אחר צהריים עם זוכי פרס וולמרק ניקול ומייקל קולבוס

טריים את זכייתם בקטגוריית עיצוב הנשים של פרס Woolmark הבינלאומי, ניקול ו מייקל קולבוס, צוות הבעל והאישה שמאחורי תווית בגדי הספורט האמריקאית Colovos, סוף סוף לקח א יום חופש. שנה אחרי שהם נכנסו לתחרות, אחרי חודשים של הכנה, ואחרי שהעבירו כמה ימים ארוכים בהכנות לאירוע הגמר בלונדון בפברואר. בגיל 16, הם מצאו את עצמם ללא מה לעשות. הילדים חזרו הביתה בניו יורק.

בעודם אספו מונית שחורה מחוץ לבית סומרסט בסביבות הצהריים, הם ביקשו מחבר שראו ברחוב הצעה מה לראות. החבר הציע את המוזיאון של סר ג'ון סלואן, אוסף מדהים של האדריכל הניאו-קלאסי בהולבורן הסמוכה.

"של סר ג'ונסון," אמר מייקל לנהג, שהיה כבד שמיעה, כשהמכונית המריאה.

"אה?"

"הבן ג'ון?" מייקל ניסה.

"אה?"

"ג'והון סוון," שוב פעם.

"המוזיאון של ג'ון סלואן?" הנהג תפס, לאחר שבשלב זה חצה את רוב גשר ווטרלו. "זה הכיוון השני."

לטייט מודרן זה כן. לונדון היא פלא, כמובן, ויש דברים שאפשר לראות כמעט בכל מקום. ביום זה אירחה המוזיאון תערוכה פופולרית מאוד של פייר בונארד, פוסט-אימפרסיוניסט שכנראה אהב מאוד לצייר נשים באמבטיות. המופע היה מאוד לוהט וצפוף, אבל גם מעורר השראה עבור זוג שעבודתו, כפי שמעידה ה מפרידות חיל הים אלגנטיות שזיכו אותן בפרס Woolmark שלהן, יש יותר במשותף עם עכשווי ומודרני אומנות. ניקול התרגשה מהצבעים, נמשכה במיוחד לאלה שלא היו ממוסגרים, ומייקל נלקח מהאינטראקציה של הקהל עם היצירות.

אבל עד מהרה הם עברו לתערוכה קטנה יותר בקומה הרביעית, ועצרו בקיר עם שטיח כתום לאורך הדרך, שם הוזמנו האורחים ליצור דוגמאות בערימה באמצעות הידיים. מייקל כתב את הלוגו שלהם באותיות גדולות. אחר כך הגיעה לתערוכה קטנה יותר של האמנית האמריקאית ג'ני הולצר, שהשימוש שלה בטקסט ובהודעות מדהימות כבש את אופנה עוֹלָם. הולצר היה שותף תכוף של המעצב הלמוט לאנג, שם עבדו בני הזוג קולובוס במשך שמונה שנים לפני שהקימו לייבל משלהם ב-2016. הצגים הדיגיטליים של הולצר, כמו טיקרי חדשות, צעקו בשקט את דבריהם: "זה חיוני לקיים חיי פנטזיה פעילים..." אחר התצוגה הכילה קונדומים עם ההודעה "גברים לא מגנים עליך יותר". שלט על הקיר אמר, "הגן עליי ממה שאני רוצה."

בהשוואה בין שתי התוכניות, ניקול ציינה דמיון בלתי צפוי בכך שכל אחת מהן יכלה טלגרף בו זמנית מסרים של העצמה נשית, אבל גם תחושת פחד, שבאה לידי ביטוי בצורה מפורשת יותר בעבודה של הולצר. "מה שכל אחד מהם עשה היה מודרני לתקופתו," אמרה ניקול. "לאחד יש נשים עירומות, והשני מדבר על קונדומים ואיך גברים לא מגנים יותר על נשים". מייקל ציין את חשיבות הטיפוגרפיה וה- הארכיטקטורה של החלל, שבו מילותיו של הולצר התכופפו על פני שלטים בצורת קורות על הקירות, מה שיצר גם את אותו מבשר רעות ועם זאת מרתק השפעה.

לאחר המוזיאון המשיכו בני הזוג קולובוס לארוחת צהריים במשתלות Petersham בקובנט גארדן, שם נפגשו עם ווילי צ'וואריה, אחד המועמדים הסופיים לבגדי גברים בתחרות. (אדוארד קראצ'לי לקח את הקטגוריה הזו, כמו גם אחת לחדשנות). כל אחד מהם ציין כיצד התחרות הפגישה מעצבים מרחבי העולם, ואיפשרה להם ליצור קשרים חדשים ולחלוק משאבים. במהלך המחקר שלהם, למשל, הציגו לבני הקולובוס חומרים ובדים חדשים המבוססים על צמר שעשו צעדים גדולים בקיימות שלהם, כולל טכניקה שמפרקת סיבים מ שאריות. ככל שלמדו יותר, כך התעניינו ביצירת אוסף קטן עם כמה שפחות פסולת.

"ירדנו קצת בבור הארנב," אמר מייקל.

למרבה האירוניה, הם התעכבו בדרך לארוחת הצהריים על ידי קבוצה של שבוע האופנה מפגינים שנכנסו לרחוב, חסמו את התנועה והתלוננו על התחממות כדור הארץ, שאותה האשימו באופנה.

"ובכן, יש להם נקודה," אמר צ'וואריה.

ניקול ציינה שאוסף שישה פריטים שימש גם להמחשה שפחות יכול להיות יותר, מכיוון שהצרכנים מתעניינים יותר ויותר בהקטנת טביעת הרגל הסביבתית שלהם. "קטן זה טוב," היא אמרה. "אנחנו באמת מאמינים בסופו של יום שכולם הולכים לעשות את זה."

"הסיבה היחידה לכך שמעצבים רוצים לחלוק אחד את השני", הוסיף מייקל, כשהשלישיה החליפה טיפים, כמו החלפת שקיות ניילון בשקיות עשויות קסאווה.

בעוד שהשלישיה כוסתה להצלחה האחרונה של הקולובוס, צ'וואריה ציין שגם הוא יצא עם הרבה מה ללמוד. לכל התחרויות יש את הסגולות שלהן ולא הסגולות שלהן, הוא אמר, שהאחרון הוא שהן דורשות מחויבות זמן ומשאבים לא מבוטלים כדי להשלים. בצד החיובי, "חשוב לאתגר את עצמך לעשות משהו כזה ולשאול איך אתה יוצר את הקול שלך בתצוגה עם שלוש דוגמניות בלבד", אמר. "תמיד יש השאלה כמה זמן זה לוקח, אבל זה היה מיוחד".