המנהלת הקריאטיבית של פנדי, סילבה ונטוריני, פנדי על הנתיב החדש של המותג

בגיל 60, סילביה ונטוריני פנדי בילתה חלק גדול מחייה כשהיא חסרה לורוד. "אני באה ממשפחה מאוד מטריארכלית", היא אומרת בטלפון מהמשרד שלה ברומא. "סבי מת צעיר, וסבתי הייתה הפמיניסטית האמיתית הראשונה במשפחה. הנשים התנהגו יותר כמו גברים, לפי ערכי התקופה". לפמיניסטיות היו פחות אופציות לטיול אז: "כשהייתי ילדה קטנה, אמא שלי מעולם לא קנתה לי שמלה ורודה. לעתים קרובות הייתי לבוש בבגדי בנים. בשביל הדור של אמי, כדי לגדל אישה לעתיד, היית צריך לשבור את העבר".

קשורים: Zendaya על לאן אנחנו הולכים מכאן

ובכל זאת מנהיגות נשים הן המסורת שלהן בפנדי. אנה פנדי, אמה של סילביה, הייתה אחת מחמש אחיות שהצטרפו לחברה המשפחתית ב-1946 כדי לסייע לאמם, אדל, את הפנים של החברה שנשאה את שם בעלה. נדרשו עוד כמה עשורים עד לפנדי לעבור לבית אופנה ראוי, כשקרל לגרפלד נכנס לתפקיד מנהל קריאייטיב מייעץ ב-1965. עד אמצע שנות ה-70, פנדי הייתה חברה מוכנה ללבישה מלאה עם מוניטין של אומנות אומנותית חדשנית במיוחד וזוהר בעוצמה גבוהה.

Venturini Fendi הצטרף רשמית בשנת 1994 לטיפול באביזרים, בגדי גברים ובגדי ילדים. תחתיה הפכה חטיבת האביזרים למעין בית ספר אגדי לתואר שני לאופנה, שבו מעצבים כמו פרידה ג'יאניני של גוצ'י, מריה גרציה צ'יורי של דיור, ופיירפאולו פיצ'ולי של ולנטינו חתכו את שיניים. כשמקבלים עובדים, היא אומרת, "מה שמעניין אותי זה מישהו עם ראש פתוח. כשמישהו הגיש מועמדות לעבודה והראה לי תיק של בגדים יפים, הייתי מציע אביזרים, ותראה מהתגובה שלו אם הוא באמת פתוח לחוויות חדשות".

אחת היצירות הידועות ביותר של Venturini Fendi הייתה Fendi Baguette, תיק כתף מיני שגאונות ה-OCD שלו הייתה השילובים הבלתי נגמרים שלו של קישוטים ועורות שערורייתיים - כמה שיותר טוב להשוויץ בעיצוב הביתי ובאמון המוח הטכני, וכך קל יותר לאסוף את המודעה אינסוף. הבאגט הפך לשיגעון אופנתי של שנות ה-90 שלא כמו מעטים אחרים, ודחף את פנדי לסטרטוספירה. (ב-1999 פראדה ו-LVMH קנו כל אחת 25.5 אחוזים בחברה. בשנת 2001 מכרה פראדה את מניותיה ל-LVMH תמורת 265 מיליון דולר. לפני שלוש שנים עבר פנדי לראשונה את רף מיליארד הדולר במכירות שנתיות.)

לאחר מותו של לאגרפלד בפברואר 2019, ונטוריני פנדי הפך למנהל הקריאטיבי היחיד של הבית, ולכן עונת הסתיו 2020 הייתה קולקציית הנשים הראשונה שלה ללא עזרתו. התוכנית הועלתה במילאנו רגע לפני שאיטליה ננעלה בגלל נגיף הקורונה, התוכנית שילבה נפחים בולטים, תפירה במבנה רך ופרטי הלבשה תחתונה, כולל, כן, ורוד.

בהפיכת הצבע מהאסוציאציות הרגילות שלו, ונטוריני פנדי אומרת שהיא לא עשתה הומאז' מודע ל ורוד millennial, גוון הפפטו-ביסמול שהפך להיות חומרה לפריטים חסרי נשים בעבר כמו גאדג'טים טכנו וגברים אָרִיג. אבל על ידי חשיבה מחודשת על גוון הבלט שלה, היא חולקת את אותה רוח. במשחק עם סימני היכר קלאסיים אחרים של אופנת גברים ונשים - דשים לעומת הלבשה תחתונה, לבד צמר לעומת סאטן - ונטוריני פנדי, כמו כולנו, מטיל ספק בנוקשות של קטגוריות מגדר ובייצוג של סמלים וצבעים עתיקי יומין. אם אנה עדיין הייתה בסביבה, אין ספק שהיא הייתה אוהבת את זה.

היום "אנחנו מביאים את חדר הישיבות לחדר השינה" בדרכים חדשות, אומר ונטוריני פנדי. במהלך הסגר בבית ברומא עם ילדיה ונכדיה, היא לא הייתה זרה להשתתף בפגישת זום בחולצה מפוארת ומזיעה. היא הגיעה לארכיון לחולצות משי צבעוניות, כמו יצירותיו של לגרפלד משנות ה-80 בהשראת קולקטיב העיצוב הפוסט-מודרני המילאנזי ממפיס. "הייתי אובססיבית לגבי האוסף הזה", היא נזכרת. "לובשתי את החולצות והמעילים לאחרונה, ואנשים לא מאמינים שהם לא מהיום".

מתוך מחשבה שהם עלולים להידחף לחודשים רבים, ונטוריני פנדי נכנסה לשגרת בישול (היא עושה פסטו מרושע עם ארוגולה וגרידת לימון) וקנתה לנכדים שלה בריכת ילדים. לרוע המזל, היא אומרת, היא לא השתכשכה בעצמה - איטליה נפתחה מחדש ביוני, ולפחות בזמן העיתונות, עדיין החזיקה מעמד מספיק כדי שימיה החשוכים מתחילת האביב הופכים לזיכרון. "הכליאה עברה כל כך מהר, כשאנחנו מדברים על הרגע הזה, אנחנו חושבים שהיה לנו הכי טוב ביחד", היא אומרת. "אבל למעשה היינו קצת מדוכאים ועצובים בהתחלה. תכננתי תוכניות כאילו אנחנו הולכים להיות כלואים להרבה זמן, כנראה מתוך פאניקה. לבסוף אמרתי, 'בסדר, בוא לא נדאג. אם אנחנו כאן, יש לנו גינה. יהיה לנו את הזמן הכי טוב שאנחנו יכולים".

שינוי מרכזי נוסף תחת Venturini Fendi: מסלול הסתיו היה מגוון הרבה יותר מאשר בזיכרון האחרון - גילאים, סוגי גוף וצבעים היו מיוצגים באופן נרחב. "אני אישה עכשיו בראש הסטודיו ליצירה", היא אומרת. "נשים הן רב פנים. רציתי להביע את המסתורין הזה של הנשיות באמצעות נשים רבות ושונות, לא רק סוג אחד", כפי שהיה יותר במקרה של הנטייה של לגרפלד ללהק דוגמניות רזות מאוד, צעירות מאוד ומאוד נטולות טל. "כשנשים מעצבות עבור נשים אחרות, יש תחושה של מציאות", היא מוסיפה. "לגברים יכולים להיות רעיון של נשים שלא קשור לחיינו האמיתיים. רציתי לדבר על זה בתוכנית הזו".

ונטוריני פנדי הייתה מוכנה כמובן לקחת את המושכות בעצמה, למרות שלגרפלד היה משפחה, ומותו היכה קשה בבית. יומיים לפני שהתקיימה תערוכת סתיו 2019 של פנדי, לגרפלד נפטר מסרטן הערמונית, מה שהפתיע אפילו עבורם. (לגרפלד היה ידוע לשמצה דיסקרטי ולא דיבר על מחלתו מחוץ למעגל מיקרוסקופי.) עבור המשפחה, ההצגה נמשכה בעצב, וסילביה לקחה את קידה לבדה.

"פגשתי את קארל כשהייתי בת 5", היא אומרת. "זו הייתה מערכת יחסים ארוכה שלימדה אותי המון. היה לו הכישרון העצום הזה, אבל גם ברמה האנושית הוא היה חשוב לי. לא רק ראיתי בו מקצוען. היחס שלו לחיים ריתק אותי. אולי מבחוץ הוא נראה קפוא. היית צריך להכיר אותו היטב כדי לדעת שהוא מתוק ואדיב. לכל מי שעבד איתו בפנדי יש זכרונות כל כך טובים ממנו. והזמן שביליתי איתו תמיד היה מעשיר. כן, הוא היה תובעני, אבל הוא אימן אותי היטב".

הרבה לפני שהגיעה לעבוד עם לגרפלד, ונטוריני פנדי ידעה שהיא רוצה לתרום לעסק המשפחתי. "התחלתי להשתתף בפגישות יצירתיות כשהייתי בן 6!" היא אומרת, צוחקת. "הייתי שם עם אמא שלי כל הזמן, וזה היה כמו ללכת לבית ספר לאופנה מגיל צעיר מאוד. תמיד רציתי לעזור בפנדי ושנאתי את בית הספר, שם הרגשתי שאני מבזבז את הזמן שלי. פשוט הרגשתי שאני לא צריך את זה בשביל הקריירה שלי".

ונטוריני פנדי מגיעה כעת לאותן קלאסיקות שפוצחה כשהייתה צעירה: היסטוריונים ומשוררים רומיים, כמו גם אמנות ואדריכלות. מוחה הרעב הוביל אותה להעמיק את הנוכחות של פנדי מחוץ לבגדים ואביזרים. אנה הקימה את פנדי קאזה ב-1987, אבל ונטוריני פנדי לקחה את העניין של החברה בעיצוב כדי רמה אחרת, שותפות עם מעצבים חדשים ומלהיבים כמו כריסטינה סלסטינו וקואנג קפוטו. היא גם הייתה מפיקה של סרט הפריצה של לוקה גואדגנינו, אני אהבה, והרימייק הניסיוני שלו של סוספיריה, קלאסיקה על טבעית משנות ה-70.

יחד עם עמיתים לענף כמו ג'ורג'יו ארמני, רף סימונס ואלבר אלבז, ונטוריני פנדי פעל להאט את הענף למטה ולאפשר לצוותים היצירתיים להתמקד בקולקציות ליבה פעמיים בשנה, שהן מזמן עמוד השדרה של כל אופנה חֶברָה. "זה נהיה בלתי אפשרי לתת לדברים יפים את הזמן ללבוש ולראות", היא אומרת, ומציינת שקולקציות הריזורט והקוטור נמצאות בהמתנה. אם יש משהו שההסגר לימד אותנו, זו האיכות, במיוחד בבית של פנדי, שאסור למהר.

שיער: סימון פרוסו עבור סוכנות ג'וליאן ווטסון. איפור: אריאנה קמפה לקלוזאפ מילאנו. הפקה: ססיל לירוי לסרטי אדם.

לסיפורים נוספים כמו זה, הרם את גיליון ספטמבר של בסטייל, זמין בדוכני עיתונים, באמזון ועבור הורדה דיגיטלית אוגוסט 21.