כשסמנתה פאוור עזבה את תפקידה כשגרירת ארה"ב באו"ם ב-2017, היא לא ציפתה למצוא את עצמה מדברת על מצב העניינים הלאומיים ברשתות החברתיות. לה ולחבריה הייתה "ההנחה שנשכב נמוך וניתן לממשל החדש את הספק. חשבנו שתפקיד הנשיאות ישתנה דונאלד טראמפ יותר ממה שדונלד טראמפ ישנה את הנשיאות. לא ציפינו שנהיה בטוויטר לעשות את הדברים שעשינו בסופו של דבר".
קריאה לנשיא בפורום פתוח לא הייתה הנורמה לפני כמה שנים ובוודאי לא עבור מישהו במעמד של כוח. "אני חושב שבעוד [הנשיא] אובמה היה בתפקיד, היה לנו חלק מהמהומה, הכאוס והקונפליקט, אבל היו מימדים מייצבים", היא אומרת. "היו לנו בריתות יסוד עם החברים האירופים שלנו. בנינו ויצרנו קהילה וערכים משותפים". פאוור מציין כי כעת "ארה"ב היא מאוד מאוד בלתי צפויה, וייתכן שהנשיא שלנו לא דובר את האמת. זה מאוד מבלבל ומערער יציבות, ורבים מבעלי בריתנו הקרובים ביותר כבר לא בטוחים שהם בעלי בריתנו".
הרטוריקה היוצאת מהממשל הנוכחי מתסכלת במיוחד עבור פאוור, שהיגר ממנה אירלנד עם אמה ואחיה כשהייתה בת 9 וביססה את עצמה כחוצה מפלגות יעילה מתקשר. היא החלה את דרכה ככתבת שסיקרה את מלחמת בוסניה בשנות ה-90 וגם שימשה כיועצת בכירה לאובמה בזמן שהיה הסנאטור הזוטר מאילינוי. עם תואר B.A. מייל ותואר במשפטים מהרווארד, Power מלמדת כיום קורסים כגון "גיאופוליטיקה, זכויות אדם ועתיד הממלכתיות" בבית הספר קנדי של עלמא מאטר שלה. ספרה הראשון,
קשורים: קוני בריטון שואלת, "איפה האנושות שלנו בגבול?"
פאוור המשיכה וכתבה שני ספרים נוספים, על עמיתיהם הדיפלומטים ריצ'רד הולברוק וסרג'יו ויירה דה מלו, לפני שהפנתה את הפוקוס לעצמה. החינוך של אידיאליסט, ספר הזיכרונות שלה, שוחרר בספטמבר ועוקב אחר נעוריה בדבלין, רצונה לחוות את ענייני החוץ מקרוב, והניסיון שלה לאזן בין עבודה בסיר לחץ לבין להיות אמא לשניים. זה אפילו מכסה את היום שבו כינתה את יריבו הדמוקרטי של אובמה הילארי קלינטון מפלצת במה שלדעתה היה בשיחה לא שיא, מה שעלה לה בתפקידה בעבודה עבור הקמפיין שלו. (היא ואובמה עדיין מאוד בקשר, מתחברים באופן קבוע בדוא"ל: "שנינו היינו במבוכי ספרים. הוא ואני עברנו על אותם פרקים קשים וגם כמה שמחים", היא אומרת.)
אמנם היא עשתה קריירה מתמיכה באחרים, אבל לא היה קל לנגוח בצופר שלה. "יש פתגם שאומר שלאירים יש בעיה להשתמש באדם הראשון בטיפול", אומרת פאוור, שכתבה את ספרה מהקונקורד שלה, מסה, ביתה, שם היא מתגוררת עם בעלה, חוקר המשפט החוקתי קאס סונשטיין, ושני ילדיהם, דקלן, בן 10 וריאן, 8. "זה מרגיש סוג של פינוק עצמי ולצד העניין [לדבר ולכתוב על עצמך]."
עבודת ההכנה של פאוור כללה קריאת "כל ספר זיכרונות הידוע לאדם", ובכך היא הבינה ש"הסיפורים הם שקושרים אותנו יחד". (האהוב המפתיע שלה, של אנדרה אגסי לִפְתוֹחַ, עוסק בטניס באותה מידה שהוא עוסק ב"סולידריות בשוחות" ו"בניית משפחה כשאין לך". בסופו של דבר, פאוור הרגישה שנקודת המבט שלה חשובה לחלוק וששמירה על דברים אישיים תעזור למשוך פנימה הקוראים שלה.
קשורים: 16 מועמדים לנשיאות הגיעו יחד כדי לדבר על שליטה בנשק
"הייתי אאוטסיידר שנכנס וראה את הפנים של המוסדות האלה. חשבתי, 'אולי יש לי אחריות לכך שמזלזלים בשירותים הממשלתיים'. אפילו בחילוקי הדעות הקשים ביותר שלי על סוריה ראיתי תום לב", מסביר פאוור. "כשאנשים חושבים על שירות לציבור, הם חושבים 'קונגרס לא מתפקד'. הם חושבים 'קונגרס'. הם חושבים 'ביורוקרטיה'. אבל זה מרגש. אני מראה את האנושיות של זה".
היא מקווה שהספר החדש שלה יהווה השראה לדור מתוסכל שחושק לעשות שינוי אבל חושש שלא.
"אני רואה בתלמידים שלי רצון לשנות את העולם, אבל הכל כל כך מושפל ומלוכלך ועמוס בכסף, אני יכול גם לראות אותם נכבים ומתרחקים", אומר פאוור. לפעמים היא גם מרגישה ככה, במיוחד עכשיו כשהיא אזרחית רגילה למחצה שאין לה יותר את הסמכות לשלוח משימה לשמירת שלום לאיזה מקום שבור.
"הפער בין הציוץ [שלי] לבין היכולת בפועל לעשות משהו היה התאמה אמיתית", מודה פאוור. "אבל תמיד יש משהו שאתה יכול לעשות, גם אם הוא סופר, סופר קטן."
קשורים: ג'ודי קנטור ומייגן טוהיי על החיים אחרי הסיפור של הארווי ויינשטיין ששינה הכל
אף על פי שהיא לרוב לא הייתה מעיני הציבור בזמן העבודה על הספר שלה, היא מתכננת להיות "פעילה מאוד ברגע שה מועמדות דמוקרטית מסתדר מעצמו."
ובזמן שהיא במסע הקידום שלה היא תדבר עם מיליוני אנשים (אם סופרים הופעות בטלוויזיה), והיא מקווה לעורר גם אותם לפעול. "אני שם כדי להזכיר להם שיש המון שכולנו יכולים לעשות", היא אומרת. "אני אזרח כמוהם. כולנו רק מנסים ליצור מדינה וחברה עדינה יותר, פחות אכזרית, הומאנית יותר".
לעוד סיפורים כמו זה, הרם את גיליון נובמבר של בסטייל, זמין בדוכני עיתונים, באמזון ועבור הורדה דיגיטלית אוקטובר 18.