ב-3 במרץ, שאנל הציג את תצוגת הסתיו/חורף הראשונה שלה ללא קרל לגרפלד (הוא מת ממש לפני השנה שעברה אבל היה לו יד בעיצובו). המנהלת הקריאטיבית החדשה וירג'יני ויארד הייתה אמורה לקחת את חזון 30 השנים של המעצב המנוח על המותג האייקוני, ובכן, לשמור אותו זהה. לקולקציות הסולו הראשונות שלה, כולל Resort 2020, קוטור ואביב/קיץ 2020, היא עשתה בדיוק את זה. אותם מעילי טוויד, חצאיות מחויטות להפליא ומראות סיום של שמלות כלה שומטות לסתות עלו על המסלול בכל פעם, ומעריצי שאנל הוותיקים היו מרוצים. מבקרי אופנה שיבח את ויארד על עלייתו לתפקיד כל כך מאתגר תוך כדי שמירה על רוחו של לגרפלד. אבל אז, המופע של יום שלישי קרה.
דגמים כולל מותגים מועדפים כמו ג'יג'י חדיד ו קאיה גרבר הלך על המסלול במבטים שהיו, במובנים רבים, שונים מכל מה שלגרפלד המנוח היה יוצר. היו שם ברלטים מקטיפה עם צעיפי משי תחובים ושכבות בתכשיטי אוברסייז. הומאז' לז'קט החרוזים המפורסם של כריסטיאן לקראוה הגיע בצורת חולצה שחורה, ומגפיים גבוהים מקופלים שחורים-חומים שולבו עם טייץ בדוגמת שקופה מתחת למכנסיים קצרים. זה היה קצת מטורף, בהתחשב באופי השרוכים של שאנל, אבל היה בזה משהו שהרגיש טוֹב מוזר לי.
קרדיט: Getty Images
קרדיט: Getty Images
חלק מהאנשים, לעומת זאת, לא ראו את זה כך. מבקרים שבדרך כלל נהנים מפיוטיים לגבי מה שהם רואים בשבוע האופנה, כתבו תגובות קצרות ואפילו עוקצניות ברשתות החברתיות עם תמונותיהם מהתצוגה. ניו יורק טיימס מבקרת האופנה ונסה פרידמן צייצה בטוויטר באדישות, "וירג'יני ויארד באמת מאמינה בכל עניין החולצות הקצוצות והמכנסיים הקצרים עבור שאנל." מנהל אופנה אחר ששוחחתי איתו הסכים ששייקאפ מעניין אבל ציין, "אף אחד לא הולך לשאנל בשביל נקודת עיצוב של נוף. פשוט תן לאנשים עשירים את חליפות הטוויד שלהם!"
קשורים: אחד הטרנדים המפוקפקים ביותר של האופנה צץ במסלול של שאנל קוטור
הרשו לי להתחיל בכך שאני מכיר בכך ששאנל לא עוסקת בגישה. המותג הוא שאפתי, וזה בדיוק מה שלגרפלד עשה בצורה כל כך אמנותית - וכן, עם נקודת מבט. מי לובש מעיל וחצאית טוויד באופן קבוע? זה בהחלט לא אני או בעצם מישהו שאני מכיר מחוץ לאופנה. זה גברות שאוכלות צהריים, או שזה משפיענים מגניבים שאיכשהו משלבים בקלות קלאסיקת וינטג' עם מכנסי הננושקה שלהם. גדול! אני אוהב את זה עבורם. אבל משהו בקטעי האוברסייז, נפח העור ואפילו, כן, המכנסיים הקצרים בהופעה הזו גרם לשאנל להרגיש קצת מגניב בעיניי בפעם הראשונה. כשג'יג'י חדיד הלכה זרוע וזרוע בשחור לגמרי עם שני דגמים אחרים, ראיתי את הגבול שוויארד ניסה לדחוף. זה לא היה שרוכים, וגם לא מוכן לארוחת צהריים אצל ז'אן ז'ורז'; יש הרבה אוספים בשביל זה. זה היה יותר על האישה שלא מפחדת מרצועה שלא במקומה, או כלל סגנון שאומר שחור עם רמז לחום לא מתאים.
קרדיט: Getty Images
בטח, שאנל לא אמורה להיות "מגניבה" או "פאנקית" או כל דבר הקשור לשמות התואר האלה. זה אריסטוקרטי וקלאסי ולא לכולם (וגם לא לרוב האנשים). אבל האם אין משהו מרדני להפליא באישה שמשתלטת על המותג הזה ואומרת, אני הולך לדחוף אותך לעבר מכנסיים קצרים וחולצות וסגנון קצת מוזר כי נשים (אפילו העשירות שמורידות 2,000 דולר על טופ) יכולות לעשות את זה עכשיו? הם לא צריכים לדבר בנימוס באירוע צדקה באפר איסט סייד; הם יכולים ללבוש חולצה עם שרוולים נפוחים בזמן שהם אוכלים צ'יפס בבית סוהו. זה עדיין בלתי ניתן להשגה לרבים, בטח, אבל בצורה שמשקפת דור חדש - ואולי, שאנל חדשה.
סרטון: תצוגת האופנה של שאנל 2020 בפריז