בתכונה השבועית הזו, של InStyle מנהל חדשות האופנה אריק ווילסון משתף את רגע האופנה האהוב עליו בשבוע, ומסביר איך זה יכול לעצב סגנונות לבוא. חפש את זה ב-What's Right Now בכל יום שישי.
הרגע: סצנת הפתיחה של דיור ואני, סרט תיעודי חדש ומרתק העוקב אחר המעצב רף סימונס (בתמונה למעלה, בסצנה מהסרט) ברגע הגעתו לבית ב-2012, מצמיד קטעי ארכיון של כריסטיאן דיור בסוף שנות ה-40 עם סצנות של סימונס בהווה. אנו רואים לראשונה את סימונס מאחור, כאשר הוא מוצג בפני העובדים באטלייה של דיור, ואפילו מהתצפית הזו, הוא מרגיש לא בנוח, וחרד איך יתקבל בחדש שלו תַפְקִיד.
לבמאי, פרדריק צ'נג, שהציג לראשונה את הסרט ב- פסטיבל הסרטים של טרייבקה ביום חמישי בלילה, ייתכן שזו הייתה גישה שסיכנה להעלות בטרם עת את רף סימונס למעמד מיתולוגי, על ידי השוואתו לדיור אפילו כשהתחיל את עבודתו כקוטורייר. סימונס עצמו אומר בסצנה אחת שהוא לא רוצה להציע, "בשום אופן", שהוא מחשיב את עצמו למעצב מוכשר באותה מידה. אבל תוך שימת דגש על תחושה של קישוריות כמעט מטאפיזית בין שני הגברים, תוך כדי מעבר כמו הסרט בין סצנות היסטוריות ועכשוויות, התברר כיצר נרטיב יעיל, מכיוון שהוא משקף בצורה כה מסודרת את הגישה שסיימון נראה נוקט בזמן שהוא יוצר את האופנה העילית הראשונה שלו אוסף.
"הרעיון להעמיד משהו מהתקופה ההיא עם משהו מהתקופה הזו - זה בשבילי מודרני", אומר סימונס בסרט, ומתאר את אחד העיצובים שלו.
ההקבלות בין שני המעצבים ניכרות כמעט מההתחלה. איך שהם עומדים. איך הם פונים לעובדים באטלייה (בתמונה למטה). העניין ההדדי במודרנה. תחושת המתח המדהימה שהם מתמודדים איתם כשהם מתקרבים לעבודתם.
בזמן שהוא חקר את חייו של כריסטיאן דיור, אומר צ'נג, "הופתעתי עד כמה האוטוביוגרפיה שלו הייתה אינטימית איך הוא דיבר על העבודה בפירוט רב, אבל גם על היחס שלו עם היצירה ועל היחסים שלו איתה תמונה."
כשפגש את סימונס, שהיה נושא מסויג, לפחות בהתחלה, "ראיתי קצת את אותה דינמיקה", הוא אומר. "ככל שהמשכתי לקרוא את האוטוביוגרפיה, החלו להופיע הרבה הקבלות בעבר ובהווה. מה שקורה בחדר העבודה היום לעומת לפני 55 שנה הוא כמעט אותו דבר - לא רק הכישורים והמסורות, אלא אותם רגשות ויחס לעבודה".
קרדיט: באדיבות CIM Productions
למה זה וואו: בשיאו של הסרט, צ'נג ניגש לנושא שלו כמו מפיק ב"שבוע הכריש", ומשרטט את הרגע הגדול של תצוגת קוטור עם קטעי הילוך איטי וחדות גבוהה, הלוכדת את הביטוי של כל עורך ומעצב ב- בַּיִת. חמיש בולס רוכן לקראת מבט מקרוב על הרקמות. ג'ניפר לורנס מסובבת את ראשה למראה שמלה. סימונס, מאחורי הקלעים, הוא הרס רגשי.
מבין סרטי האופנה האחרונים, זה אחד הטובים והקוהרנטיים שראיתי. למרות שבאופן מוזר הסרט לא מזכיר את שערוריית החרפה של ג'ון גליאנו בדיור שקדמה להעסקתו של סימונס, חוץ מזה הוא נראה כנה ללא חשש. עם חודשיים בלבד להכין את הקולקציה הראשונה שלו, סימונס היה נתון ללחץ עצום, והגיב לפעמים מעט בעצבנות. באחת הסצנות, כשאומרים לו שהעבודה על השמלות שלו התעכבה בגלל שראש האטלייה שלו נסע לניו יורק להתאמה - "אנחנו לא יכולים להגיד לא ללקוחות שלנו", נאמר לו - סימונס מצטער. "אתה גם לא יכול להגיד לי לא", הוא אומר.
למד עוד: אם אינכם יכולים להגיע להקרנות בפסטיבל טרייבקה השבוע, צפו בטריילר עבור דיור ואני, ומקווה שמישהו יבחר את הסרט הזה להפצה רחבה יותר, כי אי אפשר להגיד לא לרף.