עד עכשיו זה לא סוד שחבורת הפאני, החבר הכי מבוזה במשפחת התיקים, חווה תחייה מסיבית השנה. זוהתה במהלך שבוע האופנה הן בדוגמניות והן בצופים כאחד, הגרסה הנוכחית של הדיבורית הזו האקססורי הרבה יותר מלוטש ושיותר מבן דודו הרטרו (בנוסף שהוא לא תמיד נלבש סביב המותניים). אבל מה שאנחנו חושבים עליו כעל חבילת הפאני המקורית - או "באמבאג" כפי שהיא מכונה מחוץ לארצות הברית (בריטית אנגלית, פאני הם חלקי גוף שונים לחלוטין) - יש היסטוריה עכורה כמו מקומה באופנה חֶברָה.
לאישה אוסטרלית בשם מלבה סטון מיוחסות רבות שהמציאה את הבומבאג ב-1962 (אומרים שהיא נוצרה בהשראת שקיות קנגורו). אבל כשהתחלתי לחפש בארכיון של Time Inc. אחר התייחסות מוקדמת לתיק, נתקלתי בקטע ב ספורטס אילוסטרייטד עוד יותר מ-22 בנובמבר 1954. המאמר, שכותרתו "חג המולד בדואר", הציע 50 רעיונות למתנות שתוכלו להזמין בדואר מניו אינגלנד. בין ההצעות היו לדרוסן אותנטי מתוצרת אוסטריה ב-$22.50, "פעמון בוא וקבל" עשוי פליז ב-$5.50 ו"קל משקל" 'חבילת פאני' מעור" ב-$10 [להלן], "נועדה להחזיק שעווה וארוחת צהריים של גולש סקי". ("זה שימושי גם לרוכבי אופניים, מטיילים, רכיבה על סוסים", הוסיפו העורכים.) בחודש שלאחר מכן המליץ המגזין על חבילת הפאני כחלופה לתרמיל עבור גולשי סקי. "תשיג את זה בדאבוס", יעץ הסופר ב"טיפים לגולשי פארסן".
קרדיט: ריצ'רד מיק/ספורטס אילוסטרייטד
ואכן, חבילת הפאני הייתה פופולרית בקרב גולשי סקי אירופאים במשך שנים לפני שתפסה כתיק כסף לתיירים בשנות ה-80 וככלי סמים לרייברים בשנות ה-90. סגנית ראש העותקים של InStyle, אן איגלי, שמוצאה משוויץ, אומרת שהיא לבשה חבילה על המדרונות האלפיניים בילדותה באמצע שנות ה-70, רק שהם קראו לזה "באוכטשה", או "תיק בטן." (אחרי הכל, כמה אנשים באמת לובשים חבילות פאני מאחור?) "זה היה שדרוג גדול מתרמיל העור השחוק שאבא שלי היה סוחב בטיולי הסקי שלנו", היא נזכר. "תמיד הבאנו כריכים ופירות משלנו לארוחת צהריים, והכריכים קיבלו את הצורה המעוקלת של החפיסה. שלג היה נכנס לפעמים דרך הרוכסן שלו".
למרות הפגם העיצובי הזה, ה-bauchtasche היה מהווה שיפור לעומת תיקי החגורה הישנים יותר, עם רוכסן מראש, המגוללים ביצירות אמנות מימי הביניים [להלן]. הם שימשו בעיקר מכיוון שלבגדים באותה תקופה לא היו כיסים מחוברים. שקיות אלה היו מחוברות לחגורה עם חוט, בדרך כלל מעור עם פתח דש או בד עם פתח אסוף. זנים מסוימים כמו ה-sporran הסקוטי, שנלבשו על החזית של חצאית, לא היו רק תועלתניים אלא גם סמל של עושר ומעמד.
קרדיט: גסטון פיבוס/משאב אמנות
באופן דומה, ארנק השטליין, שהיה פופולרי בקרב נשים בתקופות הוויקטוריאניות והאדוארדיאניות ונגזר מהשאטלינים של ימי הביניים, יכול להיות בעל ערך רב. על פי מכון האופנה לעיצוב וסחורה של לוס אנג'לס, היקרים ביותר היו בעלי מסגרת וסגירה כסופה. התיק עצמו היה לרוב משי או קטיפה, לפעמים משופר עם אפליקציה, רקמה או תחרה.
קרדיט: Print Collector/Getty Images
עם זאת, ההתייחסות המוקדמת ביותר שמצאתי לחבילת הפאני תוארה, באופן לא מפתיע, כמטרות מעשיות. זְמַן כתבת השער של המגזין "Iceman" מ-26 באוקטובר 1992, מדווחת על גילוי גוף אנושי קפוא בן 5,300 שנה לבוש בחלוק פרווה לא מרופד מתחת לשכמיית דשא ארוגה. בין הציוד שלו היה "נרתיק עור הדומה לגרסה קטנה של 'חבילות הפאני' הנלבשות על ידי תיירים כיום. בפנים הוא נשא חתיכת עצם מושחזת, כנראה ששימשה לתפירת חורים בעור, ומקדחה ולהב מאבן צור".
קרדיט: מוזיאון דרום טירול לארכיאולוגיה - www.iceman.it
אז בין אם חבילת הפאני המקורית הומצאה בתקופת האבן כדי להחזיק כלים או בשנות ה-60 לאחסן ארוחות סקי קפואות, זה טרנד מתמשך שלטוב ולרע לא נראה כאילו הוא הולך רָחוֹק.