מטראשי לצעקני: מוסקינו וגוצ'י מפתיעים עם אופנה דרמטית

רק יומיים, שבוע האופנה במילאנו מתעצבת להיות קרב של המותגים.

עם שינויים כלכליים ותרבותיים הולכים וגדלים יוצרים כל מיני אתגרים בלתי צפויים עבור היוקרה המפורסמת ביותר בעולם מותגים, מעצבים באיטליה - שקיימים בסביבה תחרותית במיוחד משלהם - מגיבים בכמה עוצמה אוספים. אלסנדרו מישל של גוצ'י, האחראי לרוב ההתרגשות של מילאנו בשנתיים האחרונות עם המראה החדש והדקורטיבי שלו, הוא נותן דוגמה יוצאת דופן באופנה בכך שהוא נשאר עקבי עם הפילוסופיה שלו שיותר זה יותר - אלא אם כן יש אולי יותר. בינתיים, מיוצ'ה פראדה, שרעיונותיה נעים בחופשיות ולפעמים באופן דרמטי מעונה לעונה, טענה אותה מחדש להשפיע ביום חמישי בערב עם קולקציה יוצאת דופן שהייתה גם נגישה מסחרית וגם בעדינות פּרוֹבוֹקָטִיבִי.

פראדה, במקרה הזה, נתנה לקהל שלה הרבה יותר על מה לחשוב, החל מהסט הפנטסטי שלה המעוטר בעיבודים מעט דמנטיים של פוסטרים של סרטי וינטג' ונערות סיכות. ובין ההערות המעט עצבניות של פראדה מאחורי הקלעים על כך שלא מנסה להיות פוליטי גלוי, ואז ההצגה הנלווית מציינת שלהפך דרש מכל האמנים לנקוט עמדה ליברלית, כל מה שמישהו יכול היה לדבר עליו אחרי המופע הזה הוא שיש, למעשה, יותר ממה שנראה לעין. בגדים.

סרטון: צפו בסיכום שבוע האופנה במילאנו

אני קצת מודאג מכך שהבגדים לא ממש הגיעו לכאן, אז בואו נקדיש רגע לשבח את השמלות הזוהרות הרכות עם רצועות יען. נוצות וחרוזי קריסטל, ומראות מלאים ששילבו תווים מופשטים מרובים של בגדי ספורט אמריקאים: מעילים ששילבו שוליים מערביים עם טוויד גברים חרוזים דקורטיביים, מגפי העור הגבוהים עם אבזמים כפולים באצבעות הרגליים, ונעלי פרווה רכות שדומות ל-mukluks ומצנפתות מנוצות. לבוש אסקימואי. פראדה שילבה כל כך הרבה תווים מכל כך הרבה עשורים - מכנסי קורדרוי מתרחבים משנות ה-70 ואמנות פוסטרים משנות ה-60 (יצירות חדשות, למעשה, שנוצרו על ידי רוברט אי. מקגיניס בשבילה) - שהכל הפך למשהו חדש ומפתה. מתוך כל זה, הוזמנת לבחור כל מסר שמצא חן בעיניך - בין אם למען פמיניזם או הכלה או מחאה - או שפשוט תוכל למצוא עיצוב מושך.

גם המופע של גוצ'י של מישל הוצג בפורמט שאתגר את הצופה להפריד בין הפרט לבין השלם. ובעוד שהוא התמודד עם קצת ביקורת על הסט שלו - 119 דגמים עברו בזריזות דרך צינור צלול כמו חולדות מעבדה - אני דווקא הערצתי את ההשלכות, בין אם מכוונות או לא. עבור ערכת עורכי האופנה המיושנת, שנראתה הכל, השאלה הגדולה שמגיעה עם הצלחתו הפנומנלית של מישל עם הקולקציות היפר-מעוטרות ואווירת וינטג' היא זו: מה בא אחר כך? כולנו פיתו את הקסם של הרומנטיקה המוזרה שלו, אבל יש רק כל כך הרבה סווטשירטים נמרים ונעלי סניקרס רקומות דבורים שמלתחה אחת יכולה לסבול.

ימין?

טוב, אולי, ואולי לא. מישל נשאר משוכנע שלחזון ה"אנטי-מודרני" שלו של יצירתיות שופעת יש רגליים, ויש סיבה טובה אם מסתכלים על המספרים הכספיים של גוצ'י. וכך האוסף שלו הגיע עם עיטורים מפוארים של, ואני מצטט, "גן של צמחים ובעלי חיים". בין המבטים החולפים המסחררים, ראיתי חליפת איחוד של גוצ'י רקום עם פרצוף של עטלף, בלייזר מדליק עם פרפר בודד נוסף לשרוול אחד (יחד עם המילים "Bidden Road"), מעיל גמל מדהים, סוודר רקום עש (אירוני, הרבה?), עוד כמה שמלות קשת נוצצות, סינגל היאבקות ירוק ונוצץ עם הבטן חתוכה, קונצרט AC/DC T, ו- סל ביצים. כמובן, היו הרבה פריטים יוצאי דופן למצוא בכל ארון הפנטזיה הזה, שניתן להרכיב בדרכים רבות, עבור המוחצנים המכורים של גוצ'י והטיפוסים הפחות ראוותניים, כאחד.

אבל מה שהכי הדהים אותי במצגת של מישל היה עד כמה התפאורה כאילו מכירה ומאמצת את הרעיון של יצירתיות פחות כמעבדה מאשר כמפעל, שבו רעיונות מיוצרים ונצרכים בהידוק תמידי לְקַצֵץ. וזה עובד לו.

בפנדי, המסר נראה כמעט הפוך, שכן קרל לגרפלד נקט בגישה מאופקת באופן מפתיע לעונת הסתיו, אפילו עם הפרוות. מה שבלט כאן היו מעילי הבד הפשוטים (אם אפשר לקרוא לקשמיר קטיפתי פשוט) בפלטה של ​​אפור, בז', קאמל ואדום חלוד. אפילו התיקים הגיעו עם פחות טריקים וציורים פרוותיים, שהוחלפו בתחושה מקסימה של ליטוש.

לבסוף, מילה על מוסקינו, שם הקולקציה של ג'רמי סקוט הייתה ממש טראשית. ואני מתכוון שבאופן הכי מילולי שאפשר - זה היה אודה לנערות כמו סקרלט אוהרה שהיו מורידות את הווילונות בשם שמלה נהדרת. המסלול היה מכוסה בקופסאות קרטון, מה שגרם לג'יג'י ובלה לעורר רעש מפחיד כשמגפי הסטילטו שלהם עשו דיוטות לאורך כל הצעדה. השליש הראשון של האוסף של סקוט היה, למעשה, מבוסס על אריזות קרטון, שמתפרשות כעת כגמל מעילים עם תוויות מודפסות ואזהרות שהתכולה שברירית - אבל הם הוצגו דווקא להפליא. חלק מהתלבושות אפילו נראו עשירות בצורה מחשידה. והמראות הסופיים היו מטורפים, במיוחד שמלה שנראתה כמו שקית אשפה על גדותיה של חומרים ניתנים למחזור, וגוזל פרווה עשוי בובות קטיפה ממולאות בצורת חולדות. תן לי להבהיר, זו הייתה פרווה מלאכותית במיטבה.