"אז כולם אמרו לי, 'אתה הולך להיות משהו'. הייתי כמו, 'אני לא יודע, אבל אני מניח שאני על הרכבת הזו'".
עודכן ב-06 באוגוסט 2019 בשעה 8:00 בבוקר
אני ממשיך 20 שנה של בסטייל מכסים. אני זוכר כשהמגזין התחיל כולם היו כמו, "הו, אֲנָשִׁים עושה מגזין סטייל! מה זה הולך להיות?" אהבתי את זה מיד. בסטייל היה ידידותי ונגיש אבל עדיין נראה פנטסטי, שהיה משב רוח צח.
הרגשתי כבוד גדול להיות על השער בינואר 1999. הייתי בן 26, וזה היה בתקופה בחיי שהכל השתגע לגמרי. הפכתי לסופר מפורסמת. אנשים התחילו לזהות אותי ברחוב, במיוחד אחרי שייקספיר מאוהב [עליו זכתה פאלטרו באוסקר השחקנית הטובה ביותר ב-1999]. אתה יודע, אני עדיין זוכר את אחת השורות האהובות עלי: "תהיה לי שירה בחיי. והרפתקאות. ואהבה. אהבה מעל הכל."
זו הייתה גם תקופה מסובכת עבורי כי אבא שלי עבר את כל הדברים הבריאותיים שלו [המפיק-במאי ברוס פאלטרו אובחן כחולה בסרטן הגרון בשנת 1998 ונפטר בשנת 2002]. הרגשתי המום. אני חושב שכשאתה כל כך צעיר ומשהו כזה קורה לך, קשה מאוד לקבל פרספקטיבה כלשהי על מה שקורה. אתה בסערה. במובן מסוים, הייתי מאוד נוכח כי זה כל מה שיכולתי להיות.
יש את האופטימיות הזו שנובעת מכך שכל החיים לפניך ולא יודעים מה הולך לקרות. אז כולם אמרו לי, "אתה הולך להיות משהו." הייתי כמו, "אני לא יודע, אבל אני מניח שאני על הרכבת הזו." זה מצחיק: עכשיו אני רואה את סוג האנרגיה שהייתה לי אז בבתי.
קשורים: גיליון יום השנה ה-25 - סלבס מסתכלים אחורה על האהוב עליהם בסטייל כריכות
כאשר אוגוסט 2002 שלי בסטייל הכריכה יצאה, עשיתי הוכחה בווסט אנד של לונדון. זה היה ההצגה הראשונה שלי בלונדון. התחלתי לעבוד בעיר כשהייתי בן 22 בערך. עבדתי שם כמה פעמים בשנה. סוף סוף קניתי דירה בעיר כשהייתי בן 29 ועברתי לשם כשהייתי בן 30. ואז פגשתי את כריס [מרטין] מיד לאחר מכן, ולונדון הייתה בבית לפחות 10 שנים. אהבתי את שנותיי בלונדון. היה כל כך הרבה מסתורין סביב כל דבר, מההומור למסורות, לארכיטקטורה ועד לחטיפים - אהבתי את המרמיט הזה על דבר פריך. [צוחק] היו לי שם את הילדים שלי [אפל, 15, ומוזס, 13]. ואני השתניתי לגמרי בתור אישה. הבאת ילדים לעולם הייתה כה עמוקה בצורה יוצאת דופן. זה הפך את עולמי לחלוטין בצורה הטובה ביותר. אני חושבת שנשים מבינות שיש פרקים שונים בחיינו. חיי נראו שונה בהרבה בעשור ההוא מאשר בשנות ה-20 לחיי, כשהייתי שקוע מאוד במשחק. בשנות ה-30 שלי הפוקוס שלי היה הילדים שלי. הייתי בבית רוב הזמן. בישלתי עם הילדים שלי ופתחתי [מותג לייף סטייל] גופ. שמחתי מאוד לעשות את ריצות בית הספר ולהיות ביתי.
בשנת 2003 צילמתי את השלישי שלי בסטייל לכסות בספרד עם משפחת החילופים שלי מאז שלמדתי בחו"ל כנער. אני עדיין הולך לשם כל הזמן. אני מאוד קרוב למשפחה. למעשה, אבי הספרדי, ישו, ליווה אותי במעבר בחתונה שלי [לכותב הטלוויזיה-במאי-המפיק בראד פלצ'וק] ספטמבר האחרון. חיי הנישואין היו ממש טובים. לקח לנו שנה לתת לכולם [במשפחה] לקחת את זה ולתת לאבק לשקוע. ועכשיו אנחנו עוברים לגור ביחד החודש. אני מעריצה את בעלי. הוא מבריק ואדיב עמוקות. אני גם מרגיש שהוא שווה ערך אמיתי. והוא דוחף אותי בדרכים הטובות ביותר. אני מאוד אוהב להיות נשוי. זה כיף.
אני זוכר שמלאו לי 40 ממש לפני שלי בסטייל כיסוי ב-2012. ארבעים זה מדהים. כלומר, בכל שנה מאז, הרגשתי הרבה יותר קרובה לעצמי. ואתה יודע, זה מעניין. עבורי, פלטפורמה גדולה תמיד הייתה מציאת איזון בין האני חסר הכבוד שלי לבין ההבנה שיש אחריות שמגיעה עם זה.
אני לא חושב על עצמי כמשפיע. אני קצת אלרגי למילה. אני אוהב את הרעיון של אנשים שמוצאים מישהו בעולם שמהדהד איתם. אבל זה גם קצת מלחיץ אותי. אני מרגיש שאני יותר מחבר. זה מוזר לעשות את זה ולהבין שיש לך השפעה. זה יכול לגרום לי להחליק לגרסה ארגונית יותר של עצמי לפעמים. ואני לא אוהב את זה. זה מוזר! זה לא מי שאני או מה חוש ההומור שלי. אז ניסיתי להגיד "פאק את זה" גם בדרכים מסוימות.
קשורים: גווינת' פאלטרו לא מפחדת להזדקן
אני כמעט בן 47 עכשיו. בשלב הזה הבנתי שהסוד לבריאות הוא קצת מהכל. זה שינה. זו הידרציה. זה תזונה ופעילות גופנית. זה לא להיות רעיל. זה שומר על הלשון שלך. זה להיות בקרבת אנשים שאוהבים אותך ושהם כנים איתך. זה קשור לראות את ד"ר דריי - רופא העור, לא הראפר - בלונדון או בפריז, בכל פעם שאוכל להגיע לשם. וגם שתייה היא חלק מתוכנית הבריאות שלי. [צוחק]
איך הייתי מתאר את עצמי בשלוש מילים:
בשנת 1999: אופטימי, מלא תקווה, לא בשל
היום: עדיין מאוד אופטימי, משולב וצנוע
צולם על ידי פול מקלין ב-28 במאי בלוס אנג'לס. סטיילינג: נטלי הוסלטון. שיער: לורנצו מרטין עבור The Wall Group. איפור: סברינה בדרני לקבוצת The Wall.