איך דיפיקה קומארי הפכה בטעות לאתלט אולימפי

אישה מבאסת מאיר זרקור נשים שלא רק יש להן קול אלא מתריסות נגד התפיסות הקדומות הבלתי רלוונטיות של מגדר.

דיפיקה קומארי מבינה את כוחו של משחק. הצעירה בת ה-23, שנולדה לעוני מחפיר באזורי מזרח הודו, הלכה לחפש מזון יום אחד ונקלעה לקליעה בחץ וקשת באקדמיית ספורט מקומית, שם קיבלה חץ וקשת. תוך ארבע שנים היא הפכה לאתלטית הבכירה של הספורט בעולם.

הסיפור של קומארי הוא הנושא של נשים קודם, הסרט התיעודי החדש ועטור הפרסים של נטפליקס, שמתאר את מסעה של הספורטאית הצעירה לאולימפיאדת ריו 2016 ואת האתגרים התרבותיים, המשפחתיים והכלכליים שעליהם התגברה כדי להגיע לשם. הודו היא מדינה שבה 48% מהבנות באזורים הכפריים מתחתנות בילדותן. בשנת 2012, היא נחשבה למדינת ה-G20 הגרועה ביותר עבור נשים לחיות בה. קומארי גם התמודדה עם דחיה מהוריה, שלא תמכו בתחביב החדש שלה בהתחלה. אבל כשהיא זכתה באליפות העולם הראשונה לנוער בחץ וקשת ביוטה ב-2009, הגישה שלהם החלה להשתנות.

קשורים: הייתי ברשימה השחורה בגלל המלחמה בהתעללות בהתעמלות

קומארי המשיכה להתחרות באולימפיאדת 2012 ו-2016, והפכה למודל נשית רבת עוצמה עבור נערות צעירות בהודו ושינתה את נוף הספורט במדינתה. כאן, הקשת, שמתאמן קשה לקראת טוקיו 2020, מדבר איתו

חשיבות הספורט: ספורט שינה את חייה של קומארי, ועזר לה למצוא את תחושת הביטחון העצמי והערך שלה. "זו הייתה הדרך המקרית שלי לצאת מהעוני, מנישואים מסודרים ומגידול ילדים לפני גיל 18", היא אומרת. "החלום שלי שגדלתי היה לטוס במטוסים, ובזכות חץ וקשת, הצלחתי להגשים את החלום הזה וליצור עוד כל כך הרבה. השיעור הכי גדול שלימד אותי הספורט הוא לעולם לא לוותר ותמיד להמשיך להילחם, לא משנה כמה פעמים אתה נופל".

עושה חדשות בפעם הראשונה: קומארי תמיד חשה שיש משהו גדול יותר עבורה. "כל בוקר אבא שלי היה קורא את העיתון ובכל פעם שמישהו מהמדינה שלנו היה עולה לכותרות, הוא היה קורן בגאווה ומציין לי את זה כהישג", היא אומרת. "הוא ויתר על כל כך הרבה בשבילי ותמך בחלומות שלי, שזה כל כך נדיר בכפר שלי שרציתי לעורר בו גאווה ולהראות לו שהאמונה שלו בי מוצדקת - שלו הבת יכולה גם להיות יום אחד בעיתונים". שמה של קומארי הופיע לראשונה בחדשות לאחר שזכתה באליפות העולם לנוער בקליעה, שהתקיימה באוגדן, יוטה, ב-2009. חבר של אביה הראה לו את כתבת החדשות המקומית, אבל הוא סירב להאמין בכך, וחשב שזו בטח הייתה בתו של מישהו אחר.

קשורים: הכירו את האישה, מה שמקל על צמצום טביעת הרגל הפחמנית שלכם

מציאת חוסן לאחר נסיגה אולימפית: לאחר אולימפיאדת לונדון 2012, שבה התחרה קומארי בפעם הראשונה אך לא זכתה במדליה, היא נקלעה לדיכאון עמוק. "הייתי רק בת 18, וזו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בלונדון בחיי", היא אומרת. "אפילו לא ידעתי שהאולימפיאדה באה רק פעם בארבע שנים. לקח הרבה זמן והרבה עבודה על עצמי כדי להתגבר על ההפסד הזה בסיבוב הראשון בלונדון". עבור חלק בזמן, קומארי אפילו לא יכלה להרים את החץ והקשת שלה, אבל בסופו של דבר היא הבינה שהיא לא רוצה לתת לְמַעלָה. הניסיון גרם לה להיות האישה ההודית הראשונה שזוכה במדליית זהב אולימפית, אותה היא מקווה להשיג בטוקיו ב-2020. כיום היא מדורגת במקום החמישי בספורט שלה בעולם. "זה לימד אותי להתרכז רק במשחק שלי ולא במה שאנשים אומרים עלי", היא מוסיפה. "הייתי צריך לגדל עור עבה יותר כדי לחזור."

נשים נלחמות בחזרה: קומארי מאמין שחיוני שנשים יעמדו על מה שהן רוצות. "אני חושבת שנשים, במיוחד בחלק שלנו של העולם, תמיד מיואשות מלעסוק במסלול או קריירה שאינה ידועה ומחוץ למה שנשים 'נועדו לעשות'", היא אומרת. "תמיד אומרים לנו 'לא', וזה חיוני שנתחיל לשבור את הקשרים האלה ולהילחם על החלומות שלנו ועל חיים טובים ומספקים יותר." קומארי מימשה את האמונה הזו כשהיא שכנעה את אקדמיית הספורט המקומית שלה לתת לה להתאמן איתם, על בסיס נסיון, למרות שלא היה לה ניסיון. "אם לא הייתי מתחנן למשפט בן 3 חודשים שלי, הייתי נשוי עם ילדים עכשיו."

קשורים: הכירו את ספורט ההחלקה האמנותית שהוא כל כך פראי, שהוא אפילו לא באולימפיאדה

על איך להיות קשוח נפשית: יש פער מגדרי בהודו (בשנת 2015, הודו דורגה במקום ה-130 מתוך 155 במדד אי השוויון המגדרי של האו"ם), מה שמוסיף למצוקה התרבותית שקומארי וספורטאיות אחרות בארצה מתמודדות עם - וזו הסיבה שהיא חיפשה את הנפש אימון. "בחלק שלנו של העולם, מלמדים נשים להאמין שאנחנו לא מספיק טובות", היא אומרת. "בכפר שלי, אם יתמזל מזלך ללכת לבית הספר, אתה צריך לחזור הביתה אחר כך בזמן שהבנים עושים ספורט ומשחקים ברחוב כדי לעזור לאמא שלך לשטוף, לנקות ולבשל. בנות נתפסות כהפסד כלכלי ועלות למשפחה עקב נדוניה, בעוד שבנים בסופו של דבר יעבדו ויכניסו כסף הביתה. אימון מנטלי נחוץ כדי לבטל את כל הנזק העדין שהחברה שלנו גורמת לבנות. במהלך טורנירים גדולים, כמו האולימפיאדה, יש לחץ נפשי עצום. אלא אם כן ילמדו אותנו להתמודד עם זה ונרגיש ראויים לעמוד מול שאר העולם, אין סיכוי שנוכל לנצח".

ללמוד לדרוש כבוד: מכיוון שעדיין אין לה מדליה אולימפית, קומארי מאמינה שעדיין לא זכתה לרמה מסוימת של הכרה בבית. "בהיותי אישה בהודו, אלא אם כן אזכה במדליה הזו, אף אחד לא ייקח אותי ברצינות, ואני אצטרך כל הזמן להוכיח את עצמי", היא אומרת. "אני בהחלט מרגיש שיש פער עצום בין ספורטאים שהצליחו באולימפיאדה לאלו שלא. זה לא רק מבחינה כספית אלא גם מבחינת כבוד".

קשורים: הכירו את הרבנית החסידית שהבינה שהיא טרנסג'נדרית בזכות חיפוש בגוגל

חולם בגדול: קומארי מקווה שהסיפור שלה יתן השראה לנערות צעירות וייתן להן את הכוח והאמונה לחלום בגדול. "אני מקווה שהם יסתכלו על הסיפור שלי ויגידו, 'אם היא הייתה יכולה לעשות את זה, גם אני יכול'", אומר קומארי. "גם אם בנות לא הופכות לספורטאיות, לספורט יש את הכוח לעורר ביטחון עצמי, הערכה עצמית, בניית צוות, סיבולת ושוויון בין המינים. אני מקווה שבנות יקבלו השראה לשחק ספורט אחרי שצפו בסיפור שלי, כי זה יכול להוביל לחוויות נפלאות שמשנות חיים".

מה הלאה: קומארי מתאמנת כעת קשה לקראת אולימפיאדת טוקיו 2020, תוך התחשבות בשיעורים שלמדה בלונדון ובריו. "אני עדיין רק בת 23 אז עד האולימפיאדה הבאה, אהיה בת 26", היא אומרת, "ובשיאי".