כששואלים את יסמין ג'ורדן כמה זוגות נעלי ספורט יש לה, היא אומרת שזה תלוי במדינה. בתו בת ה-25 של מייקל ג'ורדן הגדול בכדורסל מחזיקה בערך 300 זוגות בביתה בצפון קרולינה (כל מה שיכול להתאים שם, היא אומרת). הוריה התגרשו ב-2006, וליסמין, בתם היחידה המשותפת, יש הנעלה בשני הבתים: בבית אמה חואניטה ואנוי ג'ורדן בשיקגו, ואביה בפלורידה. היא שומרת חלק גם אצל אחיה. "יש לי נעליים בכל מקום", היא אומרת, "מה שמקל על הנסיעה. אני אף פעם לא צריך לארוז נעליים." אז, לא, התפוח הזה לא נפל רחוק מהעץ.

כמו ארון הסניקרס שלה, אפשר למצוא את יסמין משני צדי הארץ. רק כמה שנים מחוץ לאוניברסיטת סירקיוז, שם למדה ניהול ספורט, היא עובדת כעת בתור א נציגת שטח של המותג Nike Jordan, שם היא עזרה בעיצוב, צבעוניות והכוונה של ה אוסף יורשת ירדן שירד מוקדם יותר השנה. כשהיא לא עסוקה ב-Nike HQ באורגון, בסיס הבית שלה נמצא בשארלוט, צפון קרוליינה, שם היא עובדת עם הורנטס, קבוצת ה-NBA בבעלותו של אביה.

אפשר היה לצפות מילד בן עשרים ומשהו של אחד מגדולי הכדורסל לחיות אורח חיים צעקני, אבל יסמין - בדומה לאביה החמקמק הידוע לשמצה - אומרת שהיא אדם ביתי, ועד כה היא שמרה על רמה נמוכה פּרוֹפִיל. היא למדה בתיכון ציבורי בשיקגו, שהיא מייחסת לו את הרחבת תפיסת עולמה ואפשרה לה להבין את הדרך שבה חיו אחרים סביבה. "למרבה הפלא, זה באמת הוכיח שאנחנו לא כל כך שונים", היא אומרת על חבריה לכיתה אז. "חוץ מזה שאבא שלי עשה מה שהוא עשה, וההורים שלהם עשו משהו אחר".

click fraud protection

קדימה, היא אומרת בסטייל עד כמה זה היה שונה על ידי מייקל ג'ורדן, איך היא מרגישה לגבי היציאה לעסק המשפחתי, והמעטים הנבחרים אַחֵר מותגי נעלי ספורט שהיא אוהבת ללבוש.

כשנפגשנו לראשונה לפני שבעה חודשים, אמרת לי שאתה מחשיב את אביך לכוכב ואת עצמך "רק יסמין". מה השתנה? למה אתה מוכן עכשיו לפתוח את עצמך לעולם?
אתה יודע מה השתנה? זְמַן! הזמן באמת עזר לי להרגיש בנוח לא רק להיות ג'סמין אלא גם להיות בתו של מייקל ג'ורדן. סוף סוף אני מחבק את מי שאני; סוף סוף אני מוכן לשתף את עצמי עם מי שרוצה לדעת מי אני ולשמוע את הסיפור שלי. לא באמת אגיד שמשהו מיוחד דחף אותי לקראת זה, פשוט להרגיש בנוח עם ההבנה שאלו הם החיים שלי.

מה זה אומר, "אלה" הם החיים שלך?
להיות בתו של מייקל ג'ורדן מגיעה עם המון הנחות שאנשים נוטים לעשות מיד. אני מבין למה אנשים יחשבו שאני משחק כדורסל, שאני מפונק, או מה שזה לא יהיה. תמיד יש דברים שליליים וחיוביים מעורבים. לקח לי להבין, בסופו של יום, שאני יודע מי זאת יסמין, והאנשים האלה שמניחים הנחות ובעלי דעות קדומות משלהם לגביי לא. אני דווקא נהנה מהיכולת להפריך כמה מההנחות הללו על ידי מתן אפשרות לאנשים להכיר אותי כדי שיוכלו להיפרד, כן, אני הילד של אבא שלי, אבל אני גם יסמין.

כשגדלת, הבנת שאת בת של אגדה?
בהחלט לא הבנתי שגדלתי מי הוא. הוא היה "אבא", וזהו. רק לפני גיל ההתבגרות שלי בערך בגיל 12 או 13, ממש נכנסתי ליוטיוב וחיפשתי את "מייקל ג'ורדן" רק כדי לראות למה כולם היו כל כך אובססיביים. אני זוכר שהייתי צעיר יותר וחבריי לכיתה אמרו לי, "יש לך מזל שיש לך את מייקל ג'ורדן כאבא", והם תמיד שאלה איך זה, וכל מה שיכולתי לומר זה "הוא רק אבא שלי וזה כיף". לא פגע בי שהוא התופעה שהוא. הייתי שואל אותו שאלות כל הזמן כמו, "למה אתה חושב שאתה הכי גדול?" והוא פשוט יצחק.

אבא שלך שומר על פרופיל נמוך; לעתים רחוקות אנחנו רואים אותו בחוץ. למה?
אתה יודע מה, אבא שלי הוא בדיוק כמוני: מאוד בן בית ותמיד היה אדם פרטי. במקרה הוא בחר במקצוע שנעשה לעיני הציבור, ולמען האמת, אני חושב שאם הוא היה יכול לעשות את אותה הקריירה שלו בלי התהילה, הוא כנראה עדיין היה עושה את זה. לא תתפוס אותו בניו יורק או בלוס אנג'לס אלא אם כן זה לעסקים.

גם אתה והאחים שלך די חמקמקים. למה אתם לא חיים את חיי הגלאם של היורשים והיורשים?
זה קשור מאוד לאופן שבו אמא שלי גידלה אותנו. אבא שלי תמיד אמר, "אתה תצא ותעשה מה שאתה רוצה, אם אתה רוצה את החיים האלה אני תומך בך." אמא שלי התייחסה יותר ל"אני הולך לגדל אותך איך שאני חושב שאתה צריך להיות וברגע שאתה מתבגר אתה מחליט מה אתה רוצה לעשות." כולנו גדלנו בשיקגו, המשפחה שלנו היה מגיע כל סוף שבוע, ואמא שלי גרמה לנו להבין מאיפה באנו, ושהחיים האלה הם ברכה ולא לקחת אותם בשבילם מוענק. עכשיו כשכולנו מבוגרים אנחנו עושים לנו. [אחי] ג'פרי הוא בן בית אחר שגר בפורטלנד; [ואחינו השני] מרקוס פתוח יותר לאישיות הציבורית הזאת ולא אכפת לו להופיע למסיבה או לעשות ראיון. ואני עצמי, ובכן, אני שילוב של שניהם.

יסמין ג'ורדן - הטמע - 1

קרדיט: באדיבות

איך זה היה להיות הילדה היחידה במשפחת ירדן?
עכשיו אבא שלי נשוי בשנית ויש לי אחיות תאומות קטנות. אבל בין ג'פרי, מרקוס וביני זה היה שונה. האחים שלי שיחקו כדורסל, מה שדי זרק אותם ישר לאור הזרקורים ולכל מה שמגיע עם המשפחה שלנו. זה היה הרבה פחות לחץ להיות הילדה היחידה במשפחת ג'ורדן באותה תקופה, אבל זה גם נתן לי טווח חופשי לעשות מה שאני רוצה, ולהיות מה שאני רוצה. היה לי לוח ריק לעשות ולנסות כל דבר - וזה מה שעשיתי. רקדתי, שיחקתי כדורעף, ואפילו דגלתי כדורגל. ניסיתי כדורסל לזמן קצר מאוד, אבל גם אבא שלי וגם אני ידענו שזה לא בשבילי. אבל בזמן הזה הצלחתי לקחת את מי שהיה אבי לכל השאר, וזה בוודאי קירב אותנו; עד היום אני עדיין מזדהה בתור הילדה של אבא.

איך היה בית הספר עבורך?
לרוב, בית הספר היה קל. השנתיים הראשונות שלי בתיכון הלכתי לאקדמיה קתולית ישועית פרטית בווילמט, אילינוי. בשנתי הצעירה והבוגרת, עברתי לבית הספר הממלכתי: שתי חוויות שונות לחלוטין. בית הספר הציבורי היה הרבה יותר המהירות שלי, כי זכיתי לחזות בתחומי חיים שונים, ללמוד ולפגוש אנשים שחיו בצד המערבי והדרומי של שיקגו. לא הייתי חווה את זה בבית ספר פרטי. הרווחתי מאוד מבית הספר הממלכתי, מכיוון שהצלחתי להבין שהאדם הממוצע לא חי כמוני. זה היה מרגש לפעמים לשמוע את הסיפורים של חברי לכיתה על החינוך שלהם. נשווה וניגוד איך אני חי ואיך הם חיו, ולמרבה הפלא, זה באמת הוכיח שאנחנו לא באמת היו שונים, חוץ מזה שאבא שלי עשה מה שהוא עשה, וההורים שלהם עשו משהו שונה.

איך הייתה קבלת הפנים בבית הספר הממלכתי? האם היית צריך להילחם כדי להיות ידוע כאינדיבידואל?
בהתחלה זה היה קצת קשה, כי לא היה מסתיר שאני הבת של מייקל ג'ורדן. כולם רק בהו, לחשו וניהלו עליי שיחות צדדיות. היו הרבה נסיונות להבין למה אני שם. גם לי היה קשה ממש לפני הקולג'. צייצתי שאני הולך לאוניברסיטת סירקיוז, ובאותה תקופה לא היו לי כל כך הרבה עוקבים אז לא חשבתי על זה הרבה. כלי תקשורת מקומי קלט את הציוץ שלי והריץ אותו כאילו זה ראיון, ואני כעסתי! הייתי מוטרד מאוד, כי זה היה כאילו - ראשית, לא ערכתי ראיון, ושנית, פשוט לקחת את הציוץ שלי וסיבבת סיפור שלא היה לי שום דבר עליו. זה היה מתסכל, כי ברגע שהגעתי לקמפוס נאלצתי להתמודד עם מבטים של כולם. שופטו אותי ודיברו עליי עוד לפני שהייתה לי הזדמנות לשאול שאלה בכיתה. אבל האוניברסיטה והפרופסורים שלי הרגיעו אותי שהם לא מתכוונים להתייחס אליי אחרת.

למדת ניהול ספורט בבית הספר. איך אתה משתמש בתואר הזה?
הלכתי ישר לתחום עם סיום הלימודים. במשך כארבע עונות עבדתי עבור שארלוט הורנטס כרכז תפעול כדורסל. כיום אני עובד במשרה מלאה עבור נייקי וג'ורדן ברנד כנציג שטח בשיווק ספורט.

אני עדיין מחובר להורנטס אפילו עם תפקידי במותג נייקי וג'ורדן, מכיוון שאני מייצג חלק מההורנט שחקני ג'ורדן כמו קמבה ​​ווקר, ניק באטום, מייקל קיד-גילכריסט, קודי זלר, פרנק קמינסקי ודוויין בייקון. כל עוד אני מחובר לכדורסל, לספורטאים ולאתלטיקה בצורה כלשהי, אני אשמח.

אחיך מרקוס הוא הבעלים של Trophy Room, חנות נעליים בדיסני וורלד שעושה כבוד לאביך. ספר לנו על עבודתך עם שם המשפחה או המורשת.
אז קולקציית יורשת הנשים שלנו ירדן הושקה עוד בינואר והייתי חלק מכל התהליך הזה מעיצוב, בחירת צבעים ודחיפת מוצרים נשיים יותר. גם אני, כמו אחי מרקוס, רוצה לוודא שהמורשת של אבינו תמשיך, והעבודה עם המותג מהיסוד מכינה אותנו ליום שבו יחליט שהוא רוצה לזוז הצידה.

יסמין ג'ורדן - הטמע - 2

קרדיט: באדיבות

איך נראה היום יום שלך?
הרשו לי רק לומר שמי שאמר שעבודה מהבית שיקר בקלות! בשארלוט [עובד עם ההורנטס] אני עובד מהבית, ובאורגון יש לי משרד [בנייקי]. הימים שלי מורכבים משיחות טלפון ומיילים. לוודא שלשחקנים שאני מייצג יש את נעלי הספורט, הבגדים, כל מה שהם צריכים לאורך העונה, ועכשיו אנחנו מחוץ לעונה יש להם הופעות, צילומים, סיקור תקשורתי וכו' וכו', שהכל מטופל על ידי. אז אני כל הזמן דבוק לטלפון, למחשב הנייד ול-Wi-Fi של מישהו.

הארוס שלך, Rakeem Christmas, הוא שחקן NBA בעצמו; איך נפגשתם
רקים ואני נפגשנו בסירקיוז בקולג'. הוא היה החבר הראשון שלי בקמפוס והפכנו לחברים הכי טובים כשהיינו שם. רק אחרי שסיימנו את הלימודים, ואחרי שהוא עבר את דראפט ה-NBA, הוא הבין שיש לו רגשות אליי - ובהתחלה הייתי כאילו, זה די מוזר [צוחק]; אנחנו חברים כל כך קרובים! אבל הנה אנחנו שלוש שנים וחצי אחרי, מאורסים.

איך הייתה ההיכרות עם אבא-חבר?
בכנות, הייתי עצבני יותר מראקים. אני לא מציג הרבה אנשים לאבא שלי, אז ברגע שרקים פגש אותו, זה היה קצת היסטרי, כי הם שניהם היו עצבניים, ופשוט ישבו שם בצורה מביכה בלי לדעת מה לשאול, מה שגרם לי להיכנס ולשבור את קרח. כיום הם כמעט כמו החברים הכי טובים וזה די גס, אבל אני שמח שזה היה חלק, ומאז זה היה נהדר.

הוא פגש את אמא שלי הרבה לפני שהתחלנו לצאת, עוד כשהיא באה לבקר אותי בסירקיוז, והם קרובים בדיוק כמוהו ואבי, וכנראה שולחים הודעות כל שבוע.

בסדר בואו נגיע לשאלה שעל דעת כולם: כמה זוגות ג'ורדנים יש לך?
זה בטוח להניח איפשהו בסביבות 500 נעלי ספורט. כפי שציינתי קודם יש לי נעלי ספורט בכל מקום, והאוסף ממשיך לגדול.

האם מותר לך ללבוש רק ג'ורדנים; אבא שלך מקפיד על זה?
אני באמת חושב שלא באמת יהיה אכפת לו. אבל בכנות, זה כאילו אנחנו הכי טובים אז למה שאלבש משהו אחר? ג'ורדן הוא מהשורה הראשונה, ואני אומר את זה בענווה. אם אני נועל נעלי ספורט אחרות זה של מותגים כמו בלנסיאגה, גוצ'י ואחרים כאלה. לא תתפוס אותי באף מותג מתחרה. אבל אני אלבש נייקי וקונברס מכיוון שכולנו בשיתוף פעולה.

צפו: זוג הסניקרס בשווי 75 דולר שמיגן מרקל לובשת עם הכל

והאם נוכל לדבר על הבעלות שלך על נעלי ספורט שלא שוחררו?
אממ, יש לי הרבה! ובהחלט עכשיו, כשהשקנו נשים, הייתי אומר בערך 150.

החברים שלך מפציצים אותך בבקשות לנעלי ספורט?
אתה יודע, החברים שלי אף פעם לא שואלים אותי, למען האמת. זה כמעט כאילו זה אף פעם לא עובר להם בראש. כן, הם לובשים ג'ורדנים, והם חולקים כמה קשה היה להשיג אותם, אבל לעתים רחוקות הם באמת שואלים אותי. אם הם היו שואלים, הייתי לגמרי בסדר עם זה, אז כשהם מתקשים להשיג את נעלי הספורט שלהם, ואני יודע שזה הולך להיות להם קשה, אני בהחלט אקנה להם זוג.