אמי המדהימה הייתה בת 90 בחודש שעבר. היא שחקנית כבר 70 שנה - וביום הגדול שלה היא הציגה שתי הצגות תיאטרון לפני שאירחה ארוחת ערב ל-30 איש. היא שוחה כל בוקר, הולכת לרקוד סטפס מדי שבוע, וכמעט שלטה בשמות, אם לא את המינים, של 18 נכדיה. כשמישהו שאל אותה לאחרונה איך היא עדיין נוצצת בגילה האדיר, היא הציעה שכן להיות מחוברת לתזונה שלה בצהריים, תמיד זהה: חבילת פריכיות תפוחי אדמה וכוס אדום יַיִן. היא חדה, מצחיקה ואקסצנטרית להפליא.

אבל בכל פעם שדיברנו השנה על יום הולדתה ה-90, היא ביקשה ממני לא להזכיר את גילה האמיתי. "אני לא רוצה שאנשים יידעו בת כמה אני - הם ימחקו אותי", אמרה, בצורה בת 90. אז, בנימה הפטרונית המדהימה הזו שרק בת 55 יכולה להשתמש בה כשהיא פונה לאמה הלא-יוגרתית, שוחחתי איתה עצום (ל היא, לא איתה - היא אמא שלי, תזכור).

זה הלך בערך כך: "אמא, אם הגעת לגיל 90 עם בריאותך והיכולות שלך שלמות - שלא לדבר על התעקשות להשתזף בביקיני וסירובך ללבוש בגדים למיטה - אין ספק שזה משהו שצריך לחגוג ולא להתחבא. נלחמת למען שחרור האישה בשנות ה-60 - אינך יכול כעת להיות חלק מהקונספירציה שנשים תקפות רק כשהן צעירות. התקדמנו מזה. אם אנשים קמים ואומרים בגלוי 'אני להט"בי' או 'יש לי בעיות נפשיות', אז בוודאי שאנחנו צריכים להגיד 'אני זקן' בגאווה?"

קשורים: "גודל פלוס" - מחלק או שימושי? לינדי ווסט מסבירה מדוע היא מסרבת לפרוש את הקדנציה

לא תמיד הרגשתי את זה חזק. לפני שבע שנים הבת שלי עברה ניתוח שהשתבש והשאיר אותה בכאבים פיזיים ונפשיים כרוניים במשך שנים. לחיות עם ילד שחייו בלתי נסבלים הם ייסורים מתמידים וחריפים. והחוויה גרמה לי לחשוב: זה היה הכי גרוע שיכול להיות, הפחד הכי גדול שלי התממש, ואני עדיין כאן, חבול קצת חבוט אבל ברור יותר, אמיץ יותר, ונחוש לאמץ כל דבר שהוא חיובי ואדיב, ללא התנצלות באופטימיות.

כתוצאה מכך, יחד עם הפרידה מפנים נטולות קמטים, הפסקתי לנסות לעשות את החיים כמו שצריך כל הזמן. עשר שנים כמראיינת טלוויזיה ו-20 שנה כאמא ומפיקה זיכו אותי בתואר שני ב"להעמיד פנים שאתה יודע מה אתה מדבר על", עם הסמכה לתואר שני ב"לא מגלים". אני כבר לא מקבל את החיים כמו שצריך כל הזמן, ועכשיו אני יודע שזה לעולם לא יקרה שינוי. אני מוריד את הפחד מלחשוב, "מה אם אעשה טעות?" הכנתי כל כך הרבה. מה אם אמשיך לעשות טעויות?

אני בהחלט אעשה זאת. מה אם אחד הילדים שלי יחלה - כאילו, ממש חולה? היא עשתה. אבל שרדנו.

אני לא מעוניין לבלות את שנות ה-50 שלי בהעמדת פנים שאני בשנות ה-40 לחיי - וההפתעה היא... אני מאוד אוהב להזדקן. אני מודע שיש לי מזל בבריאות ובנסיבות, אבל אני נהנה להיות מבוגר ב-20 שנה משאר רשימת האורחים ועדיין להיות האחרון לעזוב מסיבה. אני מתענג על המשימה שלי להציג את סרבל הג'ינס כמדים הנדרשים עבור אנשים מעל גיל 50.

וידאו: היכרות עם Apprécier, א אופנה אתר שחוגג סטייל בכל גיל

סוף סוף אני שמח להיות 5 רגל 3 ונפרדתי מנעלי עקב כי אלו המצאות מגוחכות ואני מרגישה כמו תחת. אני לא רוצה שהבוטוקס יגרום לי להיראות כאילו מעולם לא היה לי לילה ללא שינה או מחשבה מטרידה. אני מעדיף להיות בשר כבש לבוש כבשר כבש שמח מאשר בשר כבש לבוש ככבש. ואם זה מוביל למגבלות בעבודה, אני מעדיף לעבוד במקום אחר. אני רוצה לאמץ את הקמטים המשמעותיים ואת קווי הצחוק העמוקים, כי יש הרבה דברים לצחוק עליהם. אני לא רוצה להגיד, "תודה", אם מישהו אומר בנימוס, "אתה לא נראה בגילך." במקום זאת התחלתי להיעלב מההערה, כפי שהייתי בגיל 12.

אני בן 55½, ואני נרגש מהעתיד. כל עוד הבריאות והזיכרון יחזיקו מעמד, העשורים הבאים עשויים להיות השיא, ההחזר, הפרס, השלב המשובח וחסר הפחד מכולם. אני אופטימי לגבי האיזון בין העבודה לבית כשהילדים שלי בסופו של דבר מתבלבלים, אוכלים פריכיות תפוחי אדמה שותה יין אדום בצהריים, ולבסוף מותר ללבוש חולצת טריקו גדולה שכתוב עליה "ברצינות F-ing ישן."

לסיפורים נוספים כמו זה, הרם את גיליון ספטמבר של בסטייל, זמין בדוכני עיתונים, ב אֲמָזוֹנָה, ועבור הורדה דיגיטלית עַכשָׁיו.