אמה של וויטני יוסטון, סיסי, מכנה את טענות ההטרדה "בלתי נתפסות"

עברו כמעט חודשיים מאז הסרט התיעודי החדש ויטני הופיע לראשונה בקאן ב-16 במאי, ופרסם את א טענה מזעזעת שהסופרסטאר המנוח עבר התעללות בילדותה של די די וורוויק, בת דודתה ואחותה של דיון וורוויק.

כעת, אמה של וויטני, סיסי יוסטון, שוברת את שתיקתה על ההאשמה הכואבת. בשבוע הזה אֲנָשִׁים סיפור כיסוי שהיא מדברת לראשונה בשם עצמה ובשם האחיינית דיון וורוויק, וחולקת את "האימה" שלהן לגבי הטענה שהעלתה העוזרת הוותיקה של וויטני, מרי ג'ונס.

ג'ונס מספרת בסרט שוויטני התוודתה לה, וחשפה כי בילדותה עברה התעללות מינית על ידי די די. גם אחיה של וויטני, גארי, טוען בסרט שהוא הוטרד על ידי די די בין הגילאים 7 עד 9.

סרטון קשור: זוכרים את וויטני יוסטון

בעוד ג'ונס עומדת על החלטתה לשדר את ההאשמה בסרט, סיסי, בשיתוף עם אחייניתה דיון, פרסמו את ההצהרה המרגשת הבאה, וחושפת את חששותיהם העמוקים לגבי התביעה, והסרט בתור א כֹּל.

ההצהרה המלאה של סיסי יוסטון ודיון וורוויק:

אחייניתי דיון וורוויק ואני משמיעים את ההצהרה הזו כדי להרים את קולנו מעל הרעש סביב יציאת הסרט, ויטני. למרות שהסרט משווק כפרויקט שאושר/אושר על ידי משפחת יוסטון, לא הבן שלי, מייקל, דיון ולא אני ידע על הטענות על התעללות, על הכיוון שייקח הסרט, עד יומיים לפני ההקרנה בקאן.

ראשית אנו רוצים להצהיר בבירור שהאימה של מה שחווית קורבנות של התעללות מינית היא בלתי נתפסת. אנחנו לא מנסים למזער את הכאב, הטראומה ואולי הנזק לכל החיים לנפשם של קורבנות התעללות. אנו מבינים ומכירים בכך שאין כללים המסדירים את תגובתו של אדם לטראומה וכל אדם מגיב אחרת. בהצהרה זו אין בכוונתנו להגן על פשיעה של הטרדה, להסכים או לתרץ אותה.

עם זאת, איננו יכולים להפריז בהלם ובאימה שאנו חשים ובקושי שיש לנו להאמין שאחייניתי די די וורוויק (אחותה של דיון) התעללה בשניים משלושת ילדיי.

נאמר לי - בתור juהסבר לנושא הפולשני של הסרט הזה - שוויטני הייתה אדם ציבורי ולכן לציבור יש זכות לדעת עליה הכל. אני אומר, לא, היא הייתה אדם מפורסם... זמרת, שחקנית, פילנתרופית שקטה אך נדיבה. היא לא התמודדה לתפקיד, ביקשה כסף או ניסתה לזכות בזכות לנהל חיים של מישהו. תפקידה אינו מזכה את "הציבור" להכיר כל פרט אינטימי בחייה מעבר למה שהיא עצמה חשפה במהלך חייה. למרות שהיא דיברה על המאבק שלה בסמים, על ההתערבויות, על בתה קריסי ועל הבעיות שבה נישואים, היא מעולם לא דיברה בפומבי על גניבת אביה ממנה או חשפה כל טענה שהיא הייתה התעלל. אם היא הייתה מתעללת, אני לא מאמין שהיא הייתה רוצה שזה ייחשף בפעם הראשונה לאלפי, אולי מיליוני אנשים בסרט.

אני מכיר את האישה שזוהתה כ"מקורבת סודה" של וויטני. אם היא הייתה "בעלת סודה הקרובה" של בתי, נראה שהיא בחרה לבגוד באמון של וויטני על ידי פרסום שמועות ושמועות. בכל מקרה דיון, מייקל ואני לא מכירים אותה כמו שהכרנו ואהבנו את די די וורוויק. לדי די אולי היו אתגרים אישיים שלה אבל הרעיון שהיא הייתה מתעללת בילדים שלי הוא מכריע ובלתי נתפס עבורנו. איננו יכולים ליישב את הצורך של הציבור לדעת על חייה של וויטני כהצדקה לפלישה אליה פרטיות או האישום נגד די די, אישום שלא וויטני ולא די די כאן כדי להכחיש, להפריך או לְאַשֵׁר. לא אני, דיון ולא הבן שלי מייקל שהיה קרוב מאוד לאחותו, ובסרט מאוד כנה לגבי השימוש שלהם בסמים, מעולם לא שמענו את ההאשמות האלה; מעולם לא שמענו משהו שקשור מרחוק לפשעים שהואשמו נגד די די בסרט. איך זה יכול להיות הוגן כלפי הבת שלי, כלפי די די, או כלפי המשפחה שלנו?

ביליתי שנים רבות באולפני הקלטות (לפעמים עם דיון ו/או די די) שבהם התפרנסתי. הלכתי גם "על הדרך" עם הקבוצה שלי The Sweet Inspirations כדי לנסות לעזור לספק חיים טובים למשפחתי אבל הילדים שלי תמיד היו במקום הראשון בליבי ובחיי. כשנעדרתי הם לא נשארו עם ארבע או חמש משפחות שונות; הם נשארו בבית, שם הבייביסיטר הוותיק שלהם, פיליס, או חברי היקר ביי או אביהם טיפלו בהם. בכל השנים נסעתי בדי די, שהיתה מבוגרת מוויטני ב-21 שנים, אף פעם לא תינוקת בשבילם.

קשורים: הרגעים הזכורים ביותר של וויטני יוסטון

אמא של דיון, אחותי הבכורה לי, הייתה שם בשבילי אחרי שאמי מתה כשהייתי בת שמונה, ובכמה מהתקופות האפלות ביותר בחיי הצעירים. לי מתה לפני מספר שנים ולמרות שאני מתגעגעת אליה כל יום אני מתנחמת מהידיעה שהיא לא כאן כדי לחיות את החוויה הזו

כמה הלוואי ויכולתי לשאול את די די וניפי מה קרה, אבל הסרט הזה מבדיל את עצמו מהסרטים האחרים עליה בהפצת שמועות, רמיזות ושמועות; משאירים שאלות שלעולם לא יהיו לי תשובות עליהן.

דיון ואני חלק ממשפחה שחבריה תמיד עבדו קשה למען עצמם וילדיהם כדי להצליח. המטרה של רוב ההורים היא לעזור לילדיהם להשיג יותר ממה שהם השיגו. הסרט מתייחס לשאיפות של משפחתי ביד קשה של אנשים שצופים במשפחה אפרו-אמריקאית דרך עדשה חסרת רגישויות תרבותיות. כמו רוב ההורים נתנו לילדים שלנו שמות שאהבנו... גארי ג'וזף, מייקל בלייר והתינוקת הנכספת שלנו, וויטני אליזבת', לא מסיבה אחרת. לא קראנו לבת שלנו בגלל שזה היה שם של דמות ב"SITCOM לבן" או בגלל שאנחנו שואפים להיחשב ממעמד הביניים כפי שנטען בסרט. אהבתי את השם וויטני ואליזבת היה שמה של סבתה שלה.

כואב לי הלב שלמרות כל מה שהשיגה מעריצים ושונאים כאחד נותרים עם התפיסה שהיא חיה את חייה כקורבן. היא עשתה טעויות ובשנים האחרונות היא כן חיה את חייה באחיזת הסמים שהניעו אותה וכל ההשלכות של זה, גם כאישה וגם כאמא. היא אהבה את קריסי בכל ליבה והיא עשתה כמיטב יכולתה בתור אמא של קריסי, אבל להיות במאבק עם סמים זה לא עולה בקנה אחד עם להיות אמא נהדרת. היא התמודדה עם אתגרים בחייה, שהוחרפו בגלל תהילה, גירושים ובעיות משפחתיות, אבל היא לא הייתה קורבן.

אחרי שאנשים יראו את הסרט הם יסיקו את המסקנות שלהם ואנחנו לא מנסים לשנות את זה. אנחנו רק רוצים שאנשים יידעו שיש צד אחר. בעוד שליוצרי הסרט בהחלט הייתה הזכות החוקית ליצור את הסרט הזה, אני תוהה על הזכות המוסרית.