לעולם לא נוותר עליך, ג'ייק ג'ילנהול. אבל ביום ראשון הקרוב, הדרמה של השחקן בברודוויי, קבוצות כוכבים, אכן מגיע לסיומו. ההצגה, שהייתה לה ריצה של חודשיים, סימנה את הופעת הבכורה הבכוכבית של ברודווי של ג'ילנהול ושותפתה רות וילסון.
הסיפור שנכתב על ידי ניק פיין, עקב אחר רולאן (ג'ילנהול), שומר דבורים, ומריאן (ווילסון), פיזיקאית קוונטית, לאורך כל מערכת היחסים שלהם. הפיתול? כשהזוג מתחיל להיפגש, תוצאות רבות על כל הבחירות שלהם משחקות על הבמה. דוגמה: כאשר רולאן ומריאן נפגשים-חמודים במנגל של חבר, כמה גרסאות של הסצנה רצות גב אל גב. ביקום אחד כבר יש לרולנד חברה. באחר, מריאן מתגברת על פרידה רעה משלה. בכל פעם שסצנה מתחילה מחדש, אנו רואים עתיד שונה והצצה למה שיכול היה להיות.
אמנם הקונספט היה מעט מורכב, אך השחקנים עצמם היו מרהיבים. ג'ילנהול וילסון נתנו הופעות ניואנסות בצורה מבריקה שהעבירו את הרגעים המתוקים, העצובים ואפילו המביכים של הדייטים (כל זאת תוך כדי הקצפה ברצף זמן החלל, לא פחות). היה נחמד לראות שוב צד רך יותר של ג'ילנהול, שבחר לאחרונה בתפקידים אפלים יותר הדורשים טרנספורמציות פיזיות קיצוניות, כמו התפנית המוזרה שלו
חיית לילה וסרט האיגרוף הקרוב, Southpaw, 31 ביולי. וילסון, שעדיין טרייה לזכייה בגלובוס הזהב שלה הפרשה, נתן תפנית נוספת מרתקת רגשית וראויה לגמרי לפרס. טוני נום, מישהו?