תלמידים ניצולים מהירי בבית הספר בבית הספר התיכון מרג'ורי סטונמן דאגלס בפארקלנד, פלורידה השמיעו את קולם בשבועות שחלפו מאז פברואר. 14 טרגדיה.
הסטודנטים הבוטים בפארקלנד - אמה גונזלס, דילייני טאר, סם זייף, קמרון קאסקי וג'קלין קורין בין הם - ארגנו את מצעד חיינו ב-24 במרץ, מחאה שמטרתה להדגיש את הדחיפות של בקרת נשק ב אמריקה.
קרדיט: NICHOLAS KAMM/Getty Images
March for Our Lives, שמרכזה בוושינגטון הבירה, אך היוו השראה למאות צעדות אחיות ברחבי העולם, הביאה אלפים לרחובות, כולל רבים מניצולי פארקלנד.
בנאום נלהב במהלך העצרת, טלטלה אמה גונזלס את הקהל בדבריה, שנמשכו בדיוק 6 דקות ו-23 שניות, משך הירי המטיל אימה בפארקלנד.
"שש דקות ועשרים שניות בערך. תוך קצת יותר משש דקות, 17 מחברינו נלקחו מאיתנו, 15 נפצעו, וכולם, לגמרי כולם, השתנו לנצח", היא פתחה את הודעתה. "כל מי שהיה שם מבין, כל מי שנגעה בו מהאחיזה הקרה של אלימות הנשק מבין".
"אף אחד לא יכול היה להבין את ההשלכות ההרסניות או כמה רחוק זה יכול להגיע או לאן זה יכול להגיע. לאלו שעדיין לא מצליחים להבין כי הם מסרבים, אני אגיד לכם לאן זה הלך. ישר לתוך האדמה, בעומק שישה מטרים," היא המשיכה.
ברשימה של המורים והתלמידים שמתו באותו יום טרגי, אמר גונזלס, "שש דקות ועשרים שניות עם AR-15 וחברתי כרמן לעולם לא תתלונן בפניי על תרגול פסנתר. אהרון פיס לעולם לא יקרא לקירה, 'מיס סאנשיין'. אלכס שכטר לעולם לא יכנס לבית הספר עם אחיו ריאן. סקוט בייגל לעולם לא היה מתלוצץ עם קמרון במחנה. הלנה רמזי לעולם לא תבלה אחרי בית הספר עם מקס."
"ג'ינה מונטלטו לעולם לא הייתה מנופפת לחברה ליאם בארוחת הצהריים. חואקין אוליבר לעולם לא ישחק כדורסל עם סם או דילן. אלינה פטי לעולם לא תעשה זאת. קארה לוראן לעולם לא תעשה זאת. כריס היקסון לעולם לא יעשה זאת. לוק הוייר לעולם לא יעשה זאת. מרטין דוקה אנגוויאנו לעולם לא יצליח. פיטר וואנג לעולם לא יעשה זאת. אליסה אלחדף לעולם לא תרצה. ג'יימי גוטנברג לעולם לא יעשה זאת. אחו פולק לעולם לא יצליח".
נסערת בעליל, כשדמעות זולגות על פניה, הבכירה בתיכון שברה את שתיקתה. "מאז שיצאתי לכאן, עברו שש דקות ועשרים שניות. היורה הפסיק לירות ובקרוב ינטוש את רובה, יתמזג עם התלמידים כשהם בורחים ויצא לחופשי שעה לפני המעצר. תילחם על חייך לפני שתהיה עבודה של מישהו אחר".
אנו מברכים על האומץ והרהוט שלך, אמה.