לפני חמישים שנה פרסמה ג'קלין סוזן עמק הבובות, ספר על כוח, כסף, סלבריטאים והתמכרות לסמים שימשיך להוקיר כאחד החלוצים והכי רגעים איקוניים של שנות ה-60, כמו גם הרכב הקולנועי שיניע את פטי דיוק ושרון טייט למסך גדול כּוֹכָבוּת. אבל אז, בובות- שמכר עד היום יותר מ-31 מיליון עותקים - נחשב ל"זבל", "מוזר", ולפי גיליון משנת 1966 של זְמַן מגזין, "הספר המלוכלך של החודש". בתגובה כתבה סוזאן את החיבור הזה שטרם נראה, "הספר שלי הוא לֹא מלוכלך", שמרגיש בדיוק כמו הרומן שלה היום. קרא אותו במלואו למטה, והרים את מהדורת יום השנה ה-50 של עמק הבובות ב-4 ביולי (זמין להזמנה מראש, $19; amazon.com).
עודכן ב-27 ביוני 2016 בשעה 17:00
כל מוצר שאנו מציגים נבחר באופן עצמאי ונבדק על ידי צוות העורכים שלנו. אם תבצע רכישה באמצעות הקישורים הכלולים, אנו עשויים להרוויח עמלה.
לעתים קרובות אנשים מבלבלים בין המילים פראי ומלוכלך. אלים ומלוכלך. בעיניי, משהו בדפוס מלוכלך רק אם משתמשים בו מסיבות קשות... אם הוא מוכנס ללא צורך לפתח דמות או עלילה.
אין שום דבר בפנים עמק הבובות שזה מלוכלך. יש המון פרקים פראיים. יש אלימות ולפעמים הלם. אבל עולם השואו ביזנס הוא אחת מזירות הלחימה הקשות ביותר. כל כוכב הוא גלדיאטור של הרגע. האם אתה מבין שכל תמונה שאתה רואה, כל תוכנית בברודווי, כל שחקן או שחקנית שמבקיעים מייצגים עשרת אלפים פרפורמרים שניסו את אותו תפקיד והפסידו? ואז הבה נבחן את המעטים הנבחרים. אף אוסקר לא קבוע. זה תמיד, "מה עשית לאחרונה?" אין מערכת יחסים רגילה של בן-ילדה בין שני מבצעים; שניהם נלחמים כדי לצאת הכי טוב. אין זמן לשני הכי טוב בשואו ביזנס. אדם מתקדם עד להיות נשיא בנק. הוא עשה את זה. עורך דין עושה את דרכו לפסגה ויש לו משרדי עורכי דין גדולים. הוא עשה את זה. כוכב עושה את זה גדול בתמונה. הוא או היא הכינו את זה... עבור התמונה ההיא. העונה ההיא. שתי תמונות גרועות ושלום לצ'רלי. גלדיאטור חדש מובא לזירה. המלך מת. יחי המלך החדש.
זה עסק שבו כל נר על עוגת יום הולדת הופך למסמר בארון לכוכבת נשית. אנחנו חיים בעידן של נעורים. אנחנו חיים בעולם שבו אישה נמצאת "מעל הגבעה" בגיל שלושים, עולם הסרטים.
נשמע די פראי... די מזעזע. זה נכון. ואני כותב על זה ב עמק הבובות. זה כל הדברים האלה: פראיים, מזעזעים, לא הוגנים, אבל לא מלוכלכים!
אם זה ככה, אפשר לומר, אז למה כל כך הרבה בנות צעירות עושות את הטרק לקליפורניה עם תקוות גדולות? הם מגיעים מדי שנה, יפהפיות צעירות מלאות תנועות בצורת אגס שלמדו ממורות הדרמה המקומיות שלהן. מחציתם מסתיימות כמלצריות חשופות חזה. מחציתם מסתיימים ב- עמק הבובות.
זה הסכנה התעסוקתית של שואו ביזנס. צוללן יודע שהוא עלול להיתקל בכריש ולאבד רגל. אבל כל יום יש יותר ויותר צוללנים. צולל שמיים יודע שיום אחד אולי המצנח שלו לא ייפתח, אבל יש לנו צוללני שמיים. ושחקן כדורגל מקצועי יודע שהוא עלול לשבור את הגב, את הרגליים, לאבד את השיניים ואפילו לסבול מנזק מוחי. אבל בכל שנה, צעירים יפים, נלחמים כדי להשיג את הכבוד הזה.
אולי כל מה שיש לו סיכוי לפגוע בפסגה טומן בחובו סכנה משלו. אולי כדאי לנצל את ההזדמנות להגיע לפסגת הר האוורסט. תשעים ותשעה אחוזים מהעולם שוקלים את הסיכויים ומחליטים על דרך הביניים. תודה לאל. אנחנו צריכים אמהות ומורות ואזרחים נפלאים שימושיים. הם מהווים את הציוויליזציה האמיתית שלנו. אבל מה עם האחוז האחד הזה? הילד החייכן שהופך לנשיא ונהרס עם כדור ירייה בלתי אפשרי בטקסס? הנשיא המכהן בתפקיד ופתוח להערות על כל בא והולך של משפחתו, שחייב להראות את פעולת אבני המרה שלו לעולם כדי לשמור על הבורסה בקו. בהלת התקף לב תתחיל פאניקה. כיס מרה... בסדר... קדימה. כוכבת הקולנוע הופכת ל"מלוכה מיידית" ואז פתוחה לעלבון מיידי על ידי המעריצים שטוענים לה.
אם כותבים על מלחמה, על קרבות, אי אפשר לכתוב רק על המדים הבוהקים, גלגול התופים, הניצחונות. יש בוץ ורפש וקטיעה וגנגרנה. מְכוֹעָר... מְזַעזֵעַ... אלא אמת.
ואני כתבתי עמק הבובות- איך זה לאישה להגיע לפסגת הר האוורסט בשואו ביזנס. כל הנשים לא מוצאות את עמק הבובות שם למעלה. כל הנשיאים לא נרצחים. אבל איבדנו כמה.
בטוח, עמק הבובות הוא רומן. זה הופך את זה לפיקציה. אבל לסיפורת טובה יש צלצול של אמת. והאמת לא תמיד קשורה בחבילות יפות. הגלדיאטורים שלי בעמק הבובות הם בני אדם, לא סופרמן או נשים. יש להם את הכשלים שלהם, את החולשות שלהם, וחלק מהם נמחצים בלחימה, או חבולים, ואני מראה את הבל של הקרבות הפנימיים. ככה זה. ככה אני רואה את זה. מחוספס, כן. פראי, אתה בטוח. אבל לא מלוכלך...