למרות שנדמה כאילו שאר העולם נקלע למערבולת של סידור בהשראת מארי קונדו, אני, קורא יקר, לקחתי את שיגעון הבלבול לשלב הבא. במשך שנה שלמה עשיתי דיאטת קניות.
הכללים היו פשוטים: שנים עשר חודשים, בלי בגדים חדשים (לא סופרים תחתונים וגרביים - אני לא סוטה, תודה רבה). זו הייתה תשובה לכל החיים של צריכה גרגרנית של דברים שכמעט ולא הייתי צריכה או לבשתי רק לעתים רחוקות. מה שגיליתי, כמו כל כך הרבה חובבי קניות-דיאטה לפני, זה שהיחסים שלי עם אופנה לא היה בריא לגמרי, ובכלל לא רציונלי. מיום ליום ניקיתי את המלתחה שלי מסוודרים חסרי שמחה, מכנסי ג'ינס מעוררי מורכבות וחליפת קורדרוי טורקיז אחת מה-חשבתי. בסופו של הצום המוטל על עצמו, הארונות והמגירות שלי הפכו למקדשים מסודרים בקפידה לפונקציונליות, שלי מחשבות פחות שבורות לגבי מה ללבוש כל יום, חשבון החיסכון שלי שווה ערך ל"אחרי" של דוגמנית כושר תְמוּנָה.
אבל האם הייתי מאושר יותר? לא באמת.
קרדיט: אוליביה דה רקט
המסע הזה לעבר אני נזירי יותר, יעיל בעצמו, למעשה, העלה כל מיני בעיות שלא זוהו בעבר. למשל, איזו טראומה מדוכאת גרמה לי מלכתחילה לקנות קפוצ'ון בענן? האם הרכישה שלי של בדים סינתטיים, רעים לאיכות הסביבה, אומרת שאני ניהיליסטית? אם אף אחד לא שם לב שלא קניתי משהו חדש מזה זמן מה, האם זה לא אומר שאנשים פשוט לא אוהבים אותי? האם להיות פחות לחוץ מוביל לדיכאון? ולמה אני עדיין מרגיש רצון להתנתק מהחפצים שלי?
בחיפוש אחר תשובות באשר למה שגורם לשינוי התרבותי הזה בהתנהגות הצרכנים, כולל שלי, ביקשתי עצות מקצועיות ממאמני חיים ומומחים מבלבלים, כולל קונדו עצמה.
"הסדר הוא המטלה הביתית הבסיסית ביותר בכל הקיום האנושי, אבל העניין בה נמצא בשיא של כל הזמנים", אומר קונדו, שסדרת נטפליקס החדשה והמקסימה שלו, מסדרים עם מארי קונדו, אשם בחלקו בריבית האמורה. "אנשים מתחילים להבין שאושר הוא לא משהו שאתה משיג מבחוץ - באמצעות טכנולוגיה או האופנה החדשה ביותר שיצאה לשוק - אלא, מבפנים."
הפילוסופיה של קונדו לבחור מה לשמור על סמך איך כל פריט גורם לך להרגיש - מבחן הלקמוס הוא האם הפריט האמור מעורר שמחה - מהדהד ברמות רבות, אבל רובם מעצם טבעם שטחי. לא יכולת ליישם את אותה גישה, למשל, לטיהור החברים שלך או עמיתיך לעבודה או הילדים המעצבנים שלך. אז למה לקנות פחות דברים צריך לגרום לאנשים להיות מאושרים יותר?
קרדיט: אוליביה דה רקט
"על ידי קנייה פחות, אתה יוצר יותר מקום בחייך", אומר קונדו. "במקרה שלי, במקום למלא את החלל הזה במשהו אחר, אני נהנה לקבל את החלל עצמו."
זה מזכיר לי שלט חוצות ששמתי לב ליחידות אחסון לפרסום שהופכות את "הדירה הקטנטנה בניו יורק" שלך ל"דירה קטנטנה ונטולת עומס בניו יורק".
ובכל זאת, ברור שקונדו נגע בעצבים עבור מיליוני צרכנים לא מרוצים. מאז המשבר הפיננסי של 2008, תנועות מופרעות ודיאטות קניות התרבו באותה מידה כמו "הדברים" שלנו נהגו לעשות. דיאטת ה"לא לקנות כלום" הפופולרית כיום היא מובנת מאליה, אבל היו אחרות, כמו ה-Great American המגביל דיאטת לבוש או אתגרים שמבקשים מהקונים להסתפק במה שכבר בבעלותם, וללבוש רק שישה פריטים מהאבידה שלהם למשך חוֹדֶשׁ. "ארון הבגדים הצרפתי בן חמישה חלקים", המורכב מקומץ של חלקי סטייטמנט, בתוספת יסודות, שואב את השראתו מהגישה הפריזאית של אלגנטיות דרך איפוק. אבל כולנו לא יכולים להיות קארין רויטפלד.
"יותר ויותר אני רואה אנשים רוצים פחות פריטים אבל כאלה שהם אוהבים ומעריכים", אומרת קרול דיווידסון, יועצת תדמית ומאמנת חיים בניו יורק. "בעיקרון, אנחנו מופגזים על ידי גירויים, מסרים קבועים בתיבות הדואר הנכנס שלנו ובתא הקולי. אנשים רוצים אורח חיים פשוט יותר, וזה מתחיל בארון כל בוקר".
הרבה גורמים מניעים את השינוי הזה, אומר דוידסון. דאגה לסביבה, שעמום מהקמעונאות המסורתית, דאגות לגבי הכלכלה ורצון לסגנונות אינדיבידואליים יותר מעוררים אנשים לקנות את הארונות שלהם. "לפני 20 שנה השירות המבוקש ביותר היה קניות אישיות", היא אומרת. "עכשיו זה סטיילינג, עבודה עם מה שכבר יש לאנשים."
הסדרה של קונדו עלתה במקרה גם בבכורה ב-1 בינואר, במהלך ההשבתה החלקית של הממשלה הפדרלית, כלומר, הרבה אנשים ברחבי הארץ הספיקו לצפות בה בבולמוס. דיונים רציניים על רכוש התרחשו על פני קווי המפלגה - "ואני גם לא חושבת שזה דורי", אומרת ניקול אנזיה, הבעלים של Neatnik, א. חברה מקצועית לארגון בוושינגטון די.סי. "יש לי לקוחות מבוגרים ולקוחות צעירים יותר שמכוונים לצרוך פחות." אבל היא טוענת כי הקסם עם להיפטר מדברים עשוי להיות גם חיסרון, מכיוון שזה נראה בזבזני לזרוק סוודר טוב לחלוטין רק כי ללבוש אותו לא גורם לך להרגיש שאתה על אֶקסְטָזָה. ולמרות שמזכרות המלחמה של סבא אולי לא יעניינו אותך, אולי הילדים המעצבנים שלך יאהבו דברים כאלה.
אבל בחזרה אליי. אני יודע, אני יודע, אף אחד לא רוצה לשמוע על הדיאטה שלי, אבל תן לי לספר לך משהו. עבר רק חודש מאז שזה נגמר, וכבר חזרתי להרגלי הרעים הישנים. קניתי בלייזר כי הוא במבצע, למרות שהוא לא ממש התאים. התמכרתי לאותו סוודר בשלושה צבעים. אני לוחץ, לחץ, לוחץ על זרם קבוע של רכישות מקוונות כדי שיהיה לי משהו חדש לחזור אליו הביתה בכל ערב.
אבל האם אני מאושר יותר? לא באמת.
משהו שקונדו אומר עושה לי הפסקה.
"אנשים מזניחים לפנות פנימה. אף אחד לא שואל, 'מה באמת משמח אותי?'", היא אומרת. "אני מאמין שיותר אנשים מתעייפים מלהחזיק הרבה דברים כי הניהול שלהם גוזל יותר מדי מהמחשבות והזמן שלהם."
היא צודקת, כמובן. אבל אני בוחר להאמין שאני מנהל טוב מאוד, וזה כשלעצמו ניצחון אחד קטן.
לעוד סיפורים כמו זה, הרם את גיליון פברואר של בסטייל, זמין בדוכני עיתונים, באמזון ועבור הורדה דיגיטלית עַכשָׁיו.