זה בסדר לדבר על עין המעושנת של שרה האקבי סנדרס

אם לא ידעתם מי זאת מישל וולף לפני שבת בערב, רוב הסיכויים שכן.

הבנקאי בוול סטריט שהפך לקומיקאי, שהרזומה שלו כולל ספיישל קומדיה של HBO שכותרתו גברת נחמדה, קדנציה ככתבת על התוכנית היומית וסדרה בקרוב של נטפליקס, עוררו ויכוח טוויטר סוער (בכנות, בשנת 2018 לא קשה להצית ויכוח בטוויטר) בעקבות המונולוג שלה בטקס השנתי ארוחת הערב של כתבי הבית הלבן בה הזכירה את "העין המעושנת המושלמת" של שרה האקבי סנדרס בבדיחה על תפקידו של מזכיר העיתונות בבית הלבן ביצועים.

"אני ממש אוהב את שרה," אמר וולף. "אני חושב שהיא מאוד בעלת תושייה. אבל היא שורפת עובדות ואז היא משתמשת באפר הזה כדי ליצור עין מעושנת מושלמת".

אלה שצייצו בשידור חי לאירוע נצמדו מיד לתגובה, וביקרו את הקומיקאית - שמזדהה כפמיניסטית - על עצם האזכור של האיפור של סנדרס.

מרסדס שלאפ, מנהלת התקשורת האסטרטגית של הבית הלבן (שהחליפה את הופ היקס, למקרה שהיית התקשתה לעמוד בקצב) צייצה כי "נשים תוקפות נשים שמרניות" בגלל המראה שלהן "מֵבִּישׁ."

מיקה ברז'ינסקי, מנחה שותף של בוקר ג'ו ומטרה חד פעמית של בדיחה של הנשיא על המראה שלה, אמר שה-WHCA חייב לסנדרס - "אישה ואמא" - התנצלות. "נשים שמשתמשות בעמדות הממשלתיות שלהן כדי להפיץ שקרים ומידע מוטעה ראויות להתמודד עם אותה ביקורת נוקבת כמו גברים", כתבה. "אבל עזוב את המראה שלנו מחוץ לזה."

בעקבות דרמת הטוויטר שהתפתחה לאחר מכן, וולף צייץ שאנשים קראו לא נכון את הפואנטה של ​​הבדיחה, שהיא שסנדרס משקר. "למה אתם כותבים את זה על המראה של שרה?" היא כתבה. "אמרתי שהיא שורפת עובדות ומשתמשת באפר כדי ליצור עין מעושנת *מושלמת*. החמיאתי לאיפור העיניים שלה ולכושר ההמצאה שלה בחומרים".

החולה הגדול הכותב השותף והכוכב קומאייל נג'יאני הדהד את הנקודה הזו, והפציר בעיתונאית מגי הברמן מה- ניו יורק טיימס, שהצביעה גם על ה"ביקורת", "נא לצטט את השורה המדויקת שמתחה ביקורת חריפה על הופעתה". בץ'ס נסחו זאת בצורה תמציתית יותר בניוזלטר הפוליטי היומי של ה-"Sup" שלהם, וכתבו ביובש שככל הנראה, "עין מעושנת מושלמת היא כוויה ענקית בוושינגטון".

וולף המשיכה להגן על עמדתה בנושא NPR's אוויר צח ביום שלישי, אמר למנחה טרי גרוס, "לא הייתי משנה אף מילה שאמרתי. אני מאוד שמח עם מה שאמרתי, ואני שמח שדבקתי בכוחי".

אז למה כל כך הרבה נוצות התפרעו בגלל כמה בדיחות? חשוב מכך, למה אנחנו עדיין מדברים על זה, במיוחד כאשר, כפי שציינה וולף בהערות ה-NPR שלה, אף אחד לא ממהר להגנתם של כריס כריסטי או מיץ' מקונל, שהופעותיהם היא בעצם ביקורת? (המילים המדויקות שלה על מקונל: "מיץ' מקונל לא כאן הלילה, הייתה לו אירוסין קודם, סוף סוף הוא נימול על צווארו. מזל." זינג.)

אולי זה בגלל שאמרו לנו פעם אחר פעם לֹא להעיר על מראה נשים, במיוחד כשמדובר בנשים בפוליטיקה.

פרופסור הת'ר ווידווס מאוניברסיטת ברמינגהאם באנגליה, שבא סֵפֶר, מושלם אותי: יופי כאידיאל אתי (פרינסטון עיתונות) דנה בסטנדרטים המשתנים של יופי בעידן הדיגיטלי, "תרבות הסלפי", מספרת בסטייל באמצעות דואר אלקטרוני ש"זה עדיין נכון שנשים נשפטות על פי המראה שלהן כמו שגברים לא."

קשורים: בלעדי! מיקה בז'ז'ינסקי: "זה סימן לבעיה הרבה יותר גדולה"

"הביקורת הפמיניסטית הישנה הייתה טוענת שהערה על מראה חיצוני מפחיתה נשים לגופן והיא מזיקה לחלוטין וקורה לנשים לא לגברים", אומר ווידוס, שגם מנהל את יופי דרישות בלוג. "אבל אני מתווכח מושלם אותי שבתרבות ויזואלית ווירטואלית זה לא רק מזיק. לעולם איננו מצטמצמים לגוף בלבד - מכיוון שהגוף שלנו פעיל ועצמנו."

אז, לא, רק אזכור של איפור עיניים מעושנות של אישה אינו מזיק כשלעצמו. אבל מה שחשוב כצרכנים הוא להיות מודעות לאופן שבו ההערות הללו בונות את הנרטיב של האדם, ומשחקות לתוך הרעיון של רמת הכשירות שלו. לדוגמה, ג'סטין טרודו זוכה לשבחים על המראה הטוב שלו, בעוד שהנשיא טראמפ זוכה ללעג על שיערו.

"בתרבות חזותית המראה תמיד ישנה - אז מה שאנחנו צריכים לשים לב הוא אם זה רגיל לזלזל או להעצים", היא כותבת. "זה לא תמיד מזלזל".

סנדרס עדיין לא הגיבה על המחדל, למרות שאביה, מושל ארקנסו לשעבר מייק האקבי, אמר הוליווד ריפורטר ש"היא התמודדה עם זה הרבה יותר טוב ממה שאני חושב שרוב האנשים עושים, וזה פשוט לא גרם לה - היא לא הלכה הביתה ובכתה העיניים שלה החוצה או משהו כזה." (כמובן, יש עוד מה לפרוק על נשים שבוכות נתפסות כחולשה, אבל זה משהו אחר זְמַן.)

חשוב גם להדגיש שוולף היה נשכר לצחוק על סנדרס. וגם טראמפ. וכל עיתונאי בחדר, בין אם הם עובדים בפוקס ניוז או ב-CNN. "היית צריך לעשות מחקר נוסף לפני שהבאת אותי לעשות את זה," היא התבדחה במונולוג שלה.

קתי גריפין, שאם תזכרו, חוותה ניסיון משלה להיגרר על חציית קו בקומדיה, שיבחה את וולף בטוויטר. "על ידי לחיצה על הקו אנו מאלצים אנשים לחשוב אחרת, לשאול שאלות ולשבש את הסטטוס קוו".

בסופו של יום, מעניין שכל כך הרבה היו ממהרים להגנתו של סנדרס, להוטים לשחק את תפקיד המושיע. אם מזכירת העיתונות הוכיחה משהו, זה שהיא לא זקוקה לחילוץ.