותגים כל כך הרבה. אלא אם כן אתה מדבר עם החברים הקרובים שלך או בני משפחתך, אנשים לא מוציאים שמות, זה נחשב למחלקה - ב אסיה, זה רק עניין של עובדה, אנשים מדברים על הרכישות שלהם, אנשים מדברים על מה שהם לובשים, זה הרבה יותר פתוח. אני זוכר, זה היה אפילו לפני 10, 15 שנים, הייתי הולך לבקר את בני הדודים שלי בהונג קונג והם היו רוצים לדעת "איזה ג'ינס אתה לובש? איזה נעלי ספורט את נועלת? איזה נעליים אתה נועל?" וחשבתי שזה כל כך מוזר בהתחלה, אבל אז הבנתי שזה רק חלק מהאופן שבו הם מתקשרים ואיך הם משתפים. מיתוג ומסמנים מותגים הם כל כך הרבה מהאנשים המגדירים שלנו, וזה מאוד מעניין בצורה כזו, כמה זה חשוב, ובגלל זה אתה מקבל כל כך הרבה נאמנות למותג מלקוחות אסייתיים. יש אנשים שרק, רק, ילבשו שאנל ולא ייגעו בלואי ויטון... אנשים ממש עוקבים אחריהם משפיעים בסגנון בצורה הרבה יותר קפדנית וממושמעת ממה שהם עושים כאן, אז באמת רציתי ללכוד את העולם הזה באופן אותנטי.
אם הייתם עוקבים אחר המסורת ההיא של נאמנות מותגים קיצונית, איזה מעצב היית לובש בלעדית?
זה יהיה דריס ואן נוטן. הוא מעצב כל כך אקלקטי ויש לו גישה כל כך אינטלקטואלית ועם זאת פואטית לאופנה. כל אוסף שהוא עושה כל כך מפתיע. יש היבטים שאתה יכול לזהות בעבודתו, ברגע שאתה רואה אותם, אבל לא ניתן לזהות אותו מיד כל הזמן. הוא תמיד משתנה, הוא תמיד מושפע מתרבות ואמנות... אני חושב שיש לו את הבגדים הכי דמיוניים והכי לבישים. כמה מהיצירות האהובות עלי שבבעלותי הן ממנו.
אני יודע שאמרת שזו טרילוגיה, אבל יש סיכוי שתחזור לפרק נוסף?
אף פעם אל תגיד אף פעם. בשלב זה כתבתי שלושה ספרים, מעל 1500 עמודים, על משפחה אחת באמת, ואני באמת מוכן לשינוי. אני מוכן להגמיש את השרירים ולנסות משהו אחר לגמרי ואת ההישג האמנותי שלי בכיוון קצת אחר, אבל אולי אחזור אליו, אי אפשר לדעת...
מה הלאה עבורך?
אני מתחיל לפתח סדרת טלוויזיה. זה הפרויקט החדש שלי עכשיו כשסיימתי עם הספרים. זה עם SPX, האולפן, זה מאוד מאוד מוקדם, יש מעט מאוד שאני יכול לומר, אבל זה הולך להיות שונה לגמרי מה אסייתים עשירים בטירוף עוֹלָם. זו הולכת להיות סדרת דרמה בתסריט של שעה וחלק מהסצנות עשויות להופיע שוב. מבחינתי, הכל עניין של גישור בין מזרח למערב בפרויקטים שלי. אני חושב שזה יישאר בבסיס מה שאני עושה, אבל זה הולך להיות סיפור שונה מאוד וקאסט שונה מאוד של דמויות, אבל אני מקווה משהו הרבה יותר ניסיוני.
האם יש דמות בסדרה שאתה רואה את עצמך?
אני חושב שלכל כך הרבה מהדמויות יש היבטים שונים בי. אני חושב שזה נכון לגבי כל סופר - ה-DNA שלהם נמצא כמעט בכל מה שהם כותבים.
ברשתות החברתיות הרבה אנשים משערים עליי ועל מי שהם חושבים שאני. זה תמיד מאוד מצחיק אותי לקרוא את זה. יש אנשים שחושבים שאני ניק, יש אנשים שחושבים שאני אדי, יש אנשים שחושבים שאני אוליבר, וזה כאילו אלו רק דמויות. החיים שלי כל כך שונים מכל אחד מהאסייתים העשירים והמטורפים האלה, זה פשוט מצחיק שאנשים יקשרו אותי אליהם. להרבה מהם יש היבטים שונים שלי בתוכם.
כמו מה?
יש היבטים שלי אצל אליסטר, למשל, בן הדוד. הוא בן הדוד שנמצא בהפקת סרטים והוא קצת לא מובן וכולם תמיד מזלזלים בו וחושבים שהוא הכלי המטופש הזה של הילד, ואני חושב על עצמי ובכן, הרבה אנשים, במיוחד חברים ובני משפחה באסיה, הם אף פעם לא באמת הצליחו להבין מה אני עושה בניו יורק, כי לא הייתי רופא או עורך דין, או בנקאי, אתה לָדַעַת? עשיתי כל כך הרבה דברים שונים כל הזמן ואנשים היו כמו "יש לו עבודה? הוא מובטל?" וזה כאילו אני מנהל את העסק שלי כבר 20 שנה, אבל אף אחד לא באמת לוקח את זה ברצינות. אף אחד לא באמת לקח את זה ברצינות כי זה כל כך מחוץ לתחום עבור כל כך הרבה אנשים באסיה, שם כולם עובדים עבור חברות רב לאומיות ודברים כאלה. לדמיין שיש לך חיים שבהם אתה יוצר פרויקטים משלך ויש לך חיים יצירתיים... בהיבט הזה אני די דומה לאליסטייר במובן מסוים.
אני חושב שזה רק חלק מתהליך היצירה כשאתה יוצר דמויות. הם מגלמים היבטים מסוימים שלך.
סרטון: 10 הספרים הטובים ביותר שקראנו ב-2016
קשורים: 6 ספרים לקרוא אם אהבת שקרים קטנים גדולים
השקיעו בעותק של בעיות של אנשים עשירים היום (15$; amazon.com).