אתה יודע איך יש אנשים שחותכים את השיער שלהם, קונים חדש להשלים, לעשות קעקועים, או לבלות שבועות לזרוק שוקולדים של ויטמן סמפלר על מסך הטלוויזיה (שמתנגן ברידג'ט ג'ונס) לאחר הפרידה?
ובכן, אם פגשת אותי בכיתה ב', פגשת אותי. אז ה-2 הנלהב, הלא מתפקד, הכל-כלי שלי-שנה מערכת יחסים למרחקים ארוכים עם... בואו נקרא לו מייק... הסתיים דרך סקייפ.
השבוע שאחרי אותה שיחה קשוחה ופיקסית הרגיש כמו שנה. הייתי שבר. צפיתי בכל הקאנון של יווני(ארבע עונות, 74 פרקים) בנטפליקס. ניקיתי כל תמונה, חפצי חן, פוחלץ וסווטשירט שהזכירו לי אותו בזעם עצוב. אכלתי פיצה שלמה, ואחריה מקרוב עוגה חלבית שלמה בטעם תות "בנים מבאסים" שהכינה אחותי החברותא. וכשהגיע לנקודה בשגרת האבדון הזו שבה התחלתי לזרוק סקיטלס ופיסות עוגיות על השמחה יווני זוגות בטלוויזיה, בני הבית שלי החליטו שאני צריך לצאת - מהחדר שלי ומהראש שלי.
הבעיה הייתה שלא היה לי מושג מי אני יותר. ברגע שנפטרתי מכל הזיכרונות הישנים של האקס שלי בחיי (והארון שלי) התחלתי להבין עד כמה יש לו שליטה עליי. הוא היה אולטרה-דתי, אז הפכתי לאולטרה-דתי. הוא אהב את השיער שלי מתולתל, אז מעולם לא יישרתי אותו. הוא שיחק הוקי, אז הפכתי לנערה מס' 1 של אוהדי האצטדיון. אפילו ביליתי חופשת אביב שלמה באמצע שום מקום, איווה, כדי לצפות במייק, שהיה בקבוצת ההוקי שלו בקולג', משחק בסדרת משחקי חוץ. כל מקום וכל דבר אחר על פני כדור הארץ היה מרגש יותר, אבל כשהוא אמר קפוץ, שאלתי כמה גבוה; הייתי
זֶה תלוי בחיבה שלו. הוא רצה ילדה סופר-מתוקה-שכן שלא תקלל או תפגע בזבוב, אז הפכתי לצל שלו. לבשתי את הבגדים שהוא קנה לי וחייתי בחולצות וסווטשירטים עם השם של הצוות שלו. לא יצאתי עם אחיותיי בחברותא לאירועים שלנו כי תמיד היו שם נערים אחים, וזה גרם לו לקנא. התלבשתי בצניעות רוב הזמן כדי שלא אמשוך יותר מדי תשומת לב, אלא אם כן הוא בסביבה.גם אני באמת אהבתי אותו, או לפחות חשבתי שכן. הוא היה אדיב ונאמן וגרם לי להרגיש רצוי. הייתי נכנס לעמודים מסביב לקמפוס כי בהיתי בטלפון שלי כל היום, בתקווה שאולי, רק אולי, נקבל את ההזדמנות לדבר אם לוחות הזמנים שלנו יתאימו באורח פלא. בקיצור, הוא אכל אותי.
וכך ברגע שהוא נעלם, זה הרגיש כאילו גם אני. מי הייתי, אם לא הקרנה של כל מה שהוא רצה?
בחוסר רצון קיצוני גררתי את עצמי מהמיטה בהתעקשותן של אחיותיי, התאפרתי שוב, ולמעשה חפפתי את השיער שלי (ורק בגלל שנגמר לי השמפו היבש). אבל הופתעתי מכמה עוצמתיים היו הטקסים הפיזיים האלה וכמה מהר הם שילבו את הקסם שלהם. ולאט לאט - תחילה עם מקלחת ארוכה וחמה; ואז עם הדרכה חדשה של אייליינר; ואז על ידי שחפרתי חולצה סקסית שתמיד אהבתי שהייתה יושבת מתחת לערימה של טרנינגים של מייק - התחלתי להיראות שונה לעצמי במראה.
לשנות את הדרך שבה אתה מציג את עצמך לעולם לאחר הפרידה זה כמו להשיל שכבת עור ישנה ולהחליק לתוך שכבת עור חדשה. זה יכול לגרום לך להרגיש ער שוב. ובמקרה שלי, זה גרם לי להרגיש יותר כמו עצמי. זה לא היה כל כך המצאה מחדש כמו לשחזר את האני הישן שלי.
התחלתי למצוא פיסות לבוש שמגלמות כמה תוססת הייתי פעם - לפני שהייתי של מייק. ובריקוד החצי רשמי השנתי של החברה שלי רק שבוע אחרי הפרידה, החלטתי שהאני הזקן מוכן לחזרה. האני הזקן התבטא בדמות שמלת מסיבות נוצצת וירוקה עם פאייטים שאספה אבק בארון שלי בבית.
הוא היה קצר, נוחת באמצע הירכיים שלי, והוא כלל גזרות בצד ומתחת לקו הצוואר. זו הייתה השמלה שלבשתי באחד הריקודים האחרונים שלי בתיכון, ואהבתי אותה יותר מכל פריט לבוש אחר שהיה בבעלותי. חשוב מכך: זה היה לגמרי, ללא ספק, חד משמעי לִי. הרגשתי חי כשלבשתי את זה, וכולם מסביבי ידעו את זה. זו הייתה השמלה הירוקה הנוצצת שלי של ביטחון עצמי. זה שברחתי בו יותר מכל דבר אחר שלבשתי. זה גרם לי להרגיש עוצמתית.
וכאשר לבשתי את זה להופעתי הגדולה, היה לי פיצוץ מזוין.
לבסוף חמקתי מאחיזתו של מייק וחזרתי לתוך גופי. אני הייתי חיי המסיבה (שפתחה א קָפוּא- בהשראת "Let It Go" לשיר בנסיעה באוטובוס אל המקום). הייתי בלתי ניתן לעצירה, וזה הרגיש מדהים. יכולתי לעשות הכל, להיות כל דבר, וללבוש מה לעזאזל שרציתי. לא היה לי מושג שבמשך כל כך הרבה זמן חנקתי את עצמי, עצבתי את עצמי לטעמו של מייק. אני עדיין חושבת על רוכסן את השמלה הזו כנקודת המפנה שלי מהצל לשליין.
עכשיו, השמלה תלויה בארון שלי, מתחילה לאסוף אבק שוב. אני לא יודע מתי או אם אלבש את זה שוב. קניתי שמלות חדשות שאהבתי מאז והחיים שלי מורכבים יותר מלילות יין וסרטים עם חברים קרובים מאשר יווני-כמו זועמים, אבל השמלה הירוקה הנוצצת תישאר איפה שהיא. ההסתכלות על זה מזכירה לי את הרגע שבו בחרתי לקחת את חיי בחזרה. אני פשוט לא יכול להביא את עצמי לנקות את הפאייטים האלה ואני לא יודע אם אי פעם אעשה זאת. כי למצוא שמלה שנותנת לך כוח מלכותי כזה היא מתנה נדירה ונפלאה.
$35 (מ-$80)
לפעמים אתה צריך כמה פאייטים כדי לחזור לתלם שלך. לפעמים הדבר הפרוע ביותר שבבעלותך (או עומד להיות בבעלותך?) הוא האנקדוטה למקרה גס של אקזיסטנציאליזם שלאחר הפרידה, או באמת כל סיטואציה מחוספסת, בודקת אמון. כשאתה מוצא פריט לבוש שנותן לך את הביטחון העצמי של אל וודס ביום הסיום, אתה מחזיק בו לא משנה כמה פעמים אתה מארי קונדו בארון שלך.