הצטרפו אלינו לכמה שיחת חולין כשאנחנו יושבים עם כמה מכוכבי הפריצה הגדולים ביותר של הוליווד.
רק לפני כמה חודשים, השחקנית אשלי קאמינגס הייתה לגמרי מחוץ לרשת, גרה במרוקו. לא לפרויקט סרטים או טלוויזיה או חופשה ממומנת, דמוית משפיענים - רק לעצמה.
"העבודה שלי סובבת סביב לספר סיפורים על העולם, ולכן חשוב לי מאוד, בזמן ההשבתה שלי, לחזור אל העולם ולשלב את עצמי לתוך סביבות אחרות שאינן מוכרות, ולחנך את עצמי בקנה מידה רחב ככל האפשר על אנשים שונים, חוויות שונות וחיים שונים", היא מספר בסטייל בעודו בעיצומו של מסע עיתונאים עולמי לעיבוד המצופה לרומן של דונה טארט, החוחיית. (במילים אחרות, ההפך מחייה רק שבועות לפני כן.)
קאמינגס מספרת שהיא גרה עם משפחה מקומית, למדה בקולג' ועשתה לימודי שירות, כלומר "בעצם אוהב התנדבות, אבל אתה עושה את זה עם מעורבות ביקורתית וכתיבת חיבורים כל שבוע," במהלך השהות שלה. אפשר לומר שהשחקנית האוסטרלית בת ה-26 רגילה לניסיון חיים עולמי - היא נולדה בסעודיה שם הוריה חיו ועבדו, עברו לאוסטרליה בגיל 12, ועברה ללוס אנג'לס כשהיתה בת 14 כדי להמשיך בקריירת המשחק שלה.
וגם כשהיא לא חיה מחוץ לרשת, קאמינגס עושה מאמץ לחיות בצורה אקולוגית ובר קיימא ככל האפשר. היא כתבה חיבורים עבור
"הקושי הכי גדול שלי כרגע הוא, גם היום, להיות במבחן איפור או התלבשות תחפושות והם חייבים להשתמש בעור או להשתמש במוצרים שאינם לגמרי ידידותיים לסביבה, וממש קשה לי לדבר", היא אומר. "כולם עושים כמיטב יכולתם ויש מגבלות מסוימות בתעשייה הזו. אבל אני מנסה באמת, בחביבות, לבקש דברים".
היא מודה שתמיכה בקיימות יכולה לפעמים לגרום לה להרגיש כמו "דיווה" - "אבל זה בכלל לא קשור אליי. זה על העולם שלנו." וזה מאמץ ששאר העולם רק מנסה לעשות להתעדכן.
שבוע לאחר השיחה הראשונה שלנו, קאמינגס ואני נפגשים במסיבת קוקטייל שערכה ברגדורף גודמן בניו יורק. לאחר הקרנה של החוחיית, אחת הפעמים הראשונות שהיא זכתה להיות בקרבת חברי קהל שזה עתה ראו את הסרט - חוויה שהיא כינתה "סוריאליסטית". עד כמה שהרגע מרגש, קאמינגס לא מתארך יותר מדי להירגע ולהחליף סיפורים על הכוכבים אנסל אלגורט וניקול קידמן. ברגע שהמסיבה נגמרת, היא ממש בדרכה חזרה לרוד איילנד כדי לשכלל את כישורי הרכיבה על אופנועים לקראת העונה החדשה של NOS4A2, תוכנית האימה של AMC בה היא מככבת לצד זכרי קווינטו.
לפני כן, דיברנו עם השחקנית על כך שהיא משיגה את המבטא האמריקאי שלה, איך היא התכוננה החוחיית, והמחאה הסלבריטאית הנצחית שלה: אלטון ג'ון.
בסטייל: נולדת בסעודיה ועברת לאוסטרליה ואחר כך ללוס אנג'לס - ספר לנו קצת יותר על המסע שלך ואיך הגעת למקום שבו אתה עכשיו.
היבט האמנות היצירתי [בי] הוצת בסעודיה על ידי אישה אוסטרלית שהקימה קבוצת תיאטרון מחתרתית בלתי חוקית לילדים וכמה הורים. אבא שלי שיחק את בארני ובוב הבנאי וכל מיני אנשים. למעשה, הוא אמן קול מוכשר מאוד. אז כן, שם הכל התחיל.
קרדיט: סטפני קינן/Getty Images
אבל הייתי בעיקר רקדן, ועברתי לאוסטרליה כשהייתי בן 12 והשקעתי הרבה אנרגיה בריקוד, אבל די מהר נפלתי מזה כשהייתי בערך בן 14. הייתי בן אדם די מלא רגשות והרגשתי דברים מאוד עמוקים ולא הרגשתי שיכולתי לעלות עם שאר עצמי בעולם הבלט... באותו זמן הרגשתי שאני צריך לפרוץ מעצמי בצורה מסוימת. אז הזמנתי טיול לאמריקה עם כסף שנחסך מתחרויות כתיבה או ריקוד ובייביסיטר. יצאתי לפה והכרתי אדם אחד שהיה בעולם המשחק, וככה הכרתי את הדברים ומהר מאוד התשוקה שלי הופנתה מחדש.
קשורים: סמול טוק: ג'יליאן בל שיחקה סרסור, סוחר סמים וסטודנטית קטטה במכללה - אבל בריטני רצה מרתון דחף אותה הכי רחוק
היה החוחיית פעם ראשונה שאתה עובד בהפקת סרט אמריקאי? איך זה היה?
זה עדיין יוצא דופן עבורי, אני לא ממש מאמינה. קנה המידה של הדברים, גודל ההפקה והאנשים המצורפים [עדיין] לא ממש שוקעים, בגדול, מבחינתי. מבחינה יצירתית זה היה עולם יקר מאוד ונדיר, ייחודי, להיכנס אליו. ואתה לא מקבל הרבה מהאבני החן האלה בחיים שלך. ואני פשוט מרגיש כל כך בר מזל שהצלחתי להיות חלק מזה. זה קצת הרגיש כאילו נכנסתי לציור של רמברנדט או משהו כזה.
ההבדלים הקטנים הם כמובן בדיוק כמו התקציב העצום וכמות הזמן שאתה יכול להשקיע בסצנה אחת. אוצר המילים שונה מאוסטרליה וניו זילנד ליתר בטחון, ביליתי קצת זמן להתרגל לזה. אבל, באמת זה היה רק הקצב. זה היה ההבדל הגדול ביותר - ושירותי יצירה, כמובן, שמעולם לא נתקלתי בהם. היו לי כל כך הרבה קריסות סוכר במהלך הצילומים!
עד כמה הכרת את הספר לפני שקיבלת את התסריט?
היה לי את זה על המדף שלי. התכוונתי לקרוא אותו כי שמעתי עליו הכל ואהבתי את ההנחה, אבל לא קראתי אותו עד לאחר האודישן הראשון שלי. רפרפתי את זה לאודישן הראשון שלי ואז כשחזרתי לשיחה קראתי את זה לגמרי. ופשוט התאהבתי בו והפכתי לאחד המעריצים הגדולים שלו.
אני מעריך את הרומן הזה, ועדיין זה מאוד סוריאליסטי בעיניי שאני חלק ממנו. אני עושה את זה לעתים קרובות. עשיתי מספר עיבודים לספרים או לסדרות טלוויזיה שבהן אתה מתחבר כל כך לדמויות. ואני אף פעם לא מרגישה שאני... ראוי היא המילה הלא נכונה. אבל אני פשוט אף פעם לא מרגיש שאני צריך לשחק את התפקיד הזה. זה מרגיש כמו כמה שאני מתייחס לדמות, עד כמה שאני רואה את החוויות שלי ואת עצמי בתוך זה אופי, כשאני מעריץ של החומר אני מרגיש שצריך להשאיר אותו למישהו אחר כי אני לא רוצה להרוס את זה. ואני לא רואה את עצמי מורם כמו הדמויות הקיימות, אם זה הגיוני.
קשורים: סמול טוק: מאיה הוק תרצה לנקות כמה דברים
החוחיית עוסק בנושא לעבור טראומה בילדותך - איך התכוננת לאספקט הזה בתפקידך?
אני סומך מאוד על הספר. אתה צריך לראות את העותק שלי של החוחיית, זה בערך כמו בלגן נובל של ערימה של סרט שמחזיק דברים ביחד.
היה לי ממש מזל שיצא לי להסתובב בניו יורק במשך תקופה לא קטנה. אז היה לי קצת השבתה, בניגוד להרבה מהתפקידים האחרים שעבדתי עליהם. זה היה שילוב של דברים, פשוט לעבור על סרטוני יוטיוב, חיפוש באינטרנט לראיונות או סרטים על אנשים שעברו דברים דומים.
פגשתי אישה שהפכה לחברה אמיתית עבורי לאורך כל החוויה ההיא, שעברה ניתוח מוח דומה וטראומה מוחית [כמו פיפה] לאחרונה, אז הפכנו לחברים ממש טובים. הלכתי ברחובות ניו יורק והקשבתי לגלן גולד וביקרתי במוזיאון המטרופוליטן לאמנות ניסיתי לדמיין שזאת הפעם הראשונה שבה חזרתי אליו אחרי ההפצצה [ברומן], נכנסתי לחדרים מסוימים ויצרתי זֶה ה לחדר ולראות ילדה קטנה ואז לדמיין שזו אני.
אבל הייתי סביב הפצצות ויריות וקיום כזה בילדותי, אז ידעתי משהו מזה - זה לא היה בדיוק אותו הדבר, אבל הכל תורם.
אתה משחק את הגרסה הישנה יותר של פיפה ואימי לורנס מגלמת את הצעירה, האם שניכם עבדתם זה עם זה בכלל?
לא עבדנו אחד עם השני. ג'ון [קראולי, הבמאי] היה די מדהים, הוא בטח בנו והרגיש שמבחינה אנרגטית קורה לנו דבר דומה, אני מניח. בכל פעם שהיא הייתה במשרד הייתי ממש מתאמצת לבלות איתה. מאוד נהניתי לבלות איתה ובהחלט שמתי לב לדברים קטנים, כמו האופן שבו היא הזיזה את עיניה ומה לא. אבל זה מסובך כי לא הייתי שם על הסט כשהיא הופיעה, אז זה יכול היה להיות משהו אחר. ג'ון פשוט הרגיש שבאופן טבעי יש לנו משהו שיקשר אותנו יחד, ולא היינו צריכים לדאוג יותר מדי. היא אישה צעירה ושחקנית נפלאה, נהניתי מאוד להכיר אותה.
ביצעת מבטא אמריקאי ב החוחיית ו NOS4A2. איך עבדת כדי להדביק את זה?
היו לי גם מבטאים [אמריקאיים ואוסטרליים], וזה חצי בגלל החינוך שלי והרבגוניות של המבטאים שהיו סביבי. היו לי בערך מיליארד מבטאים כשהייתי בערך בן חמש ואחר כך מבטא בריטי עד גיל חמש עשרה ועכשיו מבטא אוסטרלי אז הפה שלי רגיל לעקוף את השרירים, וזה היה מועיל.
אבל הם מבטאים שונים, המבטא פיפה והוויק [מ NOS4A2] מבטא ואפילו היה יום אחד שעבדתי עליו NOS4A2 והם רצו להוסיף סצנה חדשה עם פיפה. עבדתי בתור ויק כל היום ונסעתי לניו יורק באותו לילה והלכתי ישר לסט. הייתי כל כך עייף שהייתה נקודה אחת שבה הסתובבתי וראיתי שניים של אנסל [אלגורט]. אכן קיבלתי פתק לפקוח את עיניי קצת יותר לרווחה כי הן הפכו לאט לאט עצומות.
שמתי לב להבדל בהדגשים ובאיכות הקולית, ולמעשה היה די קשה ללכת חזרה לרשימה הגבוהה יותר של פיפה כי עבדתי בתחתית של ויק, בסגנון מסצ'וסטס מִבטָא. זה פשוט היה ניגוד מוחלט באותו רגע ובסופו של דבר נכנס ל[פוסט-פרודקשן]. אבל הייתה לי תמיכה נפלאה סביבי כדי לעזור לי עם כל זה.
קשורים: סמול טוק: האנטר שפר אומר שזה היה הקשה ביותר הַרגָשָׁה טוֹבָה סצנה לה לירות
קרדיט: פול ברוינוג/Getty Images
שיחת חולין:
את מי פגשת שהכי כוכבת בה?
בינדי ארווין. היו אנשים שהם ללא ספק הכי מפורסמים שפגשתי אבל משום מה פגשתי את בינדי ולא יכולתי לדבר.
לאיזה חשבון אינסטגרם אתה אובססיבי כרגע?
הו, אני מתכוון שיש כל כך הרבה סביבתיים. אני לא טוב באינסטגרם. קיבלתי הרבה תמיכה ועידוד במונחים של פרסום בו כי אני נמצא בפלטפורמה נפלאה לחלוק דברים חשובים, אבל אני ממש גרוע בלהמשיך את זה. יש את חנות אפס פסולת, וזה באמת נפלא אבל חשבון האינסטגרם שהוא ללא ספק האהוב עליי בכל הזמנים, כי הוא האהוב עלי בכל הזמנים, הוא אלטון ג'ון.
אם הייתם יכולים לצפות רק בשלושה סרטים למשך שארית חייכם, באילו שלושה הייתם בוחרים?
איש הטיל, ראיתי את זה שבע פעמים. מה הם האחרים? אוי אלוהים. כשהייתי צעיר מאוד אהבתי כַּפָּרָה. לא היו לנו סרטים בסעודיה, אז כַּפָּרָה היה אחד הראשונים שראיתי והבנתי את היצירתיות, האומנות והמשחק. ואז אולי כמו אחד מסרטי ורנר הרצוג. אני לא יודע איזה, אני לא יכול לבחור.
מי היה הסלבריטאי הראשון שלך?
אלטון ג'ון. אמרתי שאני רוצה להתחתן איתו וההורים שלי אמרו, "אני לא חושב שזה יהיה אפשרי, הוא הומו". זו הייתה הפעם הראשונה שלמדתי על מה זה להיות הומו ואמרתי, "האם יש דרך לעקוף את זה?"... הייתי מוטרד באמת. חשבתי שאולי הוא האדם היחיד בעולם שהבין אותי באותה תקופה. אז כן, אלטון ג'ון, הסלבריטאי הראשון והאחרון.
ראיון זה תמצה ונערך לצורך הבהירות.