בהגנה על השטיח האדום

עם נסיגה מהירה של עונת הפרסים במראה האחורית, אולי הגיע הזמן לשקול את מה שאפשר לכנות "המשבר של פרשנות השטיח האדום".

במשך שנים, השאלה "מה אתה לובש?" או, ליתר דיוק, "את מי אתה לובש?" בה השמלה עומדת בצורה מטונימית למעצבת שיצרה אותה, הוצנחה בלי להניד ריס. שאל המארח, השחקן ענה, כולנו יצאנו מרוצים. אבל, העונה, השאלה ואכן נפיחות הסיקור שהסתמכה על תשובתה, עלו באש. זהו, כך הטענה, לא רלוונטי, זניח ומעליב להיות כל כך מודאג במראה החיצוני כאשר מה שחשוב באמת הוא האמנות. האם זה נכון?

אנחנו ב בסטייל ברור שיש כלב במאבק. אנו מקדישים משאבים רבים לכיסוי השטיח האדום, ובעיקר, המפגש בין אופנה וסלבריטאי הוא פחות או יותר הלחם והחמאה שלנו. אז זו שאלה קיומית. ישנן סיבות רבות לכך שסיקור אופנתי של השטיח האדום הוא דבר חיובי. לא הפחות מזה הוא שהוא משעשע בטירוף. גם, כמובן, בתור פרופסור בהרווארד איליין סקארי כותבת על יופי, כאשר נעשה בחוכמה ובמתון, התייחסות ליופי היא מעשה מוסרי. בעיקר למרות שזה פשוט ממש כיף ומעניין לדעת מי לובש מה ולמה ו- אה כן! -- היא נראית יפה.

קשורים: 10 המתלבשים הטובים ביותר של אריק ווילסון באוסקר: האם אתה מסכים?

באשר לשאלה האם זה קל דעת לברר על אופנה בכלל, זה תלוי אם מוצאים את כל המאמץ של מלרק אופנה. השטיח האדום משמש כחשיפה הגדולה ביותר שיש לקהל הרחב לקווי הקוטור של כמה מהמעצבים המוכשרים בעולם. ומה זה קוטור מלבד אמנות משובחת בבד? אם מתנגדים לדיון באמנות, למה בכל זאת לצפות במופע פרסים? חשבתי על כך, ליידי גאגא באלייה, ג'וליאן מור ב שאנל מעוטרת ביד, ג'ניפר לופז באלי סאאב או גווינת' פאלטרו in ראלף ורוסו זה לא הצגה צדדית או הסחה. זה הדבר עצמו.

אבל המקרה שצריך להעלות כאן הוא לא פירוט של כל הסיבות לכך שסיקור כזה הוא נכון, אלא יותר מדוע הוא לא שגוי. ההתנגדויות בדרך כלל הן שאנחנו, כתקשורת וכצופים, צריכים להתמקד בנושאים מהותיים יותר כמו הסרטים שעבורם זוכים לכבוד השחקנים והשחקניות, שעל ידי שואלים על לבוש, אנו קַל דַעַת. אבל תחשוב על זה. שאלות אלו מונחות על השטיח האדום. השטיח האדום הוא, בהגדרה, שביל מהולל. כוכבים הולכים לאורכו כדי להגיע מנקודה A לנקודה B, בעוד שכל צעד נתפס במצלמה במיליון הבזקים כמו הציור של דושאן עירום יורד במדרגות. האם זה, ציר התנועה המרהיב הזה, באמת הפורום המתאים לקיים בו דיון רציני וחקרני על, למשל, הפוליטיקה המגדרית של פְּרָאִי או הסוגיות הפוליטיות המסוקסות והמורכבות של סלמה? האם זה בכלל המקום הנכון לנהל דיון ניואנסים על הופעה של שחקן? הייתי אומר שלא. באשר לנושאים העמוקים והרציניים יותר, חלק מהנושאים מתנגדים לקולות. הם זוכים לדיונים מלאים ולעתים קרובות כואבים. לנסות להכפיל אותם בשניות הספורות שיש למארח לאורך הכביש הארגמן הזה, זה להתייחס בקלילות למה שלא. באשר לשאלות השטיח האדום צריכות להיות מכוונות בצורה מדויקת יותר להופעות, מה אתה הולך לקבל תוך 30 שניות מעבר לשאלה שטחית ותשובה סתמית. "אוי אלוהים, היית כל כך נהדר ב-X." תשובה: "תודה. זה היה כל כך כבוד לעבוד עם הבמאי המוכשר Y". מי מנצח בהחלפה הזו? רק האלים של קהות.

זה לא אומר שצריך להתעלם מהבעיות העמוקות יותר. בכלל לא. האחריות שלנו כחברה להתמודד איתם. האם שחקנים צריכים פשוט להפוך לבובבות? שוב, לא. אבל יש הרבה פורומים אחרים שבהם הם יכולים לדון במלאכתם, בחוויותיהם, בסיבות שלהם באופן שנראה כי הוא מציע יותר סיכוי לדיון שלם. במשך כמה מאות מטרים, כמה לילות בשנה, הכוכבים מוצגים בצורה מבריקה. הם מאירים עם אור יהלום. האם באמת יש משהו רע בלהשאיר גם את השאלות קלות?

תמונות: ראה את כל הגעת אוסקר 2015 לשטיח האדום