שום דרמת נוער מסודרת לא נוצרת שווה, אבל יש דבר אחד שמאחד בעצם את כולם: חוסר סבירות. השחקן ששיחק בית העסק O.C.גיבור "העשרה" של ריאן אטווד, היה בן 24 (ונראה כך) כשהסדרה התחילה, גבעה בעלת עץ אחדברוק (סופיה בוש) של ברוק יצרה קו בגדים שבאופן קסם הפך לה שם מוכר כחמש בערך דקות לאחר סיום התיכון, ואל תגרמו לי אפילו להתחיל עם רשת שקרי החיים מונצח על ידי רכלנית ו שקרניות קטנות ויפות. סדרות מתבגרות בדיוניות נוטות להיות אסקפיסטיות, וזה בהחלט ראוי - התיכון הקשוח, הלא זוהר להפליא וההו כל כך משעמם.
זו אמת אוניברסלית שחווית תיכון של אף אחד לא תוכל לעמוד בסיפורים מלאי הדרמות השולטים במסך הקטן. ובעוד שימי חרדת העשרה שלי הסתיימו כמעט בוודאות, סוף סוף מצאתי דרמת נעורים שמתאימה למציאות: 13 סיבות למה.
הסדרה המקורית של נטפליקס, המבוססת על הרומן למבוגרים צעירים מאת ג'יי אשר, נותנת תחושה חסרת תחושה דיוקן של תיכון, מסופר דרך החוויות האנה בייקר, תלמידה בת 17 בליברטי גָבוֹהַ. המלכוד? היא כבר מתה.
האנה מקליטה אוסף של קלטות לפני שנטלה את חייה, כל צד מספק "סיבה" חדשה מדוע היא נסעה להתאבד. כל אדם המעורב בקלטות מקבל עותק זמן קצר לאחר מותה, שנותר להתעמת עם אשמתו ו/או למצוא דרך להסיט את האשמה.
הדברים שאנו רואים קורים להאנה הם קשים, אך למרבה הצער מוכרים: האנה מציקים ונבגדים על ידי הפופולריים ילדים, שננטשו על ידי חבריה הראשונים, ניצלו, ולא קיבלו את המשאבים המתאימים לעבוד דרכה קשיים. אין שום דבר בקלטות שהצופים עוד לא שמעו בעבר, והרבה ממנו, רובנו חווינו באופן אישי. היקום העצוב של 13 סיבות למה יכול להתקיים בכל מקום. נטול כל זוהר CW וכולל מעט מאוד "בני נוער" שיכולים לעבור לגיל 28, Liberty High הוא קל לעמוד בחוויה הטיפוסית שלך בתיכון - עד כדי כך שקשה שלא לבלבל בין הסיפור של האנה משלך.
הסדרה לא עוברת שום שינוי גדול לאורך 13 הפרקים שלה - אם עברת את שתי הדקות הראשונות, אתה מבין את העיקר. אבל זה היופי של התוכנית, היא לא סוחרת בצוקים והיא לא מחזיקה את הצופים כבני ערובה על ידי מניעת גורלה של האנה. אתה יודע מה אתה מקבל כשאתה מכוון, ואתה יודע למה.
באופן לא מפתיע, מאז 13 סיבות הופיעה לראשונה בנטפליקס, הסדרה זכתה לביקורת רבה. מוצר של סלינה גומז וחברת ההפקה של אמה, הופעת הבכורה של התוכנית הגיעה עם הר של רעש. גומז ציינה את הפרויקט כ"אישי", מה שרק העצים את המיסטיקה שלו, והעלה את התוכנית מעיבוד YA בסגנון ג'ון גרין למונח החיפוש הכי מטורף באינטרנט.
למרות הפופולריות הגוברת של התוכנית (זה פשוטו כמשמעו שבירת שיאי מדיה חברתית), לא כל העיתונות הייתה טובה. המבקרים גינו את הסדרה בשל מהלל את ההתאבדות כמו גם מתאר את זה רחוק יותר מדי גרפית, אבל ההערות האלה מרגישות לא בסיסיות. אם משהו חיובי עשוי להגיע ממותה של האנה, זה שאלו שהכירו אותה זוכים לתחושת מודעות עמוקה יותר. 13 סיבות למה לא מצפה את המציאות הטרגית של התאבדות, וגם לא צריך.
לגבי התיאור הגרפי של הסדרה של התאבדות בני נוער, כן, זה צורם. בדקות האחרונות של 13 סיבות למהבפרק האחרון של האנה בייקר, אנחנו צופים בהאנה בייקר לוקחת סכין גילוח לכל פרק כף היד שלה, מתייפחת בזמן שהיא מדממת באמבטיה שלה, הבכי שלה מתפוגג כשהיא מאבדת את הכרתה במהירות. זה לא קל לצפייה. זה לא מאפשר שלב פשוט לתוך עונה שנייה אפשרית. זה לא בלתי צפוי; זה לא משהו שאתה רוצה שזה יהיה.
אבל מהי האלטרנטיבה העדיפה כאן? האם אנחנו לא אמורים לחשוב על התאבדות ויישומיה בחיים האמיתיים? זה מסוכן להדוף את מציאות ההתאבדות, אבל התקשורת לא עשתה דבר כדי לשכנע אותנו בכך. מותה של האנה בייקר הוא לא רק החלק המרכזי של סדרה, הוא מדבר על מגיפה חברתית צורמת.
סרטון: צפו בטריילר ל-13 הסיבות למה של נטפליקס
מתי קורבן בדיוני של התאבדות אי פעם קיבל כל כך הרבה זמן מסך? אולי התאבדות הפכה לקשת פרק חד פעמית או שתיים - מחלה של "החבר המשוגע" של הגיבורה או המוזרה הסמלית של בית הספר, אבל מתי היא קיבלה אי פעם קלישאה פחות שחוקה? הסיפור של האנה הוא לא מהסוג שלימדו אותנו לספר, וזו עוד יותר סיבה שחשוב לצפות בו.