מעולם לא עשה מדיטציה לפני בחיי. אני האדם שאומר, "אני עסוק מדי מדיטציה!" אבל כש ההסגר החל, עברתי תקופה של פינוק עצמי. הייתי אומר לעצמי, "אני לא הולך לחדר כושר, אז אני לא צריך להתאמן. אני פשוט אקבל את הקסדילה הזאת ואת הגלידה והקוקטיילים. "נכנסתי לחשיבה של ללכת לישון ממש מאוחר ולהתעורר ממש מאוחר. כולם בבית שלי היו כמו, "אתה חייב לשלוט כי אם אתה עצבני, אין לנו סיכוי".
אז זמן קצר אחר כך נרשמתי למדיטציה בשידור חי בהנחיית דיפאק צ'ופרה עַל פייסבוק. המשפחה שלי צחקה עלי ואמרה: "הו, אמא הולכת לקבל את כל הזן עכשיו." כשזה עלה, אחת השאלות צ'ופרה נשאל היה: "מה אתה רוצה לעצמך, לחיים ולמען העולם?" וחשבתי, "אני רק רוצה היעדר פַּחַד. כי בכל פעם שאני מתחיל להסתובב משליטה, זה נובע מפחד. "כל כך הרבה ממה שאנחנו חווים הוא פחד - פחד מהלא נודע - וזה מתיש. המדיטציה הייתה אולי 45 דקות, אבל זה הרגיש כמו 10.
קשורים: חרדים? הנה הסיבה לכך שאסטרטגיות ההתמודדות שלך לפני המגיפה אינן פועלות
לפני כן, מעולם לא התמקדתי במרכיב הרוחני של פעילות גופנית או ברעיון של כיבוד הגוף והנשמה שלך. אלה היו רק מילים לפני; הם לא הרגישו מציאותיים. אימון מעולם לא היה זן בשבילי. אף אחד מהתרגילים שעשיתי בעבר לא נבע מכך שאני אוהב את זה, או מזה שנתן לי שקט נפשי. כשהייתי צעיר יותר, הכל היה מבוסס אגו: אם אתה רוצה להיות בקמפיין הזה, עליך להישאר בכושר. אם אתה רוצה להיות במופע זה בברודוויי, אתה חייב להיות
האזן לפודקאסט "Ladies First with Laura Brown" של אינסטייל כדי לשמוע ראיונות מאת קייט הדסון, ברוק שילדס, טראג'י פ. הנסון, ועוד!
מהיום [בשנת 1994] כשהצטרפתי גריז בברודווי, הייתי מכונה. ואז התחלתי להיפצע ונאלצתי להתעדכן. אבל ההצגה חייבת להימשך: ברגע שהאדרנלין מתחיל, אתה לא מרגיש את הכאב; אתה לוקח אדוויל בהפסקה. אתה צריך לעשות שמונה הופעות בשבוע. מבחינה פיזית זה לא דומה לשום דבר אחר כי אין הגנה אמיתית ואין מנוחה. נתתי לגופי לקבל מכות במשך כל כך הרבה עשורים, והוא התבגר הרבה יותר מהגיל הכרונולוגי שלי. לאחרונה עברתי החלפת ברך חלקית, ועל ידי צפייה בעצמי שעובר את זה ויוצא הרבה יותר חזק, הבנתי למה אני באמת מסוגל.
קשורים: מדוע ברוק שילדס החלה ללבוש את הביקיני החושפני ביותר שלה בגיל 53
עכשיו אני אסיר תודה שאני מסוגל אפילו להתאמן. יש לי מאמן שאומר שאם אתה תקוע בבית, אתה צריך להיות יצירתי. אתה יכול לעשות שרירי זרוע עם קופסאות עגבניות. יש לי את הגומיות האלו, ואם אתה מבלה 10 דקות עם סקוואטים או צעדים צדיים עם אלה, אתה מזיע! ואני מנסה לעזור לחברים שלי בזה. הם קוראים לי, הולכים, "אנחנו יכולים להתאמן ביחד?" ואני כאילו, "בטח, בוא נעשה שיחת זום!" החברות כל כך מעודדת ומעוררת השראה. המדיה החברתית הייתה גילוי מוזר. לפני כן, הייתי שואל את בתי, "רוואן, איך אני מפעיל את הסנאפצ'ט?" אני לא מתמצא. אבל על ידי ביצוע [האימונים האלה באינסטגרם] קיבלתי תגובות כל כך חיוביות. אנשים אוהבים את ההיבט הקהילתי שבהם. זו הפעם הראשונה שלא הרגשתי אגומניות או פינוק עצמי, כמו: "תסתכל עלי-אני מתאמן!" יש בזה אותנטיות. מעולם לא קראו לי חובב כושר, אבל להיות בו עם אנשים היה פיסת המדיה החברתית שהערכתי מאוד. זה עזר לי להרגיש אחריות בריאה להמשיך את זה. אני ממליץ לתכנן בזמן ביום להתאמן. זה יכול להביא תחושת שליטה.
אנשים בגילי יכולים לחצות בנקודה מסוימת - כאילו היה לך ריצה טובה, היו לך את הילדים שלך, עברת את הקריירה שלך, סיימת. בינתיים, בשנות החמישים לחיי, אני מרגיש טוב יותר פיזית מאי פעם. אנחנו באמת יכולים לעודד אחד את השני עכשיו לעשות משהו שבכוחנו להרגיש טוב יותר. כולנו כאן כדי להציע תמיכה - ואני לא הולך לשום מקום. [צוחק]
תומך במגנים נשים במצוקה, ארגון המספק דיור ושירותים בטוחים למשפחות חסרות בית בניו יורק.
לעוד סיפורים כאלה, קח את הגיליון של יוני בסטייל, זמין בדוכני עיתונים, באמזון וב- הורדה דיגיטלית 22 במאי.